יום שני, 25 בפברואר 2013

*Dont let Go

בניגוד למצופה, דווקא כיף לעשות פריט דומה שוב ושוב. כל פעם זה יוצא אחרת, עם בד שונה וחוויה נפרדת.
והפעם - 2 כורסאות דומות שריפדתי לאחרונה. זהות ממש, כאילו הופרדו בלידתן. הכורסאות מודרניות ובנות לא יותר מ3-4 שנים, בעלות מראה מאסיבי משהו וכל כך נוחות שאין דברים כאלה.
בכלל, זה די נדיר שאני מקבלת לריפוד כורסאות עכשוויות, אז שתיים אותו דבר?? זה כבר שווה פוסט, לא?

אז 2 כורסאות, בדים שונים, שתי לקוחות שונות - כל אחת והסיפור שלה:
זו הכורסה של דנה שהגיעה אליי כל הדרך מחיפה, דנה נמצאית בסוף ההריון השני שלה והיא טוענת שזו כורסת ההנקה הכי נוחה בעולם - נמוכה, רכה ורחבה. אז לכבוד הילד השני היא החליטה לרפד אותה מחדש.
תהליך בחירת הבד שלה היה אחד הארוכים ואני חושבת שהיינו בקשר כבר כ4 חודשים לפני שבאמת נפגשנו. עברנו בדרך אופציות של פסים ובדים אפורים וחלקים ובסוף זה מה שנבחר
כמו שדנה התייחסה אליה: "הגוש השחור שישב לי בסלון"  והיא אף הודתה שחשבה להיפטר ממנה, אבל הכורסה כל כך נוחה שבאמת חבל. אז מזל שהיא נוחה כי תראו אותה עכשיו - רזה, חיננית וקלילה.  
 הבד הפרחוני מ"בדולינה" מתוק אבל לא יותר מידי בזכות הצבע החום. השילוב של שני הבדים יצר מסגרת שנראית גם מלפנים וגם מאחור.


ותגידו היוש לכורסה של הילה שככה היא נראתה אחרי 3 שנים...מה לעשות שאיכות החומרים היום היא "צ'יינה צ'יינה" גם אם קניתם בחנות טובה ויוקרתית... 
 גם הילה טוענת שהכורסה סופר נוחה ושימשה גם אותה ככורסת הנקה. אבל כשהעור התחיל להתקלף בצורה אגרסיבית כולם אמרו לה לזרוק אותה. מזל שהילה חשבה אחרת כי תראו איזה יופי
 גם הבד הזה מ'בדולינה' ומדהים בעיני כמה הבדים המודפסים עושים את הכורסה הבומבסטית הזו לקלילה ועדינה.
אז מה למדנו היום? גם כשיש לכם איזה 'גוש שחור' או מתקלף בסלון, לא אומר שזה צריך להשאר ככה ו...לנשמות הטובות שאומרות לזרוק - תראו להם את התמונות (-:

Hurts - Wonderful Life - עם משפט המפתח: Never give up on such a wonderful life


יום שני, 18 בפברואר 2013

*This Head I Hold hiGh

את השיר ההו-כה-מיוחד שמחכה לכם בסוף הפוסט הכיר לי חבר אמת ואיש יקר, יש לו יומהולדת היום - מזל טוב א' שתגדל לעוד מצוות ומעשים טובים.
וברכות גם למיכל שחידשה אצלי 3 פריטים ואני בטוחה שהבית שלה נראה שונה לחלוטין עם שלושתם. אז נתחיל בסקירה - 
פריט 1: כורסה עם מושב קפיצים שמיכל קנתה ממישהי, העץ היה צבוע חום ומתקלף והיו המון המון מסמרים (חלודים) שאני שונאת.
היה צריך עין חדה לראות את הפוטנציאל ומיכל, בחורה עם עין טובה, לא פספסה. היה לה חזון. ובחזון הכורסה הופכת להיות רכה ועדינה, בצבעים בהירים ללא הפרעות מיותרות בעין ואז, כשתמצא את הכרית הנכונה, זו שיהיו בה עוד צבעים, רצוי כזו העשויה ממפית בד ישנה, היא תנוח על הכורסה בתיאום מושלם. 
בינתיים שלב א של החזון - מראה רך בצבע אפרפר\תכלת מעושן בצביעה אטומה וחלקה. ביצוע מושלם של Rachella . את המסמרים הדוחים החלפתי בקדר כפול - אפשר לראות כאן בקלוז אפ.
הקדר הכפול מקשט גם את גב הכורסה (מקשט וגם מסתיר את הסיכות כמובן )

