לא כל עבודה היא סיפור שווה לספר, ולא כל סיפור הוא מרגש. זוג הכורסאות של אפרת, שמככבות היום בפוסט הן סיפור של פריטים אהובים שעברו במשפחה ועל כן סיפור שווה ומרגש.
כי אתם יודעים שהסיבה שאני כאן (ותכל'ס, הסיבה שגם אתם כאן) היא בגלל הסיפורים. המפגש הזה עם הלקוח או הלקוחה שמביאים אלי את הפריטים שלהם עם הסיפור הפרטי שלהם, זה מה שמדליק אותי ומוסיף לי דלק למנוע.
הבד נבחר ב"עילית" חנות בדי ריפוד שאני מאוד מעריכה. הבדים שלהם לא זולים אבל איכותיים מאוד. הבד הוא בד ריפוד, עבה וכזה ש"מחזיק" את הכורסה. יש לו טקסטורה של פעם אבל הצבעים הרענננים שאפרת בחרה - ירוק לימוני וכייפי וכתום עז לכריות הנוי, נותן פה טוויסט צעיר.
למרות הצורה "הקופסתית" שלהן, יש בהן המון חן שנוצר עם הקו האלכסוני בצד והחלק הנוסף בחזית הידיות שהוא בולט החוצה ומתעתע קצת בעין.
כי אתם יודעים שהסיבה שאני כאן (ותכל'ס, הסיבה שגם אתם כאן) היא בגלל הסיפורים. המפגש הזה עם הלקוח או הלקוחה שמביאים אלי את הפריטים שלהם עם הסיפור הפרטי שלהם, זה מה שמדליק אותי ומוסיף לי דלק למנוע.
אלו זוג הכורסאות של אפרת. הכורסאות היו של סבא וסבתא שלה וברבות השנים הן עברו אליה.
עם אפרת היה לי דיאלוג שנמשך חודשים רבים. היא יצרה איתי קשר, היינו מתכתבות במייל על בדים, מחירים ולוחות זמנים ואז היא נעלמה לכמה חודשים ואז היא שבה ונאלצתי להעלות קצת את המחיר כי עבר המון זמן ואז היא נעלמה שוב ואז עברו עוד כמה חודשים ואפרת יצרה קשר בשלישית, שוב נאלצתי לעדכן את המחיר אבל היתה החלטה על בד והיתה לי תחושה טובה שבסיבוב הזה - זה הולך לקרות. ובאמת, כמעט שנה אחרי שנוצר הקשר הראשוני ואחרי תיאומים ודחיות, נחתו אצלי שתי הכורסאות, תפארת השנים הראשונות של מדינת ישראל.
ואז ראיתי את אפרת והבנתי למה לקח לה כל כך הרבה זמן. היא היתה בהריון, מתקדם וגדול עם תאומים, בן ובת בבטן. שמחה גדולה ומזל טוב ענק לאפרת שבטח בימים אלה כבר ילדה.
וזה משמח במיוחד כי אפרת איתרה ומצאה תמונות של פעם, בהן היא ובני משפחתה, יושבים ומבלים על הכורסאות האלה, אי שם בשנות ה70 אצל סבא וסבתא. זה מרגש אותי כי אני מזהה שם בתמונה פריטים שהיו אז בכל בית, גם בשלי: תנור חימום על גז, טפטים, שולחן סלון עם מפית רקומה וקצה קצהו של כסא מטבח וינטאג' שהיום מאוד אוהבים.
אין לכם מושג כמה ריגש אותי לקבל ממנה את פיסת הנוסטלגיה הזו, את התיעוד לזכרון הפרטי שלה. שעבורי זו זכות גדולה לקחת בו חלק ולהפוך את הכורסאות האלה לחדשות ויפות עבורה.
הכורסאות היו מרופדות, בהתאם לתקופה בויניל בצבע טורקיז בשילוב בד. הכריות כמובן נזרקו לפח, כל הריפוד הפנימי - ספוגים ורצועות הוחלפו בחדשים, הרגליים עברו שיוף ולכה מחודשת
והנה עוד קצת נוסטלגיה משפחתית שאפרת הסכימה בטובה, אחרי שראתה כמה אני מתרגשת, לחלוק איתי ואיתכם. פיסות של רגעים, אי שם בשנות ה-70. משפחה.
* About a girl - Nirvana
מקסים ומרגש :)
השבמחקמהמם!!! והסיפורים מאחורי התמונות בכלל הופכים את זה לעוד יותר מיוחד
השבמחק