טוב, כמובן שמעצם העיסוק שלי והאהבה שלי למקצוע שבחרתי, אני אוהבת רהיטי (ופריטי) וינטאג', זה ברור, לא? הכורסה שאני כותבת עליה השבוע היא בדיוק התמצית של מה שאני אוהבת כ"כ בוינטאג' הזה.
תראו - עיצוב הורס, שאין דברים כאלה - יש? יש. תראו את הרגל מאחור, את הגב הגבוה והמלכותי הזה ומה שלא ככ רואים בתמונה ויתברר בתמונות ה"אחרי" אלו התיפורים המיוחדים שיש שם. עיצוב מדהים שאין היום, אתם מסכימים?
מה עוד הופך פריט וינטאג' לאהוב? ובכן, סיפור משפחתי זה תמיד נחמד. גם כאן - הכורסה היתה שייכת לסבים של עדי בעלת הכורסה, היום כשהיא אישה צעירה ובעלת משפחה, היא החליטה לחדש אותה ולהציב אותה בסלון ביתה היפה (יש תמונה תיכף).
כשאבא של עדי (הבן של בעלי הכורסה) בא לאסוף אותה, הוא מאוד התרגש והעלה מזכרונו שהכורסה נקנתה אחרי מבצע סיני (שנת 1956) בחנות רהיטים בחיפה, על הכרמל.
כשאבא של עדי (הבן של בעלי הכורסה) בא לאסוף אותה, הוא מאוד התרגש והעלה מזכרונו שהכורסה נקנתה אחרי מבצע סיני (שנת 1956) בחנות רהיטים בחיפה, על הכרמל.
בגב של הכורסה יש תיפורים עמוקים שנותנים לגב צורה יפה, היה לא פשוט לשחזר את זה (המון עבודה) אבל זה היה שווה, לא הייתי מוותרת על זה.
את הבד הישן עדי ביקשה לשמור ויש מצב שמפיסת הבד של הגב האחורי, שנותר במצב יחסית טוב, ניתן לתפור כרית קטנה, ככה למזכרת.
__
עוד סיפור עם סוף טוב הוא ההדום של לירז, שהיתה בסדנת ריפוד שלי אחרי שבעלה קנה לה את הסדנה כמתנת יומהולדת. אחרי הסדנה היא הביאה אליי את הדבר הזה
הדבר הזה היה פעם הדום, מבית טוב אפילו, שעמד כנראה חורף או שניים בחוץ ואז נזרק לרחוב ושם הם מצאו אותו. ככה כמו שהוא הוא שימש אותם בחדר הילדים, לקרוא סיפורים והוא פשוט נהיה חלק מהחיים, כל כך חשוב שהם החליטו להשקיע בו ולהחזיר לו את הכבוד האבוד שלו.
*MIKA - Happy Ending
איזה יופי!
השבמחקאיפה אפשר למצוא בד עם דוגמת chevron?
(הכרית על הספה עם הזיגזג בכחול)
היי נועה,
השבמחקהכריות מאטסי: etsy.com
יש אינספור אפשרויות ומוכרים.
בארץ לא מצאתי.
איזה יופי!
השבמחק