Girls just want to have fun*

כשהגיעו הימים הקרים של החורף, פתאם התחשק לי לסרוג. זכרתי ימים רחוקים בראשון לציון, בשנות השמונים העליזות, אמא וסבתא סורגות ומפטפטות, חוברות סריגה עם דפי כרומו מבריקים וסוודרים עם כריות כתפיים ואפליקציות.

חתיך, הא?

מה שנחמד בסריגה, שזו הפעילות האולטימטיבית לליווי פטפוטים וישר דמיינתי לי איך אשב לי בסלון עם עוד בנות ונסרוג ונקשקש.
אז בראתי לי מציאות, דבר שבהחלט לא תמיד פשוט לעשות, אבל בזכות אתר מדהים ששינה את חיי, מצאתי לי את החברותא שלי. גיליסט זו רשימת קסמים, באר משאלות, קהילת פלאים. מידי יום מתפרסמות באתר מודעות בתחומים שונים: בקשות, מסירות ומכירות, עבודה, דירות ושאר ענינים, וניוזלטר שמלווה תמיד בכמה מילים אישיות של גילי – האמא של הגיליסט, מגיע מידי יום במייל ומרכז את כל הטוב הזה. רציתם לגדל תולעי משי ומעולם לא ידעתם איפה משיגים? רציתם לגדל דגי זהב בצורה טבעונית והומנית? סבלט לחברים שבאים מברלין? להשאיל משהו? למסור משהו או לקבל בחינם?  ועוד ועוד -  את התשובות תקבלו כאן.

גם הפעם את התשובה שלי קיבלתי כאן. המודעה בה הבעתי את רצוני לסרוג, משכה עשרות תגובות נלהבות, כל מה שנותר הוא לקבוע יום, שעה ולזמן את כל מי שמתאים לה. כמה ימים אחורי זה התקבצנו כמה בנות בסטודיו שלי עם מיכל שהתנדבה ללמד אותנו בחינם (כן, יש דבר כזה), תה חם, עוגיות טעימות ויאללה – לסרוג.

השיעור הראשון הוקדש ללימוד יסודות – העלאת עיניים, סריגה ימין ושמאל, בשיעור השני התחלנו לסרוג כובע על מסרגות מחוברות שיוצרות עיגול. זה לא פשוט, כדי להתחיל צריך להעלות 90 !! עיניים ואפשר לומר שזה לקח את רוב רובו של המפגש. אבל איזה כיף - תראו איך כולן שקועות להן בסריגה. איזה ריכוז.

* Girls Just want to have fun - Cydni lauper

The Things We Did Last Summer*

לפני כמה חודשים, אי שם בקיץ המהביל, אלה - שותפתי לסטודיו הזמינה אותי להצטרף אליה לפרויקט עיצוב סט לצילומי קטלוג החורף של דלתא קידס. את הקטלוג צילמו בשיא החום הנורא באמצע אוגוסט בגן מאיר והסביבה. וכמה שאנחנו ויתר הצוות סבלנו, לא ניתן להשוות לסבל של הילדים המסכנים שהיו צריכים ללבוש בגדי חורף בחום המזעזע... אבל כמו מקצוענים אמיתיים רובם עמדו בזה בגבורה ויצא אחלה קמפיין.

לצילומים נדרשנו להביא הרבה דברים שישמשו כאביזרים ותפאורה, מה שנקרא פרופס. הקונספט היה משהו בסגנון משחקי ילדות של פעם ונדרשו כמה סיבובים באיזור הרחובות שסביב כפר גלעדי בדרום העיר כדי להעשיר את המלאי. אבל מעבר לכל הדברים המוכנים - כדורים, חישוקים, חיות מפלסטיק, מטריות, היו כמה אביזרים שהכנו בעבודת יד ובטאץ' אישי וזה היה החלק המגניב ביותר בכל הפרויקט הזה.
אז הכנו דגי זהב מלבד כתום עם עין כפתור, רכים ושמנמנים מחוברים לענף עץ, כמו חכה רק חמוד יותר –והם זכו לאהדה רבה. כיוונתי שהפעוטות יאהבו את זה אבל גם קבוצת הגיל השניה, המבוגרים יותר ממש נהנו לשחק איתם.

הדבר השני שהכנתי למען הצילומים היה מטר של טיפות גשם וענן – גם על ענף של עץ, עשויים מלבד בכמה גוונים של כחול. הפרויקט הזה היה המון עבודה, אבל הוא זכה לכבוד של תמונה משלו.

הכנתי גם ראש סוס מחובר למקל עץ – כמו של פעם, הסוס יצא ככ חמוד – עשוי לבד ושערות מצמר שהתלהבתי והכנתי גם סוסה – עם שיער וורוד ומנצנץ וריסים בעיניים. הם ממש זוג חמוד וישמשו כנראה בעתיד בפרויקט אחר כי הם לא נכנסו לקטלוג בסוף.

והנה אלה מציירת את הקלאס

מה שלא רואים בצילומים זה כמה קשה לגרום לפעוטות להיות דוגמנים. הם בוכים, לא נוח להם, הם רוצים את אמא או רוצים לישון וחוץ מלשמור עליהם מחייכים ולא זוחלים לכל עבר, צריך גם שהבגדים יראו טוב. אז הרבה פעמים, חלק גדול מהפרופס שימשו להעסקת הילדים, לאו דווקא בזמן הצילום עצמו

עוד דבר שהיינו צריכות להמציא היה קרמבו. מי שמע על קרמבו בקיץ??? אחרי שבדקנו בעלית ובפלדמן ודי צחקו עלינו, הבנו שאין מנוס אלא להכין קרמבו לבד. במזל גדול הגענו לגלית, קונדיטורית מעולה ובחורה מקסימה ומגויסת והיא הכינה לנו, באמצע אוגוסט, 90 (!!) קרמבואים מדוגמים כמו חיילים קטנים לצילומים. הקרמבואים היו ככ מוצלחים ולדעתי הרבה יותר טעימים מהמקור. וככה כל היום הסתובבנו, אלה ואני, עם צידניות עמוסות קרמבואים ובסוף הילדים כבר לא יכלו לראות קרמבואים יותר. טוב, כבר אמרתי שהם היו מסכנים (-:

* סריקות מתוך הקטלוג. צילום: יריב פיין וגיא כושי

* The things we did last summer - Shelley fabares

Allways look on the bright side of life*

אלה הכסאות של נוהר, שבזכות זה שלא היה לה חשק להתמודד עם הברגים בתחתית הכסא, קיבלתי אלי את כל הכסא וככה יכולתי לצלם את התוצאה הסופית.

אין הרבה מה לומר על הכסאות, הם היו בדירה שנוהר ובן זוגה עברו אליה ובעל הדירה נתן להם רשות לאמץ אותם. (לי עד היום יש בבית מראה שאימצתי מדירה תל אביבית ישנה שגרתי בה לפני ה-מ-ו-ן שנים והיא עוברת איתי כבר הרבה תחנות) כך שבעיני זה תמיד נחמד – לאמץ.

הכסאות ממש זקוקים לצביעה מחודשת ובגלל שנוהר לא אוהבת עץ צבוע בצבע, היא הבטיחה לי שבאיזה יום חופש היא תעשה מזה פרויקט ותצבע אותם בלכה. לאחד הכסאות גם לא היה ממש מושב, אלא משהו רקוב ומתפורר, כך שהתאמתי לו חתיכת עץ בגודל ובצורה המתאימים, הוספתי ספוג ואקרילן ויצרתי מושב חדש.
הבד שנוהר בחרה הוא החלק הבאמת יפה של הכסאות – בד מבדולינה באבן יהודה, אני שולחת לשם לקוחות כבר הרבה זמן ובהמשך יעלו עוד פרויקטים שעשיתי עם בדים שנקנו שם. ביקרתי שם לראשונה לא מזמן ופגשתי את דניאל – שהחנות מתנהלת מסלון ביתו (וגם גילינו שאנחנו מכירים מגלגלול חיים קודם בעולם הפרסום), הוא מייבא את הבדים בכמויות קטנות ובבחירה קפדנית מארה"ב ומיפן.
כמעצבת ורפדית, אני אסירת תודה שסוף סוף מישהו הרים את הכפפה ומביא לארץ בדים מודפסים, צבעוניים ומלאי הומור באיכות שטובה לריפוד.

בכלל – העניין עם הקולקציות של מעצבי הטקסטיל בחו"ל הוא שהבדים מהקולקצייה מודפסים באותה פאלטת צבעים, בטקסטורות שונות – מה שמאפשר ליצור שילובים מדהימים (כמו שניתן לראות גם באתר ובדף הפייסבוק התוסס של בדולינה) בין גב ומושב של כסא או כורסה או שלל כריות נוי על ספה שכולן מדברות באותה שפה של צבע בחגיגה של פרחים, עלים, צורות גיאומטריות, אוריאנטליות ומה לא. ממש חגיגה.
לבדים האמריקאיים שאותם אני מעדיפה על פני הקנווס היפני יש גם תחושה קצת סאטנית ומאוד איכותית ובהתאמה הם גם יקרים יותר.