ועכשיו לפריט 2 : כורסה מרובעת ומאוד 'פיפטיז' עם רגלי קונוס ארוכות ודקות, אני מתה על הניגודים האלה שהיו פעם - בין המראה הקופסתי לרגלי האלגנס האלה. אבל היא היתה מאוד זנוחה והמראה כולו זעק "מהפך!" מזל שמיכל הקשיבה והביאה גם אותה אליי.
לכורסה לא היו כריות גב ומושב ועשיתי לה חדשות ואם הבד הזה נראה מוכר, זה לא סתם - מיכל קנתה את הכורסה ואהבה את המראה המרובע שלה ודמיינה אותה מיד בבד הזה של 'דנדו'
את הרגליים שייפתי עד זרא וצבעתי באגוז דבש שאני אוהבת.

 ולסיום - מיכל בחרה מאסופת הפריטים למכירה בסטודיו את השרפרף העזוב הזה - בחיי שהיא דגה אותו ממעמקי הערמה,  מיד היה לה חזון מה יעמוד עליו ואיך הוא יראה בבית שלה, תענוג.

אז השרפרף הפך לשולחן צד שימושי ביותר באמצעות פלטה חדשה - ישרה וקצת יותר גדולה, וגם הוא נשלח לצביעה אצל רחלי, בצהוב חלמון האהוב עליי עם מגפיים בצבע שמנת ויצא כמו חדש! 

מיכל, אני מתה לראות איך הכל יצא בבית, ובינתיים -  תתחדשי!

*Electric Guest - This Head I Hold



יום שלישי, 12 בפברואר 2013

*Lovvve is in the Air

לכבוד וולנטיינ'ס שזה חג שקיים רק בחנויות ובמסעדות אבל עדיין, הוא באוויר, בחרתי מהפרויקטים האחרונים שלי סיפור אהבה. לכורסה. ברור, לא?
אמנם כל הלקוחות שלי אוהבות את הפריטים שלהן, אוהבות אותם מספיק כדי לסחוב אותן באוטו אליי ולהשקיע סכומים נכבדים בעבודה שלי ובבד. אבל לפעמים אני נתקלת בסיפור שהוא יותר מזה, שיש בו איזו התכוונות או השתדלות או התעקשות.
הכורסה של איילת היתה אצל אבא שלה במושב, חצי בחצר כזה. איילת פינטזה במשך שנים איך היא מספחת אותה לבית שלה ומאמצת אותה - אבל המושב רחוק, הכורסה גדולה, ילדים נולדים וגם אבא לא כ"כ משחרר.

לכורסה המאסיבית הזו היתה כרית גב ע נ ק י ת, ממש חריגה בנוף הרגיל והיא עומדת לה איתנה מעל מסגרת העץ של הכורסה, כך שהייתי חייבת לשחזר משהו דומה ולא ללכת על כרית רכה ונעימה כמו של ספה כמו שחשבתי שמתאים לה מלכתחילה.

איילת התעקשה לשמור על הקו המאסיבי וטענה שזה מה שהיא אהבה בה מלכתחילה. הייתי צריכה להיות יצירתית כאן כי אין כריות כאלו, הלכתי ובדקתי אצל הספקים השונים ובסוף הזמנתי כרית ספוג מהמפעל בחיתוך מיוחד וזה הכי קרוב למקור שאפשר.

