וזה הסיפור על הספונת, או אם תרצו הספסל המרופד של גבי המקסימה, שבכלל לא פגשה אותי, רק שמעה עלי כמה המלצות, ואחרי תקופה של שנה או קצת יותר של התבשלות והתכווננות וחיפוש הבד המדויק, הגיע הזמן, והרהיט הגיע אלי לסטודיו עם מוביל, בלי שגבי ואני בכלל ניפגש וכך הופקדתי, עם הרבה אמון וכוונות טובות, לטפל בפריט היפה הזה!
זהו ספסל עתיק, שנמצא בביתה של גבי מילדותה ועבר במשפחה במשך שנים. היא לא יודעת מה מקורו ולצערה (ולצערנו) אמה נפטרה וכך לא ידוע מאיפה הוא הגיע.לסטודיו הוא הגיע קצת שבור, העץ שחור מיושן והריפוד, כמו שראיתם, מרופט ואכול ציפורני חתולים.
קודם כל פירקתי את כל הריפוד, עד שלד העץ ואז שלחתי לאברהם, איש הפוליטורה. בתוך העץ משובצים קישוטים עשויים מאם הפנינה או פיסות קטנות של שנהב. זה ככ עדין, עתיק ומיוחד שלא יכולתי להשאיר אותו בידיים של אברהם לבד והתייצבתי בבית המלאכה שלו
את סוף הגימור, את הליטוש הסופי, עשיתי ביד, בנייר זכוכית ב ע ד י נ ו ת!!!
אחרי שסיימנו את השיוף, אברהם התחיל להספיג את העץ בתערובת הבייץ שנותנת לו את הגוון. אין שום קשר בין הרהיט הכהה והמלוכלך שהגיע, לעץ היפה והבהיר שנחשף שם.
ועכשיו אנחנו מגיעים לגולת הכותרת של החידוש - הבד!! איזו התרגשות היתה סביב הבד הזה, מהקולקציה החדשה של "שכטר". גבי עפה עליו, אני עפתי עליו, והספסל - כאילו חיכה שמישהו כבר יתן לו להיות משועשע מעצמו, קצת...
בבד יש, מעבר לפרינט גיאומטרי שמרצד קצת בעין ועל כן לאמיצים בלבד, פורטרטים לא קטנים של חתולים וכלבים, ולא סתם כלבים - בוקסר\בולדוג אנגלי או מה שזה לא יהיה, שזה סופר חמוד!!
וכך רץ לו הפרינט האמיץ הזה לאורך כל הספה, מקדימה ומאחור ותוחם אותו, כמו שצריך, סרט קישוט שחור. הפרינט כמובן ממורכז לפי הקישוט שבספסל.
כל התשתית הפנימית - רצועות, ספוגים וחומרי מילוי - הכל חדש, מפנק ונוח. היתה כאן הרבה עבודה, אבל היי, זה היה שווה את זה כ"כ.
במיוחד כשגבי הגיעה לפגוש אותי ואת הספונת שלה בסטודיו בתום הפרויקט. התדהמה, ההתרגשות!!
היו דמעות של שמחה...גם שלה, גם שלי...
וכאן בתמונה, ניתן לראות מקרוב את הקישוט שיש בידית, מיותר לציין שגם אני וגם גבי, בכלל לא שמנו לב שיש משהו בידית לפני השיפוץ מרוב כהות של לכלוך של שנים... תראו כמה יפה...