יום שני, 29 באפריל 2013

*Just like HeavEn

מי שקרא את העמוד "מה אני עושה כאן" פה בבלוג, יודע שאחת המוטיבציות הגדולות שלי בעיסוק ברפדות היא התרומה למיחזור, לחידוש. למקום הזה שמעודד אנשים לא לקנות חדש, אלא להשקיע בישן ובקיים ולחיות איתו. אני מאוד מתחברת לזה גם בחיי הפרטיים ומאוד אוהבת לקנות יד שניה ומשתדלת לרסן קניות מיותרות של מוצרי צריכה, בגדים, אוכל ומוצרי חשמל ובקיצור - כל מה שהפרסומות בכל המדיות מעודדות אותנו לעשות במסווה של השגת חיים טובים ומאושרים...

עמית יזם והקים את אתר האינטרנט "slow" -אתר שנותן במה לכתבות ומאמרים בכל תחומי החיים שמתקשרים להאטה. הזרוע המפורסמת ביותר של התנועה היא סלואו פוד אבל לא רק - סלואו מתקשר לפשטות, לצריכה מבוקרת, לקניה מבעלי מקצוע קטנים, למיחזור ובקיצור - לחזרה לכמה עקרונות יסוד שבמירוץ המטורף בו אנו חיים בעולם המערבי, קצת שכחנו, והאתר של עמית, מזכיר לנו מחדש איך אפשר לשלב את זה בחיים האמיתיים שלנו.
לכן, זה היה אך טבעי שהוא הביא אלי את הכורסה המיוחדת שלו, אותה הוא קנה בשוק הפשפשים לפני שנים וגם ביקש  לכתוב עלי ועל התהליך באתר שלו. 
זה היה משמח במיוחד כי הכורסה שעמית הביא אלי היא כורסת וינטאג' מגניבה שגם נפתחת למיטה! הא? מיד תראו.
 כמו פרויקטים אחרים, גם לזה לקח חודשים ארוכים להתבשל - היינו בקשר כחצי שנה לפני והיה צריך לבחור בד ולחשוב על הובלה ובכלל - שזה יתאים לחיים ולסדרי העדיפויות. בסוף, זה קרה ויום אחד עמית והכורסה והבד החדש שהוא בחר הפציעו אצלי בסטודיו. 

 יחד עם הכורסה, עמית הביא הדום שחברה שלו מסרה לו. שניהם נזקקו לרענון הפוליטורה וזו היתה הזדמנות לאחד אותם לצבע אחד, כהה ויפה. בהדום היו קפיצים ישנים, ניתן לראות היטב את הגבשושיות שנוצרו מהשתחררות הקפיצים וזה כבר דרש החלפה לספוג רענן וחדש.
הכורסה מהצד - כבר מדמיינים איך היא נפתחת?
 מעניין שכל הקונסטרוקציה הזו מוחזקת על ידי שני צירים קטנים ורגליים שמתקפלות פנימה, הנדסת אנוש מרתקת ממש.  
עמית רצה לרפד מחדש בבד קורדרוי (אחרי שהורדתי אותו מהרעיון המופרך של לשמר את הבד הקיים) זו בחירה קלאסית וגברית ובזכות שילוב שני צבעים נוצרה תוצאה נקייה אבל מענינת וצבעונית - מיד תראו.
זה ההדום - זוכרים את הצבע הקודם שלו?  
את ההדום ואת מושב הכורסה ריפדתי בקורדרוי קטיפתי אפור ירקרק יפה ואת שני חלקי הגב בצהוב חרדל עם קדר אפור

כן, אני מאוד אוהבת לעשות את הקדר בצבע מנוגד ומאמינה שזו כמו מסגרת יפה שממסגרת את הרהיט, גם כאן, הקדר יוצר מסגרת והמשכיות בין חלקי הכורסה.