היה ברור שחייבים להעביר אותה צביעה והמלצתי לאיילת להעזר ביד הכשרונית של Rachella כי באמת נדרש כאן מהפך רציני, הכורסה עמדה בחוץ והיא היתה שחוקה מהשמש והגשם. וכדי לרכך קצת את המראה המסיבי שלה ייעצתי לצבוע אותה בצבע אטום רך ובהיר. איילת ורחלי בחרו גוון אפרפר כחלחל נעים כזה ואיילת ביקשה גם שפשופים עדינים. לא תמיד אני אוהבת את השפשופים האלה אבל כאן הם היו ממש במקום.

איילת בחרה אצל גלית מ make בדים בד מקסים ועדין ויצאנו לדרך עם כריות חדשות, צבע חדש ובד רענן.

לי זה הרגיש שמכורסה מאוד גברית היא הפכה לכורסה נשית, לא? אגב, את הכורסה הגיע לאסוף אבא של איילת, הבעלים הקודמים של הכורסה, הוא מיהר מאוד ועדיין, הוא נעצר מול הכורסה ומיצמץ בעיניו כלא מאמין, זו אותה כורסה?

* קבלו במחווה של אהבה, קצת קיטש על הבוקר John Paul Young - Love is in air

יום ראשון, 10 בפברואר 2013

*She's like a rainBow

אחחח, לונדון אהובתי, היא באמת הקשת בענן שלי.
ההיכרות שלי עם העיר הזו התחילה מזמן, זה היה המקום הראשון שאי פעם טסתי אליו, מיד אחרי הצבא, עם אמא. טיול מיוחד שכזה. אח"כ היו עוד כמה ביקורים קטנים אבל הרומן האמיתי שלי עם העיר הזו נסק לפני כמה שנים כשבנזוגי התחיל לעבוד עם חברה בריטית ונסע לשם תכופות ואני, עדיין בתור שכירה, הצטרפתי כל פעם שיכולתי לגנוב יום פה, יום שם.


זה התחיל בחשדנות רבה - יקר שם, אין אוכל טעים, היא גדולה מכדי לנגוס בה והמשיך באהבה גדולה שגובתה בחברים טובים והרבה בירה, גילוי חנויות היד שניה המעולות והסופר זולות וביקורים בחלקים נוספים של אנגליה כולל שיט בתעלות וסופ"ש בבית כפר של חברים. עם האוכל בא התאבון, תרתי משמע! ויש  בלונדון אוכל מדהים.


כבר שנתיים וקצת שלא היינו שם. כמה נסיבות משמחות התערבבו לכדי יצירת הנסיעה הזו שהתארגנה בסופו של דבר בשעה. ולמחרת כבר נסענו. זו בהחלט היתה אופרציה מאתגרת - להערך תוך יום מול כל הלקוחות המקסימות שלי והעבודות שממתינות כאן או צריכות להגיע לסטודיו. אז מיכל שלחה את בעלה מנס ציונה בתשע בערב לקחת את הכורסה שלה וגם כל היתר היו סופר מפרגנות!

מהרגע הראשון היה לי ברור שזו לא תהיה רק נסיעת שופינג ושווקים ואוכל טעים  ושאלך לבקר גם במקומות שקשורים לעבודה.
את Urban Upholstery הכרתי מהפייסבוק. מרפדיית בוטיק שעושה דברים בסגנון קצת שונה ומחוץ לקופסה. כתבתי לאנדראה הבעלים מייל, הצגתי את עצמי וביקשתי להפגש. הוא הגיב מיד בשמחה ובסקרנות וקבענו פגישה. כך מצאתי את עצמי נוסעת באוטובוס להאקני, בצפון מזרח לונדון, פוסעת עם האייפון דלוק על GPS ברחובות קטנים ואמיתיים ובלב מרכז מסחרי קטן, מצאתי את המקום.

אנדראה הגיע מאיטליה, שם למד רפדות במשך 4 שנים ועבד בתחום עוד כמה שנים טובות. את UU הוא הקים עם פטרישיה בת זוגו שאחראית על כל המסביב. במקום פגשתי את אנדראה מתמודד עם 20 כסאות של חדר ישיבות יחד עם הלנה -סטאג'רית מהולנד שנמצאית בהתמחות בין השנה ה3 לרביעית שלה בלימודי רפדות באמסטרדם ובריאן שהוא בריטי ועובד עם אנדראה כבר שנה.

