לכל אחד יש איזה רהיט כזה, משהו שמתגלגל איתו
מדירה לדירה, כבר לא זוכרים ולא ברור מאיפה הוא בא – אולי מהחבר לשעבר, אולי נאסף
מאיזו דירה בדרך, מישהו הביא לשמור? לא משנה מאיפה הרהיט הזה בא, הוא נגרר אחרייך
ואז, פתאום, מסתכלים עליו, הוא מסתכל מבויש חזרה ותוהים – מה זה עושה כאן? ואיך זה
נראה, מה זה הדבר הזה?
זה הסיפור של הכסא של אלה, כסא פיפטיז עם
פרופורציות קצת מצחיקות וריפוד מכוער, שעבר זמנו. הוא עמד לה בבית, אפילו שימש אותה
ככסא מחשב (אלה היא בחורה פטיט ורק כאלו יכולות להשתמש בכסאות היחסית נמוכים האלה
בחיים האמיתיים) ואז פתאום היא הסתכלה עליו והוא, כאמור, החזיר מבט מבויש...
לשמחתי אלה רצתה לרפד אותו בבד ריפוד קטיפתי שזה
בדיוק ההיפך מדמוי העור הדוחה שהיה שם קודם, רך נעים, בד חי. גם את הקדר שקודם היה
באותו צבע, החלטנו להדגיש ולעשות בטורקיז מבד קטיפה מודפס, כך שהקדר קצת מחליף צבעים. גם הקפיצים המקוריים קיבלו חיזוק והרגליים הודבקו פנימה מחדש.
את המסמרים שהיו מאחורה, החלפתי בתפירה ידנית שנתנה לכל העניין גימור עדין יותר.
* Jack Johnson- Sitting, Waiting, Wishing
יצא מדהים!!
השבמחק