וככה היא נראית פתוחה למיטה. עמית אומר שכשבאים אליו הרבה חברים, זה משמש כספסל נהדר.
 והנה הכורסה וההדום שעכשיו הוא תואמים - ביחד.
 כמו שתכננו, עמית כתב עליי ועל התהליך שעברנו יחד פוסט מקסים באתר שלו - אתם מוזמנים לקרוא 

*The Cure - Just Like Heaven





יום שלישי, 9 באפריל 2013

*The way we weRe

מחוץ לדירה של דורית, באחד הרחובות היפים בלב תל אביב, עומד לו כסא. כסא פיפטיז חמוד ביותר ואני חשקתי בו. בזכות הכסא הזה נפגשנו, דורית ואני, אבל הפוסט הזה הוא לא על כסא. זהו פוסט על מורשת ועל ירושה ועל נוסטלגיה משפחתית.

אז ראיתי את הכסא בבנין שדורית גרה בו כשביקרתי את חברי אמנון, סיפרתי לו על הכסא שבקומה מתחתיו (הוא כמובן בקושי שם לב אליו) וביקשתי שיברר האם זה כסא שמועמד לזריקה. כשאמנון נתקל בשכנתו ושאל אותה, היא צחקה מאוד כי זה "סתם כסא" שעומד מחוץ לדלת שתוכל להניח עליו את הקניות כשהיא פותחת את הדלת - אחלה רעיון, לא? אבל כשהיא שמעה עליי היא מיד חשבה על הרהיטים של הוריה שעומדים בדירתה- הדירה שהיא גדלה בה ושעכשיו היא חיה שם, עם כל ההסטוריה הזו סביבה.
יש לה מבחר מסחרר של פריטי ריהוט מקוריים מהפיפטיז, שאילולא הדירה היתה מושכרת עם עם כל הריהוט שלה במשך שנים רבות, אני מניחה שהיו במצב טוב יותר. אליי הגיעו שתי כורסאות זהות והדום תואם. הכל במצב מזעזע - גם מבחינת העץ וגם מבחינת התשתית הפנימית.
ידית אחת הכורסאות היתה שבורה והודבקה באיזה דבק שחור בגסות. כשראיתי את מצב העץ, המלצתי לדורית בחום על שי אברהמי הרסטורטור. כתבתי עליו לא מזמן, העבודה שלו - אין דברים כאלה והיא עולה בהתאם ומתאימה במיוחד לרהיטים שרוצים להשקיע בהם, בעלי ערך ריגשי או כספי. שי פשוט שיחזר את החלק השבור בידית מחדש ולאחר מכן ניקה את העץ ועשה פוליטורה מחדש. תיכף תראו את התוצאה המסחררת.

בדירה, דורית אפילו מצאה חתיכה של הבד המקורי שאמה כנראה קיבלה בחנות הרהיטים. היה מרגש להסתכל על פיסת הבד שנשמרה מצוין, ללא פגע ואז על הפריטים, לראות את אותו בד אחרי שימוש של 60 ומשהו שנה.
תהליך בחירת הבדים היה קשה מאוד עבורה. אני מניחה שזה לא פשוט לקחת רהיטים שגדלת איתם, במראה מסוים ולשנות להם את הלוק מקצה לקצה. יש בזה גם אלמנט של התחדשות, אבל קשה לדמיין וקשה להתנתק ממה שהיה.
את הבדים דורית בחרה ב"שכטר". שימו לב למהפך בצבע ובברק של העץ אחרי הפוליטורה.
כורסה אחת בקטיפה בכחול אפור מעושן
 כורסה אחת בבד מודרני וצבעוני
וההדום בבד בצבע תכלת טורקיז שמופיע בבד הצבעוני
 את אותו בד שילבתי בקדר של הכורסה.