היה מאוד מאוד מעניין להפגש, לראות עם איזה כלים הם עובדים ואיזה דבק ואיך המקום נראה. גם הם מצידם הפגיזו אותי בשאלות על ישראל ותל אביב ורפדות כמובן. אישה צעירה רפדית היא לא מחזה נדיר כל כך באירופה.
משם גלשנו לנושא השיחה האהוב על רפדים בכל העולם - "דברים מוזרים שמצאתי בכורסאות" אנדראה ללא ספק העלה את הרף עם סיפור על חתול מת שמצא בתוך ספה. כן, כן. וגם המון מטבעות עתיקים שהוא שמח להראות לי וכלי רקמה עשוי צדף שהוא בטח בן איזה 100 שנה. טוב, אני מצאתי אסימון, זה גם משהו.
המקום הוא בעצם חנות עם חלל עבודה מאחור. חלל התצוגה מעורר קנאה ומציג בצפיפות צבעונית ומטריפה את העבודות למכירה.


אחרי שנפרדתי מהחבורה הבינלאומית בנשיקות וחיבוקים המשכתי לפגישה הבאה שלי - מסע קצר (יחסית) ברכבת לבאטרסי פארק בקצה השני של לונדון לBarnett upholsteries שם מלמדים רפדות - החל מסדנאות חווייתיות לחובבים וכלה בלימודי תעודה רציניים של 3 ו4 שנים. 

בחלל גדול ומצויד היטב עבדו כעשרה נשים וגברים על פרויקטי רפדות שונים ומשונים. שרה ובוב  מנהלים את המקום ובוב הוא המורה הראשי. אחרי שהוצעה לי באופן מסורתי כוס תה חמה, בוב עצר את כולם והציג אותי ואני הסתובבתי בין האנשים ושאלתי שאלות. גם כאן היו מאוד סקרנים לגבי ישראל ותחום הרפדות בארץ ואני מצידי הפגזתי אותם בשאלות כי בעצם ידעתי אבל לא מספיק הבנתי כמה התחום הזה מפותח באירופה ואנשים לומדים אותו לאורך זמן וברצינות.

יכולתי רק לקנא ואז להתעשת ולקוות שהסדנאות שאני מתכננת לפתוח בקרוב יתנו איזשהו מענה ראשוני לעניין הזה ועוד אנשים יוכלו להחשף לתחום המרתק הזה! 
שני המפגשים היו סופר מענינים ופוריים וגרמו לי לחוש שאני חלק מקהילה בינלאומית גדולה וחזקה. מרומם רוח!
נפרדנו בנשיקות ויצאתי לכתת את דרכי חזרה למרכז לונדון. עוד ערב ארוך היה לפני עם תכנונים לפגוש חברים יקרים לדרינקים וארוחת ערב.

כמובן שלא יכולתי בלי קצת שווקים ווינטאג', בספיטפילדס מרקט במזרח לונדון יש בשבת שוק וינטאג' כייפי וססגוני ואחריו הרחקנו עוד מזרחה לשוק ברודווי שהוא פחות ידוע ומתויר, אבל אנחנו כאמור כבר קצת מתקדמים. בכלל מזרח לונדון זה ה-מקום וכל הדברים המענינים כרגע מתרחשים שם. באיזורים שלפני 5-10 שנים אף אחד לא רצה לגור בהם. 

בין מפגש חברתי אחד למשנהו גם הלכנו לאטרקציה תיירותית שלא נמאסת - תה אחר הצהריים כולל הסנדוויץ מלפפונים והמון המון תה. כשקור כלבים בחוץ, גם שונאת תה כמוני יכולה ליהנות מקנקן או שניים. חוץ מזה אכלתי המון אוכל אסייתי, עשיתי שופינג מעולה ו- צילמתי המון! 
אני כבר מתגעגעת...

 * The Rolling Stones - she's a rainbow