הנה עוד דוגמא לשילוב בדים יפים מבדולינה – כריות גב ומושב לספסלים  שעשיתי למשרד של טל, אחד השותפים שלי לסטודיו.

את הבדים הוא בחר והתוצאה – למרות שמדובר בצבעוניות עדינה ולא מתפרצת, מאוד ססגונית בעיני.

* Always Look On The Bright Side of Life  - Monty phython

Lady in red

רבקה הביאה אליי 2 הדומים מתפוררים, כל הדרך מרחובות.

את ההדומים היא קבלה מחמותה, הם היו של אמא שלה, כלומר של סבתא של בעלה. והם היו באמת, אבל באמת במצב בעעע, כל הספוג בפנים התפורר וגם הבד, כבר היה בעיקר סיבים סיבים אבל איזו עבודת עץ יפה, כבר לא עושים דברים כאלה.

להדומים רבקה בחרה בד עם מרקם קטיפתי בגוון שולט של אדום - בורדו שמאוד הלם את העץ הכהה. שעבר גם הוא חידוש קליל בפוליטורה כאן אצלי.

יחד עם ההדומים הגיעו גם 6 מושבי כסאות פינת אוכל שהיו מרופדים בדמוי עור שחור ומכוער ורבקה מצאה עבורם בד בצבע ירוק עז שלא לומר ירוק זוהר! הבד שהיא מצאה הוא דוחה כתמים ושאר מרעין בישין, לצערי לא צילמתי את הכסאות כי הגיעו אלי רק המושבים וזה לא ממש מצטלם טוב, אבל כל הכבוד לרבקה על הנועזות בבחירת הצבע, אני מקווה שהבעל אהב ואולי מתישהו היא תשלח לי תמונה של פינת האוכל שלה בבית עם הכסאות החדשים.

The real slim shady*

את הכורסה הזו סמדר מצאה ברחוב, איזה כיף! היא טוענת שיש עוד אחת כזו אצל ידיד שלה – מי זורק כורסאות כאלה, מי? ולמה אני לא מצאתי אותן?

אז היא הביאה אליי את הכורסה עם בקשה אחת – את הריפוד על הידיות היא ממש לא רוצה.

בזמן שהיא הלכה לקנות בד, כאן ברחוב הרצל, התחלתי לפרק את אחת הידיות. זה באמת היה מוזר כי זה היה נראה כמו תוספת מאוחרת לכורסה ומצד שני, כל הכורסה היתה מרופדת בסגנון ישן מאוד, כאילו ככה היא נולדה.מצאתי שם גיבוב של קרשים, קרטון וערימות של מסמרים שהחזיקו את התוספת הזו במקום. את ידיות העץ המקוריות שהיו מאוד מאוד יפות חוררו בלי רחמים במסמרים עבים. כשסמדר חזרה הראתי לה והסברתי שהמחיר של להוציא את התוספות המוזרות יהיה צלקות וחורים ענקיים בידיות. היא נשארה איתנה בדעתה וסיכמנו שאעשה את המקסימום לסתום את החורים וחוץ מזה, היא אוהבת אותה ככה, עם סימני הגיל.

בסופו של תהליך עקירת המסמרים והקרשים, סתמתי את החורים בחומר מיוחד בצבע העץ, החלקתי ועברתי על כל הידיות וחלקי העץ בפוליטורה הלוך וחזור. התוצאה רחוקה מלהיות מושלמת, יש דברים שאי אפשר לתקן, אבל המראה של הכורסה השתנה לחלוטין, פתאום היא נהייתה רזה וחתיכה והידיות שלה, למרות סימני הגיל, פשוט יפות וראויות להיות בחוץ. גם הבד שסמדר בחרה הולם אותה מאוד – בד קלאסי עם טיפה ברק, ממנו נתפרו הכיסויים לכריות והפעם עם רוכסן, לא מבינה למה פעם היו עושים אותן בלי...

ההשערה שלי שהיא שהכורסה הזו נולדה בשנות ה50-60 ונעשתה באהבה רבה מעץ מלא ובקווים עדינים כמו שהיו עושים פעם, ומתישהו בשנות השבעים או השמונים המזעזעות, כשלא היתה שום הערכה לעבר וסתם עשו דברים מכוערים, מישהו החליט משום מה להוסיף את הריפוד המוזר על הידיות וככה זה נשאר, עד ש30 שנה אחרי זה מישהו מאס בה וזרק אותה לרחוב. אז תודה לסמדר שהחזירה לה את הלוק המקורי.

* Eminem - The Real Slim Shady