בדיוק פרסמתי בעמוד הפייסבוק של סיפור כיסויזוג כורסאות וינטאג' נהדרות למכירה, בחבילה הכוללת חידוש עץ, תשתית וריפוד, וחשבתי לעצמי שאין מתאים יותר השבוע מלפרסם בבלוג את תוצאות המכירה הקודמת - גם כאן היתה לנו כורסת וינטאג', אז היתה זו כורסה אחת, וינטאג'ית, מיוחדת ויחידה במינה וגם היא חיכתה לבית אוהב.
לשמחתי כמעט מיד פנתה אלי אורית שעשתה פרויקט עיצוב והום סטיילינג למירב ומשפחתה שבונים בית חדש וכחלק מהפרויקט נרכשה הכורסה. ככה היא נראתה בהתחלה.
כשקונים פריט וינטאג' נדרש המון דימיון, העזה ואמונה - שמהפריט המסמורטט, הדהוי והבלוי, ייצא הברבור המיוחל, הכוכב של הבית. כשאליי לסטודיו מגיעה כורסה כזו, אני מיד יודעת שחלק מהעבודה זה להפשיט אותה כליל, להוריד את שכבות הבד הישן, את הספוג המלא אבק, לטפל בתשתית ובכל מה שתחת הריפוד ומעל לשלד העץ. יש רפדים שלא עושים את זה...אבל זה לא מה שקורה כאן, בסטודיו.
הכל נבנה מחדש: רצועות קפיציות, בסיס מושב ובסיס גב, ספוג חדש לגב וכרית מושב חדשה. את הבדים אורית ומירב רכשו בדנדו, לכרית מושב יש כמובן רוכסן לשליפה עבור כביסה.
וגם כאן, לא ויתרנו על הקדר בכרית, זה מוסיף, אין ספק.
ובנוסף - עבור פינת המשפחה בבית, אורית הזמינה ממני גם הדום 'פיפטיז שיק' עם גרביים אדומות, שיצא פשוט מקסים!! לא תמיד יודעים אבל אם לא בא לכם לבוא לסדנה, גרים רחוק, עסוקים - ניתן להזמין את המוצר הסופי, את ההדום מוכן עבורכם לפי עיצובכם - להביא בד או לבחור ממבחר הבדים שיש בסטודיו.
ועוד פריט שהוזמן ממני - מושב על גבי חבית אחסון. כן, כן, זהו המוצר של סדנת "כפתור ופרח", סדנה שכבר כמעט ולא מתקיימת בסטודיו, אבל אני תמיד שמחה להכין את המוצר עבור לקוחות.
תודה למירב ואורית שבאו והאמינו ורכשו והתלהבו יחד איתי, בשעה טובה לשתיכן!!
אוהבת את העבודה שלי! הממתקים שמגיעים לכאן לסטודיו, זה פשוט תענוג. כרגע אני עובדת על שתי ממתקיות שכאלו, עם בדים יפים יפים, אבל אתם יודעים איך זה, את הפוסטים בבלוג אני מעלה אחרי זמן מה, אז היום אנחנו שוטפים את העיניים עם הממתק של אילן ושירי שעבדתי עליו כאן בסטודיו לפני כחודש ועדיין לא התאוששתי מהתוצאה היפה, זה הזמן לחלוק איתכם:
סט של כורסה והדום (לא נראה לי שהם נולדו כסט) אילן כבר ריפד אותם לפני שני רבות בבד וורוד (!!) שהיה פעם, מזמן, ממש יפה.
הידיות היו רעועות ונזקקו להדבקה וחיזוק וכך גם רגלי ההדום.
אה, לפני שאתם כבר גוללים מטה לתמונות האחרי, אספר שהעץ של ההדום והכורסה נזקק לשיוף ולכה כחלק מהשיפוץ. אז כדי לחסוך וגם כדי להתחבר, ככה, מחדש...הזמנתי את אילן לבוא ולעבוד בחצר של הסטודיו והוא שייף באהבה ומרח בלכה ואתם יכולים לראות שהעץ בהיר ונקי יותר. והקדר!!! איזו הברקה - זוכרים אתהכורסה של נועם משבוע שעבר? נותרה לי בסטודיו פיסה קטנה של הקטיפה הסגולה ומיד הצעתי לאילן ושירי שנשתמש בה לקדר. ההתאמה של הסגול היפה לבד האדום של המעצב Kaffe Fassettששירי קנתה בבדולינה ממש מזמן היתה פשוט מושלמת. הנה קלוז אפ לקדר. אגב, מי שיש לו קונקשן למשלוחים מארה"ב - רז שהיה בסדנה שלי אתמול, שלח לי הבוקר את הלינק הזה לקניית הבד ב fabric.com - תראו כמה זול...בארץ הוא עלה הרבה הרבה יותר...
ותמונה קבוצתית של היופי הזה. שוב, למי שמפחד מצבע, מהדפסים נחושים - תראו כמה זה יפה, אין מה לפחד (-:
אני ממשיכה את הסיפור על הפרויקט של יובל ויעל בהמשך לפוסט של שבוע שעבר וזה באמת סיפור יפה ואני נהנית להמשיך אותו. 2 הכורסאות סבא אולי לא היו זוכות לפוסט בפני עצמן אבל במקרה הזה יש מה להראות. ככה הן נראו לפני השיפוץ - צביעה וכריות חדשות. הן הגיעו אליי אחרי טיפול אוהב אצל רחלי - שיוף ולכה בגימור מט משי שהחזיר להן את הברק לעיניים. הבד שנבחר לפרויקט הוא מבדולינה אבל יש טוויסט... הנה הכורסאות מלפנים
וככה הן נראות מהצד - הפתעה! שילוב הבד הירוק בצד בהחלט מוסיף עניין וגם קצת הומור וקלילות. צ'ארמינג. כעבור כמה זמן הביאו לי יובל ויעל הדום שקנו בשוק הפשפשים והחלטנו לרפד אותו באותם בדים רק בפרופורציה הפוכה - הפעם את מירב המשקל קיבל הירוק והקדר שנראה כמו כתר מלמעלה הוא מהבד החום.
ופריט נוסף בפרויקט המתמשך - כורסת הסבא שיועדה לחדר הילדים. הבד היפה והעדין מדנדו ובהזדמנות זו גם אראה לכם את הכסא נדנדה שהולך לשמש ככורסת הנקה ועשיתי עבורו כריות מותאמות לגודל ולצורה. גם הבד היפה הזה מדנדו.
למרות שיובל ויעל היו על סף לידה, הם לא התעצלו ושלחו לי תמונות מהבית שלהם, שם הכל סודר יפה במקום. זו דוגמא יפה לשימוש בנגיעות צבע. הספה הגדולה והדומיננטית בסלון היא בגווני אפור וכל השאר מסביב - צבעוני ושמח. הנה אחת הכורסאות עם ההדום ומאחור פינת האוכל מהפוסט הקודם
והנה כסא הנדנדה בסלון
* הנה שיר מקסים מ1972, לי הוא מזכיר את שבת בבוקר, "על בטוח" ברשת ג' מהדהד בבית Une belle histoire - Michel Fugain
אם לא הייתי קוראת לפוסטים בבלוג בשמות של שירים, הפוסט הזה היה נקרא "ההדום שהתנמך" או הסיפור על ההדום שהיה גבוה מידי. שריי, לקוחה מקסימה ומעצבת פנים מוכשרת ביותר (בהמשך יש הצצה לבית שלה, שימו לב לכריות על הכורסה), חיפשה כבר זמן רב הדום שישלים את הכורסה הירוקה שיש לה בסלון, אפילו היה לה כבר בראש את הבד שיתאים, רק לא נמצא ההדום. באחד מאותם סיבובים מייאשים בשוק הפשפשים ביפו, כשכבר ממש פנתה לחזור למכונית, הוא חיכה לה, עמד שם בקרן רחוב ונהיה שלה בעבור חופן שקלים צנוע למדי ככה היא צילמה אותו בבית, אתם רואים שהוא גבוה מידי - גבוה בהרבה מהכורסה?
ואז היא הביאה אותו אליי לסטודיו והדיבור היה לקצר לו את הרגליים כי הן גם ככה היו קצת מתנדנדות. האמת, איך לא יתנדנדו - יש בו משהו האמפטי דאמפטי שכזה- עם גוף מלא ורגליים דקיקות. קצת חסר פרופורציות, אבל מלא חן.
אני הבעתי התנגדות לקיצוץ, אני מאוד לא אוהבת להתערב בגסות באופן בו נברא הרהיט, במיוחד אם הוא בא בימים ויש כבוד... לפחות אם יש ברירה והיתה ברירה - אני זממתי לקפד את ראשו ובקיצור, להוריד את כל כבודת הקפיצים שישבה שם ולתת לו לוק אלגנטי יותר.
