גם הכורסה הזו שייכת למיכל ברת המזל, כשעוד דיסקסנו את עניני העבודה – בדים ולוחות זמנים וכל מה שסוגרים לפני, מיכל התלבטה
אם בכלל להשקיע בה, הנה תשפטו בעצמכם
ולמען האמת, קל לפספס את הפוטנציאל שלה ולו רק בגלל
בד האייטיז הדוחה הזה – שהוא לא רק מכוער נורא, מגרד ולא נעים לשבת עליו, אלא גם מזכיר
לכל מי שנמצא כיום בשנות ה30 ו40 לחייו, ימים אפלים באייטיז בהם לכל דוד ודודה היה
מזנון לאק לבן עם ויטרינה בסלון וספות בבד קטיפתי שכזה.
אבל, ופה מגיע אבל גדול – הכורסה הזו לא ילידת האייטיז בכלל, היא לחלוטין וינטאג', יש לה קפיצים ורגל העץ המגולפת מסגירה את מוצאה בשנות ה50. ואם מסתכלים על זה ככה, אפשר לראות את הפוטנציאל.
אהבתי מאוד את האיזון בין הגוף הכבד והמגושם של
הכורסה לרגל העץ העדינה שמקיפה את הכורסה ונושאת בקלילות את משקלה.
את הכורסה מיכל ייעדה לאחד מחדרי השינה בבית ונבחר לה בד רגוע בצבע וורוד עתיק מנוקד במשבצות לבנות, הקלילות של הבד מרככת את הגוף הכבד של הכורסה וזה מאוד הולם אותה.
את הכורסה מיכל ייעדה לאחד מחדרי השינה בבית ונבחר לה בד רגוע בצבע וורוד עתיק מנוקד במשבצות לבנות, הקלילות של הבד מרככת את הגוף הכבד של הכורסה וזה מאוד הולם אותה.
את הרגל של הכורסה נתתי לשיפוץ בידי איש מקצוע שהחזיר גם לה את הצבע ללחיים.
כמה כיף לי לראות מהפכים כאלה – זיהוי פוטנציאל
ובד מתאים נתנו חיים חדשים לפריט שיכול להיות ניצחי
*Katrina & The Waves - Walking On Sunshine
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה