*She's like a rainBow

אחחח, לונדון אהובתי, היא באמת הקשת בענן שלי.
ההיכרות שלי עם העיר הזו התחילה מזמן, זה היה המקום הראשון שאי פעם טסתי אליו, מיד אחרי הצבא, עם אמא. טיול מיוחד שכזה. אח"כ היו עוד כמה ביקורים קטנים אבל הרומן האמיתי שלי עם העיר הזו נסק לפני כמה שנים כשבנזוגי התחיל לעבוד עם חברה בריטית ונסע לשם תכופות ואני, עדיין בתור שכירה, הצטרפתי כל פעם שיכולתי לגנוב יום פה, יום שם.

זה התחיל בחשדנות רבה - יקר שם, אין אוכל טעים, היא גדולה מכדי לנגוס בה והמשיך באהבה גדולה שגובתה בחברים טובים והרבה בירה, גילוי חנויות היד שניה המעולות והסופר זולות וביקורים בחלקים נוספים של אנגליה כולל שיט בתעלות וסופ"ש בבית כפר של חברים. עם האוכל בא התאבון, תרתי משמע! ויש  בלונדון אוכל מדהים.

כבר שנתיים וקצת שלא היינו שם. כמה נסיבות משמחות התערבבו לכדי יצירת הנסיעה הזו שהתארגנה בסופו של דבר בשעה. ולמחרת כבר נסענו. זו בהחלט היתה אופרציה מאתגרת - להערך תוך יום מול כל הלקוחות המקסימות שלי והעבודות שממתינות כאן או צריכות להגיע לסטודיו. אז מיכל שלחה את בעלה מנס ציונה בתשע בערב לקחת את הכורסה שלה וגם כל היתר היו סופר מפרגנות!
מהרגע הראשון היה לי ברור שזו לא תהיה רק נסיעת שופינג ושווקים ואוכל טעים  ושאלך לבקר גם במקומות שקשורים לעבודה.
את Urban Upholstery הכרתי מהפייסבוק. מרפדיית בוטיק שעושה דברים בסגנון קצת שונה ומחוץ לקופסה. כתבתי לאנדראה הבעלים מייל, הצגתי את עצמי וביקשתי להפגש. הוא הגיב מיד בשמחה ובסקרנות וקבענו פגישה. כך מצאתי את עצמי נוסעת באוטובוס להאקני, בצפון מזרח לונדון, פוסעת עם האייפון דלוק על GPS ברחובות קטנים ואמיתיים ובלב מרכז מסחרי קטן, מצאתי את המקום.

אנדראה הגיע מאיטליה, שם למד רפדות במשך 4 שנים ועבד בתחום עוד כמה שנים טובות. את UU הוא הקים עם פטרישיה בת זוגו שאחראית על כל המסביב. במקום פגשתי את אנדראה מתמודד עם 20 כסאות של חדר ישיבות יחד עם הלנה -סטאג'רית מהולנד שנמצאית בהתמחות בין השנה ה3 לרביעית שלה בלימודי רפדות באמסטרדם ובריאן שהוא בריטי ועובד עם אנדראה כבר שנה.

היה מאוד מאוד מעניין להפגש, לראות עם איזה כלים הם עובדים ואיזה דבק ואיך המקום נראה. גם הם מצידם הפגיזו אותי בשאלות על ישראל ותל אביב ורפדות כמובן. אישה צעירה רפדית היא לא מחזה נדיר כל כך באירופה.
משם גלשנו לנושא השיחה האהוב על רפדים בכל העולם - "דברים מוזרים שמצאתי בכורסאות" אנדראה ללא ספק העלה את הרף עם סיפור על חתול מת שמצא בתוך ספה. כן, כן. וגם המון מטבעות עתיקים שהוא שמח להראות לי וכלי רקמה עשוי צדף שהוא בטח בן איזה 100 שנה. טוב, אני מצאתי אסימון, זה גם משהו.
המקום הוא בעצם חנות עם חלל עבודה מאחור. חלל התצוגה מעורר קנאה ומציג בצפיפות צבעונית ומטריפה את העבודות למכירה.

אחרי שנפרדתי מהחבורה הבינלאומית בנשיקות וחיבוקים המשכתי לפגישה הבאה שלי - מסע קצר (יחסית) ברכבת לבאטרסי פארק בקצה השני של לונדון לBarnett upholsteries שם מלמדים רפדות - החל מסדנאות חווייתיות לחובבים וכלה בלימודי תעודה רציניים של 3 ו4 שנים. 

בחלל גדול ומצויד היטב עבדו כעשרה נשים וגברים על פרויקטי רפדות שונים ומשונים. שרה ובוב  מנהלים את המקום ובוב הוא המורה הראשי. אחרי שהוצעה לי באופן מסורתי כוס תה חמה, בוב עצר את כולם והציג אותי ואני הסתובבתי בין האנשים ושאלתי שאלות. גם כאן היו מאוד סקרנים לגבי ישראל ותחום הרפדות בארץ ואני מצידי הפגזתי אותם בשאלות כי בעצם ידעתי אבל לא מספיק הבנתי כמה התחום הזה מפותח באירופה ואנשים לומדים אותו לאורך זמן וברצינות.
יכולתי רק לקנא ואז להתעשת ולקוות שהסדנאות שאני מתכננת לפתוח בקרוב יתנו איזשהו מענה ראשוני לעניין הזה ועוד אנשים יוכלו להחשף לתחום המרתק הזה! שני המפגשים היו סופר מענינים ופוריים וגרמו לי לחוש שאני חלק מקהילה בינלאומית גדולה וחזקה. מרומם רוח!

נפרדנו בנשיקות ויצאתי לכתת את דרכי חזרה למרכז לונדון. עוד ערב ארוך היה לפני עם תכנונים לפגוש חברים יקרים לדרינקים וארוחת ערב.

כמובן שלא יכולתי בלי קצת שווקים ווינטאג', בספיטפילדס מרקט במזרח לונדון יש בשבת שוק וינטאג' כייפי וססגוני ואחריו הרחקנו עוד מזרחה לשוק ברודווי שהוא פחות ידוע ומתויר, אבל אנחנו כאמור כבר קצת מתקדמים. בכלל מזרח לונדון זה ה-מקום וכל הדברים המענינים כרגע מתרחשים שם. באיזורים שלפני 5-10 שנים אף אחד לא רצה לגור בהם. 

בין מפגש חברתי אחד למשנהו גם הלכנו לאטרקציה תיירותית שלא נמאסת - תה אחר הצהריים כולל הסנדוויץ מלפפונים והמון המון תה. כשקור כלבים בחוץ, גם שונאת תה כמוני יכולה ליהנות מקנקן או שניים. חוץ מזה אכלתי המון אוכל אסייתי, עשיתי שופינג מעולה ו- צילמתי המון! 

אני כבר מתגעגעת...

 * The Rolling Stones - she's a rainbow