Is this love*

זהו סיפור על רחלי ועל הכורסה החדשה והמהממת שלה. רחלי היא החברה הכי יקרה וותיקה שיש לי. חלקנו חדר במגורי קצינות בחטיבה 188 ברמת הגולן, היא היתה קצינת ת"ש רכה ומהממת, שחורת תלתלים ויצירתית עד אין קץ ואני הייתי קצינת הובלות קוצנית וקשוחה. מצאנו זו את זו שם ולא הרפנו, כבר איזה 16 שנה (וואו, רחלי אנחנו מה זה וותיקות) – גם שהיא עברה לגור בנהלל, גם כשאני גרתי בפריז, גם כשהיא גרה 4 שנים בערבה ואני כאן בתל אביב, גם שנולדו לה 3 ילדים ואני ממשיכה לפזז במועדונים. אחת לכמה שבועות, אנחנו נפגשות וטוחנות אחת לשניה את הצורה.
באחת הפגישות האלה בבנימינה, הכרחתי אותה לקחת אותנו באוטו שלה לחנות יד שניה בקיבוץ משמרות, כי אני מתתתתעה על חנויות יד שניה, במיוחד כאלה מחוץ לעיר שיש בהן גם וגם וגם.

האוסף זו חנות לא קטנה, יותר האנגר כזה, של בחור חמוד שלוקה בתכונה הכרחית לבעל חנות יד שניה - הוא אספן כפייתי. יש שם פריטי מטבח וכלי בית, תקליטים, תמונות, מזוודות ישנות, מפות וכמובן פריטי ריהוט. אין שם ככ בגדים וטוב שכך כי כמה כבר אפשר להכיל??
בחנות איתרתי מיד כורסה מבית טוב מאיזור שנות ה-50 (מתה על בולי הצנע שמסתתרים בתחתית הרהיטים מאותה תקופה) כורסת קפיצים (!!) סופר נוחה עם ידיות הורסות בצורה מעוגלת שהופכת להיות גם הרגליים של הכורסה.

רחלי מיד הכריזה בעלות וכמה דקות אח"כ ו500 ש היא היתה שלה (יחד עם איזה עוד איזה חצי חנות שהיא קנתה שם) הריפוד היה כמובן דוחה – גם מכוער וגם מרופט אבל כמה נוח שיש חברה רפדית שיכולה גם לעזור לאתר פריט ריהוט נחשק, ליעץ בבחירת הבד ולבצע.

בפגישה הבאה שהיתה בת"א יצאנו למסע סובב נחלת בנימין לאיתור בד, משימה קשה בפני עצמה כשהכורסה מצטרפת למשפחה קיימת של ספות וכורסה נוספת. הוחלט על גווני כחול וחום שיהלמו את הקיים ונבחר בד פסי שניל בגוונים הללו.

גם הידיות\רגליים זכו לטיפול קוסמטי עם מריחת פוליטורה שרעננה את הברק ואת הצבע וככה היא נראית בסוף. המשך יבוא

* Is this love - Bob Marley