יום שלישי, 31 ביולי 2012

*We've Only Just Begun

חודש מכניסתי לסטודיו החדש ואני יכולה להכריז, לא בלי חשש, שהשיפוצים וההתארגנות הסתיימו להם. זה היה חודש קשה וחחחם כל כך. עבדתי בטירוף להביא את המקום למצב ייצוגי ולהתחיל לעבוד ולקבל לקוחות. בקרוב - הצצה נרחבת לסטודיו החדש. ובינתיים, המצב הוא שמכל הטירוף הזה אני בדיליי עם צילומי העבודות ולכן הפעם אני רוצה לפרגן ליניב שוורץ שבונה שולחנות נגרים כמו של פעם, עם המלחציים והכל.
יניב הגיע אליי דרך אחד השכנים החדשים שלי בסטודיו, הוא חיבר ביננו והקליק היה מיידי. התוצאה היא שהיום, ממש שבוע אחרי שנפגשנו, אני מקבלת אליי לסטודיו לתצוגה ולראווה - שולחן כזה שנבנה בדיוק לפי המידות שרציתי ובצבע שביקשתי. הנה הוא, עדיין אצל יניב
זו נקודה שחשוב להדגיש לגבי העבודה של יניב, הוא עובד בהזמנה אישית, יושב ופורט את הרצונות שלכם, נקודה אחר נקודה, התהליך מאוד קשוב והדדי ובסוף מקבלים בדיוק מה שרוצים. הנה השרטוט שהוא שלח לי אחרי שקישקשנו
יניב מלא תשוקה לגבי מה שהוא עושה, הוא עובד עם כל הלב. הוא סיפר לי שאחרי תאונת אופנוע, בזמן שנשלח להחלים בבית, הוא גילה את המשיכה הזו לעץ, לנגרות וגם לשיפוץ רהיטים ישנים. בתור מושבניק (לימן, איזה כיף לו) יש לו את המרחב להשתולל ואת הווייב הנכון, הנה עוד כמה תמונות
את המשטח של שולחן הוא מרטש, שורף, חורץ ונותן לו מראה מיושן ומשומש, כראוי לשולחן נגרים
אפשר להטביע בשולחן מטבעות, מפתחות, מדליות וכל דבר שתרצו, הוא מצפה מלמעלה באפוקסי וזהו, זה חלק מהשולחן לנצח.
הנה שולחן שהוזמן ממנו לפינת אוכל במטבח של דירה מעוצבת
והשוס - שולחן קפה לסלון, מיני של השולחן הגדול. זה פשוט מבריק בעיני.
הדף של יניב בפייסבוק

בקרוב, אני מבטיחה, תמונות של הסטודיו החדש וגם של השולחן במקומו.
ונסיים במחווה הפרטית שלי ליניב ולשולחנות הנגרים שלו - We've Only Just Begun - The carpenters



יום שלישי, 17 ביולי 2012

A Whole New World

נועם וכפיר הם זוג מקסים, שניהם אנשי כפיים ויצירה, כל אחד בתחומו. הם הגיעו אלי לסטודיו עם שק בדים ותמונות השראה בבקשה שאצור להם סלון חדש.
הם מתגוררים לא רחוק מהסטודיו, בקצה של פלורנטין איפה שעד לא מזמן היו רק בתי מלאכה ומפעלים, כך שיצא שהם גרים בלופט מגניב ששיפצו בעצמם, בסלון היו להם ספסלים בסגנון מרוקאי שהתגלגלו מכל מיני מקומות והיו ללא כריות. כאן אני נכנסתי לתמונה:

הבקשה היתה לכריות מרוקאיות בסגנון אותנטי - עם תפר עבה בקצה, את הכל יצרתי מהבסיס - ספוגים שנחתכו לפי מידה וכיסויים שנתפרו עם רוכסן שיוכלו לכבס אותם מתי שירצו.
 
את הבדים הם קנו לאחר חיפוש ארוך, ב"קטיפה כחולה" בנחלת בנימין. זו חנות שמביאה בדים מהודו - לא רק קטיפות, גם בדים רקומים, חלקם ממש מלאכת מחשבת ומחירם בהתאם. לשם השילוב בין היקר לפחות יקר ובין הצבעוני לרגוע - את המזרן המרכזי, הגדול ביותר ריפדתי בבד רקום, מלא חיים ויפייפה ואת המזרן הבינוני והקטן בבד קטיפה ירוק שמשתלב יפה עם הצבעוני.

אוסף הכריות המרשים של נועם וכפיר הגיע גם ממקורות שונים והאוירה צבעונית ותוססת, כמו בשוק במרוקו.