הקפיצים המקוריים שהיו בכורסאות היו גמורים לחלוטין ולא היה טעם לקשור אותם מחדש. החלפתי אותם בספוג איכותי, בשילוב לטקס וכתוצאה מכך גם מבנה המושב השתנה מעט. המראה עכשיו יותר נקי ומודרני.
אה, ואין זכר לשבר שהיה בידית. 
והנה כל המשפחה יחד, בהרמוניה של צבעים ומרקמים. אני גאה בדורית על הצעד הלא פשוט ועל הבחירה המודרנית ואפילו קצת נועזת של הבדים והשילובים. הרבה פעמים לקוחות מפחדות מצבע ומשילובים, אבל הפרויקט הזה מוכיח כמה ההעזה משתלמת, זה מקסים.
*  The Way We Were- Barbra Streisand
אחחח, איזה שיר מרגש, היה קשה לבחור ביצוע מהמבחר המסחרר שיש ביו טיוב, בחרתי בזה, ביצוע יחסית עכשווי וזאת לכבוד ההופעה שלה בישראל בקרוב. אם תהיתם על מה ה1000 ש לכרטיס, אז הנה.







יום שלישי, 2 באפריל 2013

*Fresh, Exciting!

ממש רגע לפני שהחג נכנס, סיימתי פרויקט גדול ומורכב שלקח לו הרבה זמן לצאת לפועל אך משזה קרה, סוף סוף, לא היה סוף להתלהבות ולתחושה שזה כל כך fresh!

עדי היא לקוחה יקרה וסופר מקסימה, עשינו יחד כבר כמה פרויקטים וכל פעם אנחנו מתקרבות קצת יותר. לפני מספר חודשים היא הביאה איתה את אימה להכיר אותי ולשכנע אותה לרפד מחדש את כסאות פינת האוכל שבביתה.
לאמא של עדי יש 6 כסאות שהיא קנתה אי שם בשנות ה70, היא ממש זוכרת שזה היה ברחוב הרצל בתל אביב, כשעוד היו שם כל החנויות היוקרתיות והטובות.
אבל... 40 שנה הם לא רופדו, לא שופצו ובאופן מפתיע, בד הקורדרוי בצבע בורדו נותר כמעט שלם, זה רק הספוג ששקע וכבר ישבו שם, בארוחות השבת, על הדיקט שבתחתית.
מה שמיוחד בכסאות האלה, הוא הצורה שבה הגב והמושב יושבים על מסגרת העץ, כאילו מרחפים באויר. זו צורה מאוד מיוחדת ונדירה. אני רק תוהה למה אז התעקשו כל כך לסבך את החיים - המבנה הזה מביא איתו מורכבות גדולה בריפוד וכל הגב למעשה נתפר ביד, בחוט ומחט...
אז, כמו שאתם רואים, אמא של עדי שוכנעה 'ללכת על זה', זה לא היה קל והיה נראה לי שהיא מתקשה להפרד מהמראה שליווה אותה כל כך הרבה שנים.
לשמחת כל הצדדים, עדי לחצה לשינוי טוטאלי - לקחת את הכסאות האלה לכיוון אחר, בהיר Fresh!
הבד לגבים נבחר בדנדו, זהו בד עם הדפס משתנה לאורכו ולכן כל כסא יצא קצת שונה. למושב התאמנו ממבחר הבדים שאני מחזיקה בסטודיו בד ריפוד בגוון שמשתלב - בד חזק, עמיד לכתמים וגם יפה.
ב'סיפור כיסוי' אני עובדת לבד, באופן שהוא בוטיק, אז כשכשאני עושה פרויקטים כאלו, של 6 כסאות, זה קצת מרגיש כמו סרט נע ולא תמיד אני נהנית מהתהליך, אבל בסופו של דבר, כשכל הכסאות עומדים יחד, כשעדי אוספת את הכסאות רגע לפני החג ומתרגשת כל כך, לקבל אחר כך מייל מלא התלהבות מהתוצאה ולדמיין את כל המשפחה המקסימה הזו מסבה לליל הסדר יחד, זה שווה הכל!

*Kool & The Gang - Fresh - אל תפספסו את פיסת האייטיז-טראש הזו.