עם הורדת הקפיצים גם התברר שההדום שבור לחלוטין מבפנים ולכן הוא מתנדנד, כמה קליבות, דבק ולילה ולמחרת הוא היה יציב וגאה על רגליו הדקיקות. העץ גם קיבל שיוף ולכה בגימור מט משי. אחרי בניית תשתית חדשה במקום הקפיצים, היה ברור שאין צורך בכל הגובה הזה ואפשר להניח שם שכבת ספוג וזה יראה פרופורציונלי ונכון והנה הושגה הורדת הגובה ששריי רצתה. הבד היפה מבדולינה. ההדום נראה אחרת לגמרי, לא?
שריי שלחה לי אח"כ תמונות של היפיוף בבית - עכשיו הוא בגובה של הכורסה וכולם מרוצים
* ולסיום נחתום בשיר, בחרתי בגרסת יוקלייליי לשיר של רנדי ניומן. שימו לב לעיצוב התפאורה על הבמה, אני עפתי על זה. רוצה המון אהילים יפים כאלה בבית Wellington International Ukulele Orchestra - Short People
עפרי ונתי גרים בבית משגע באלפי מנשה והם,בטוב
טעם ובאומץ רב, משפצים אותו מהיסוד (כולל בריכה, איזה כיף!) בחודשים האחרונים כשהשיפוץ נכנס לישורת האחרונה,
הם גם חזרו לגור בבית ובעצם גרים קצת בתוך אתר בניה. וזה לא פשוט... זה בהחלט יכול לחרפן גם את האדם
הסבלני והשפוי ביותר. זה גרם לעפרי לקנות בדים פעמיים ולהתחרט,
לקנות בפעם השלישית לאהוב ואח"כ, כנראה, שוב להתחרט.
הפרויקט כלל כמה וכמה פריטים, חלק א' – כורסה,
הדום וריפוד מחודש לפינת ישיבה – מזרן וכריות רביצה.
הנה הכורסה, היא נקנתה ביד 2, שכבה כמה חודשים
טובים במחסן והגיחה משם הישר אלי לסטודיו לריפוד מחודש.
ההדום היה עוד קודם בבית ולמרות שצבע העץ
והסגנון שונה, הוחלט שיצוותו להם יחדיו.
כאמור, נושא בחירת הבדים היה מאוד מורכב, אני בטוחה שזה רק בגלל השיפוץ שהוציא את עפרי מדעתה באותו שלב. את הבדים הראשונים היא קנתה לפני השיפוץ במבט קדימה, אבל כשהגיע הזמן, היא כלל לא אהבה את מה שקנתה, סיבוב שני בנחלת בנימין הניב קניה נוספת, בלחץ וגם היא נגנזה לאחר כמספר ימים. הקניה השלישית היתה בבדולינה, שילוב בדים יפייפה בעיניי - הנה התוצאה הסופית
המבנה של הכורסה וגם של ההדום איפשר לשחק עם הקדר (PIPING) ועם הדאבל קדר לגימור יפה ולמשחק צבעים שמקפיץ את מראה הרהיט.
כמה ההדום נראה שונה כשהקדר מסביב לכרית והדאבל קדר מסביב לבסיס בצבע אחר, זה מוסיף המון. מבט מאחור לכורסה עם הדאבל קדר
קלוז אפ לידית הכורסה עם הקדר בצבע תכלת
מה המסקנה? לעולם לא לקנות בד בלחץ! פריט ריהוט לא מרפדים כל שנה ולא כל שנתיים, צריך באמת לאהוב את מה שקונים לפחות לכמה שנים ולכן, ממש לא כדאי לקנות כי רוצים עכשיו לממש את הפרויקט, או כי אין כוח יותר לחפש. מקסימום יוצאים לסיבוב נוסף עם חברה בעלת עין טובה או במצב רוח אחר, עוד כמה ימים של המתנה ושעות של שיטוטים לא יזיקו. אגב, הרבה פעמים חוזרים לבחירה הראשונה שראינו, אני מאוד מאמינה שמה שהעין רואה ואוהבת ממבט ראשון, זה הדבר.
הנה שני הפריטים יחדיו
בסופו של דבר, עפרי עידכנה אותי שגם עם הבדים האלה הם לא חיים כל כך בשלום ובעלה, נתי חושב שזה נשי מידי לסלון... מזל שיש להם בית גדול ואני מקווה שימצא לכורסה מקום אחר, הולם ומתאים.
הנה הכורסה במקומה הנוכחי בסלון
ופינת הישיבה המשודרגת בסלון
*ועם כל הקושי, נקודות תמיד עושות שמח - Two dots - Lusine
זו הכורסה ששני הביאה אליי. הייתם מאמינים שהיא
הגיעה לכאן, לתל אביב, כל הדרך ממלבורן, אוסטרליה?
מסתבר, שלפני שנים מספר, שני גרה שם ויום אחד היא מצאה אותה
ברחוב! כן, גם שם זורקים רהיטי וינטאג' מהממים לרחוב. אז היא שכנעה את בנזוגה
להעלות אותה הביתה וכשהגיע הזמן לארוז מכולה ולחזור לארץ, היא העלתה אותה לישראל.
הכורסה כבר לא עולה חדשה, היא שרדה בקושי חתול תעלול שהתעלל בה עד שקיבלתי משני
מייל עם הנושא: "יש לי רהיטים שדורשים אהבה", איזה ניסוח מתוק? ישר
אהבתי אותה ואת הרהיטים שלה.
יחד עם הכורסה היא הביאה הדום מתפורר עם צורה
מגניבה.
רואים בתמונה כמה הוא מסמורטט והכורסה, אמנם נראית מוצקה אך היא מטעה... בפנים כל
הקפיצים במושב ובגב יצאו מהמקום והיה צורך לקשור אותם מחדש. שני הפריטים עברו מתיחת פנים רצינית.
הכורסה נראית אחרת לגמרי ללא הויניל השחור האגרסיבי. שני בחרה בד אריג עבה בצהוב
חם וכדי לשמר את רוח הכורסה, הוספתי בגב 4
כפתורים בצבע ירוק דשא שמהווה קונטרסט עדין לצהוב.
הבדים ששני בחרה לאו דווקא מתקשרים זה עם זה וזה
בסדר כי בבית הם לא יעמדו יחד, זה לא סט. הנה ההדום – נכון שהוא נראה אחרת לגמרי?
ואיזה צורות מגניבות היו עושים פעם??
כמה שבועות אחרי שהכורסה (המהממת) של רחלי מצאה את מקומה החדש במרכז הסלון בנהלל, היא (חברתי האמיצה) ערכה פשיטה על ביתו של סבא דב, מוותיקי נהלל והסבא של בעלה המהמם שאול, ומצאה את השלל הזה, שהיה מתפורר לחלוטין עם איזה שאריות בד גובלן דוחה ביותר בתור ריפוד. (כאן בתמונה, מיד אחרי שהפשטתי אותו מהבד והספוג המתפורר שהיה תחתיו).
מיד הוכרז שהוא למעשה הבן האובד של הכורסה החדשה ועל כן נשלח אליי מיד ורופד באותו בד, וגם העץ שהיה ממש, אבל ממש דהוי, פגום ושרוט, קיבל טיפול מקצועי עם כמה שכבות פוליטורה בגוון מהגוני כמו הכורסה.
כמו שאפשר לראות בתמונה, לקחתי לי כאן חופש עיצובי קטן והוספתי להדום 2 כפתורים שנמשכו פנימה ויצרו פני שטח חדשים.
ברפדות המסורתית נהוג לחדש רהיטים קרוב ככל האפשר למקור, בשינוי הבד כמובן. אבל אני כאן כדי לשבור מוסכמות וגם רחלי היא אישה אמיצה כאמור, וידעתי שהיא תעריך את הטאצ' האישי. בעיני זה יפה יותר ככה.
והנה תמונה של 2 הפריטים יחד אחרי שהתאחדו להם בנהלל כפי שצילמה רחלי
רבקה הביאה אליי 2 הדומים מתפוררים, כל הדרך מרחובות.
את ההדומים היא קבלה מחמותה, הם היו של אמא שלה, כלומר של סבתא של בעלה. והם היו באמת, אבל באמת במצב בעעע, כל הספוג בפנים התפורר וגם הבד, כבר היה בעיקר סיבים סיבים אבל איזו עבודת עץ יפה, כבר לא עושים דברים כאלה. להדומים רבקה בחרה בד עם מרקם קטיפתי בגוון שולט של אדום - בורדו שמאוד הלם את העץ הכהה. שעבר גם הוא חידוש קליל בפוליטורה כאן אצלי.
יחד עם ההדומים הגיעו גם 6 מושבי כסאות פינת אוכל שהיו מרופדים בדמוי עור שחור ומכוער ורבקה מצאה עבורם בד בצבע ירוק עז שלא לומר ירוק זוהר! הבד שהיא מצאה הוא דוחה כתמים ושאר מרעין בישין, לצערי לא צילמתי את הכסאות כי הגיעו אלי רק המושבים וזה לא ממש מצטלם טוב, אבל כל הכבוד לרבקה על הנועזות בבחירת הצבע, אני מקווה שהבעל אהב ואולי מתישהו היא תשלח לי תמונה של פינת האוכל שלה בבית עם הכסאות החדשים.