Aladdin - A Whole New World

יום שלישי, 10 ביולי 2012

*Hello, Goodbye


את הכורסה הזו אורת קנתה בשוק הפשפשים. כששאלתי אותה בכמה, היא רק חייכה ואמרה "בהרבה".

 הכורסה עתיקה בהחלט, מאוד גדולה, כבדה ועוטפת. את הוותק אפשר לראות לפי הקפיצים והמבנה הפנימי  שהיה מוחזק כולו במסמרים בלבד ובאופן טבעי, התרופף עם השנים, כך שכל הריפוד ישב על הכורסה המרשימה הזו כבגד שקצת גדול עליה.

הרגליים של הכורסה הזו מגולפות כרגל של חיה, באחת מהן היה סדק ובאיזשהו שלב, בטח בשנות ה70-80, התווספו לכורסה גלגלים, הכי לא מתאים אם כי פרקטי כי היא סופר כבדה.

בשני הדברים התבקשתי לטפל – הסדק מולא בחומר אוטם בצבע העץ והגלגלים הוסרו. כמובן שבסיום התהליך, הרגליים קיבלו שיוף וחיזוק צבע וברק בלכה מגוונת בגוון עץ מהגוני.

וזו התוצאה הסופית - הכורסה מלאה יותר ומהודקת - כמו בוטוקס פלא. הבד שנבחר לפרויקט, ממבחר הבדים החלקים בבדולינה, בצבע ירוק בקבוק עמוק. בד סולידי ורציני שמתאים לכובד הראש של הכורסה שנסעה חזרה לקשט את הבית החדש שאורת ובני משפחתה עברו אליו תוך כדי תהליך הריפוד.

*The Beatles - Hello, Goodbye

יום שלישי, 3 ביולי 2012

*The Beautiful Ones

כסאות פינת האוכל של יפה היו הפרויקט האחרון שלי בסטודיו הנמר, הסטודיו שהיה הבית של סיפור כיסוי במשך יותר משנה. כבר הייתי באריזות ובקיפולים אבל הפרויקט הזה התעכב ונמשך והכל בגלל הבד.
אבל למה להקדים את המאוחר. כמנהגנו תמיד - בואו נראה את הכסאות כפי שהיו קודם

ומבט מאחור, שימו לב למסמרים שבגב, עוד נגיע אליהם.


הכסאות, ירושה מבית הוריה של יפה. היו שישה אבל שרדו דירות שכורות ומעברים רק חמישה. יפה היא גם נגרית ומשפצת רהיטים ועכשיו אחרי שראיתי את ההתעקשות שלה לרדת לפרטים הקטנים ביותר ואת הפרפקציוניזם, אני מאוד ממליצה עליה אם תרצו מישהי מקצועית וג'ינגית לבנות לכם משהו הביתה.
את העץ המוזנח של הכסאות היא שייפה עד לשלמות וצבעה בלכה אדמונית שמאוד מחמיאה לבד הנבחר, מבדולינה.
הכסאות האלה – תפארת המפעל הציוני של שנות ה50-60 לא בדיוק מופת לנוחות, כפי שהיה נהוג באותה תקופה, צנע או לא? למזלנו ולמזלה של יפה והישבנים של אורחיה, הכסאות קיבלו מושב עם ריפוד ספוג כפול, שכבת ספוג במשענת (שם במקור לא היה דבר מלבד עץ) וכל הלוק התעגל ונהיה יותר שמנמן.
מאחור, במקום מסמרים, או גימור גס אחר, פשוט תפרתי את הצדדים בעבודת יד בתפר רפדים נסתר. שימו לב גם לפס מאחור במושב, איזו תשומת לב לפרטים בעיצוב הכסא המקורי.

אז הזכרתי קודם את הבד – יפה הגיעה אליי עם חתיכה לא קטנה של הבד הנבחר. אבל – בבד עם הדפס כזה יש צורך למרכז את ההדפס שעל הבד במרכז כל מושב, במרכז כל משענת גב – קדימה ואחורה. מה עושים? חותכים את הגזרה של החתיכות מנייר פרגמט שקוף וממקמים על הבד, משחקים עם זה עד שפותרים את המטריצה הסבוכה הזו. ומה עושים כשמגלים שממש, אבל ממש אין מספיק בד כדי שכולם יהיה זהים? מישהי אחרת היתה כבר מוותרת, אבל לא יפה, שנסעה בחיפושית הקטנה שלה שוב ושוב לחנות כדי להביא עוד בד. ההתעקשות השתלמה ועכשיו יש לה 5 כסאות מושלמים ויפים לפינת האוכל שלה.




Suede - The Beautiful Ones*