פוסט מיוחד לחנוכה, שמתחיל במנורות החדשות שהכנתי לסטודיו וייגמר בחשיפה ראשונה ומסודרת לבית החדש של סיפור כיסוי. אנחנו כבר פה ארבעה או חמישה חודשים, אבל כל מיני תהפוכות, חילופי שותפים ושפע של עבודה הביא לכך שזה נדחה ונדחה.
אז טוב שיש מנורות חדשות בסטודיו כי הכל התחיל כאן:
4 אהילים זהים עם שיק תעשייתי, אבל לבנים ומשעממים מצאו את דרכם אליי. הצורה המיוחדת שלהם דיגדגה לי באצבעות כבר מהרגע הראשון וידעתי מה אני רוצה לעשות איתם וזה היה קשור לסלוטייפ נייר פשוט וספריי צבע
מרגיעה את הדגדוג
אז ניצלתי את ההזדמנות וסוף סוף צילמתי קצת את הסטודיו החדש
שחר גם הביא ערסל ישיבה שמתלבש באופן טבעי על האלמנט התעשייתי שנותר מימיו של הסטודיו כבית מלאכה למסרקיות (כן, כן, אי שם בשנות ה30). זה גם זז לאורך המסילה ואין כמו לשתות קפה בבוקר בנדנוד רגליים.
וזו חלק מחלל העבודה שלי, במצב נדיר של סדר למופת
מכונות התפירה האהובות שלי
המטבחון שהיה קודם מחסן, שופץ כליל ועכשיו הוא נעים ומגניב.
וזה למזל.
הסטודיו ממש לא שוקט על שמריו וכל יום משהו מתחדש. הסדנאות מתגבשות, הפריטים למכירה ותצוגה נרקמים, ועוד ועוד דברים יפים מתווספים. עידכונים בקרוב.
* ולסיום - שיר נוסטלגי ומהמם, שזכה להמון המון ביצועים מפרנק סינטרה ועד קלי רולנד אבל המקור, של אלה פיצ'גרלד הכי יפה. חג שמח!
I'm Beginning to See the Light - Ella Fitzgerald and Duke Ellington
איזה סטודיו משובב לב. איזה כיף לך :)
השבמחקאני באמת צריכה לבוא:-)
השבמחק