*The way we weRe

מחוץ לדירה של דורית, באחד הרחובות היפים בלב תל אביב, עומד לו כסא. כסא פיפטיז חמוד ביותר ואני חשקתי בו. בזכות הכסא הזה נפגשנו, דורית ואני, אבל הפוסט הזה הוא לא על כסא. זהו פוסט על מורשת ועל ירושה ועל נוסטלגיה משפחתית.

אז ראיתי את הכסא בבנין שדורית גרה בו כשביקרתי את חברי אמנון, סיפרתי לו על הכסא שבקומה מתחתיו (הוא כמובן בקושי שם לב אליו) וביקשתי שיברר האם זה כסא שמועמד לזריקה. כשאמנון נתקל בשכנתו ושאל אותה, היא צחקה מאוד כי זה "סתם כסא" שעומד מחוץ לדלת שתוכל להניח עליו את הקניות כשהיא פותחת את הדלת - אחלה רעיון, לא? אבל כשהיא שמעה עליי היא מיד חשבה על הרהיטים של הוריה שעומדים בדירתה- הדירה שהיא גדלה בה ושעכשיו היא חיה שם, עם כל ההסטוריה הזו סביבה.

יש לה מבחר מסחרר של פריטי ריהוט מקוריים מהפיפטיז, שאילולא הדירה היתה מושכרת עם עם כל הריהוט שלה במשך שנים רבות, אני מניחה שהיו במצב טוב יותר. אליי הגיעו שתי כורסאות זהות והדום תואם. הכל במצב מזעזע - גם מבחינת העץ וגם מבחינת התשתית הפנימית.

ידית אחת הכורסאות היתה שבורה והודבקה באיזה דבק שחור בגסות. כשראיתי את מצב העץ, המלצתי לדורית בחום על שי אברהמי הרסטורטור. כתבתי עליו לא מזמן, העבודה שלו - אין דברים כאלה והיא עולה בהתאם ומתאימה במיוחד לרהיטים שרוצים להשקיע בהם, בעלי ערך ריגשי או כספי. שי פשוט שיחזר את החלק השבור בידית מחדש ולאחר מכן ניקה את העץ ועשה פוליטורה מחדש. תיכף תראו את התוצאה המסחררת.

בדירה, דורית אפילו מצאה חתיכה של הבד המקורי שאמה כנראה קיבלה בחנות הרהיטים. היה מרגש להסתכל על פיסת הבד שנשמרה מצוין, ללא פגע ואז על הפריטים, לראות את אותו בד אחרי שימוש של 60 ומשהו שנה.

תהליך בחירת הבדים היה קשה מאוד עבורה. אני מניחה שזה לא פשוט לקחת רהיטים שגדלת איתם, במראה מסוים ולשנות להם את הלוק מקצה לקצה. יש בזה גם אלמנט של התחדשות, אבל קשה לדמיין וקשה להתנתק ממה שהיה.
את הבדים דורית בחרה ב"שכטר". שימו לב למהפך בצבע ובברק של העץ אחרי הפוליטורה.
כורסה אחת בקטיפה בכחול אפור מעושן

 כורסה אחת בבד מודרני וצבעוני

וההדום בבד בצבע תכלת טורקיז שמופיע בבד הצבעוני

 את אותו בד שילבתי בקדר של הכורסה.

הקפיצים המקוריים שהיו בכורסאות היו גמורים לחלוטין ולא היה טעם לקשור אותם מחדש. החלפתי אותם בספוג איכותי, בשילוב לטקס וכתוצאה מכך גם מבנה המושב השתנה מעט. המראה עכשיו יותר נקי ומודרני.
אה, ואין זכר לשבר שהיה בידית. 
והנה כל המשפחה יחד, בהרמוניה של צבעים ומרקמים. אני גאה בדורית על הצעד הלא פשוט ועל הבחירה המודרנית ואפילו קצת נועזת של הבדים והשילובים. הרבה פעמים לקוחות מפחדות מצבע ומשילובים, אבל הפרויקט הזה מוכיח כמה ההעזה משתלמת, זה מקסים.

*  The Way We Were- Barbra Streisand

אחחח, איזה שיר מרגש, היה קשה לבחור ביצוע מהמבחר המסחרר שיש ביו טיוב, בחרתי בזה, ביצוע יחסית עכשווי וזאת לכבוד ההופעה שלה בישראל בקרוב. אם תהיתם על מה ה1000 ש לכרטיס, אז הנה.