יום שבת, 24 בנובמבר 2012

*Musical Chairs

השבוע חולקים כאן את הבמה שני כיסאות, כל אחד של מקסימה אחרת אבל יש כמה נקודות דימיון בסיפור: שניהם נאספו מהרחוב, לשניהם נקנה בד יפייפה בחנויות האהובות עליי ולשניהם, איך לומר, נדרשה עין חדה ועוז רוח לאמץ אותם ולדמיין איך יראו אחרי שיעברו תחת ידי. בקיצור – שניהם היו אתגר קשה אבל בזכות בדים מדהימים, שיפוץ נרחב והרבה אהבה, תיכף תראו מה יצא.

הראשון, של מקסימה א' – איילת. היא מצאה אותו ברחוב והכריחה את החבר שלה לסחוב אותו (כך הוא העיד בפניי ברגע של הסחת דעת). זהו כסא\כורסה מודרני מהשנים האחרונות, מתוצרת מאוד מאוד טובה אבל אין לדעת מה עבר עליו כי הוא היה מאוד מאוד מלוכלך ומרופט, כולל העץ של הרגליים. כאמור, נדרשה עין של מעצבת גראפית - איילת, להבין את הפוטנציאל.
השיפוץ כלל תוספת לספוג הקיים, להתפיח אותו קצת. ניקיתי את הרגליים מהג'יפה, שייפתי וצבעתי בלכה בגוון עמוק והבד ...
הבד נקנה ב make בדיםהיתה התלבטות קשה לגבי הבד ואני שמחה שזה הבד שנבחר כי הוא מתאים בעיני מאוד לכסא.
בגב יש גימור קדר כפול שמסתיר את הסיכות ונותן אפקט מלכותי משהו.
ועוד תמונה בשביל הכיף. גם סביב הכסא, בנקודת החיבור בין העץ לריפוד יש קדר כפול. 

המתמודד השני על תשומת ליבכן, הנה הוא הכסא של מקסימה ב' הלא היא סמדר, תיכף רופאה בישראל שיצאה עם הכלבים לטיול בוקר ושם, מוקדם לפני כולם, ליד הפח היא איתרה את המציאה הבאה.
כיסא וינטאג' ישן, קטן וסופר חמוד אך, גם הוא כאמור, היה צריך אבחון אמיתי כדי להבין כמה הוא שווה. סיבוב בנחלת בנימין הניב את בד הארט נובו היפייפה הזה מדנדו ובד חלק תואם מהחנות של הפרסי.
במקום מסמרי הברזל שהיו לכסא במקור בגב, תפרתי קדר וורוד מסביב לקו המעוגל של הגב.
את הרגליים שייפתי בטירוף וצבעתי בלכה קצת יותר כהה להסתיר את הפגמים שנותרו. כמובן שכל הספוגים חדשים, הוא רך ומעוגל יותר וכמובן - מפנק יותר.

ממש לפני כמה ימים התגלגל לסטודיו כסא דומה, הפעם עם רגליים עגולות והוא למכירה! מי שמעונינת, מוזמנת ליצור איתי קשר למייל avivitp@gmail.com

Sesame Street: Survivor: Musical Chairs. ונסיים בפארודיה מצחיקה על משחק הכסאות בטייקאוף על הישרדות, הישר מרחוב סומסום האמריקאי. שווה.

יום שני, 19 בנובמבר 2012

*SunShine after the Rain

הסיפור על הספסל של ליאת הוא ממש סיפור סינדרלה.
היא חילצה אותו מבית סבתה בחדרה אחרי שנים ארוכות של עמידה במרפסת פתוחה, חשוף לכל פגעי מזג האויר. הוא היה רעוע, רגל אחת שבורה לחלוטין ומצב העץ היה ממש ממש רע. זו התמונה שליאת שלחה לי עוד בשלב הצעת המחיר, הישר מבית הסבתא. החץ האדום מצביע על הרגל השבורה. 
גם כשהיא החליטה לקחת אותו אליה ולהשקיע בשיפוץ שלו זה לא היה פשוט ונסיעה אחת עד חדרה הסתיימה במפח נפש כשאני מלווה אותה על הקו, כי הוא לא נכנס לאוטו.
עברו איזה 3 חודשים והזדמנות חדשה צצה והפעם - הצלחה, הספסל נכנס לרכב ונסע יחד עם ליאת הישר לביתה של רחלי, צבעית הרהיטים שם פורק, שופץ ונצבע בידיים אוהבות.
למעשה לא פגשתי אותו במצבו הראשוני וככה הוא הגיע אליי לסטודיו. העץ צבוע באפור בהיר יפה שליאת בחרה ושתי הפלטות של המושב והגב מחכות לטיפולי.
הספסל הוא גרסה מוארכת של כסאות המטבח של הפיפטיז. עם אותם מושבי וגבי ויניל דקים ולא נוחים ואותו מבנה של חיבור נסתר בגב, רק בגדול יותר.
כפי שאני נוהגת תמיד בבואי לטפל ברהיטים משנות הצנע, אני קודם כל מאבזרת אותם בשכבות ספוג רכות ומפנקות שיהיה נוח ואח"כ פונה לטפל בריפוד עצמו שבמקרה הזה היה כייפי במיוחד כי ליאת בחרה בד יפה, צהוב ושימשי מ make בדים.
גם שרפרף מטבח פשוט עם מושב פורמייקה שחולץ אף הוא מבית הסבתא, הפך את עורו, נצבע אף הוא בצבע אפור בהיר, קיבל ריפוד מפנק וקשה לדעת מה הוא היה קודם.
מאחור- במשענת הגב, בגלל החיבור הנסתר, הוספתי גימור של קדר כפול מאותו בד - זה "סוגר" את המשענת וגם מוסיף עוד עניין

מדובר באמת בפריט די נדיר וכך, מגרוטאה של ממש - דהוי ושבור, הפך הספסל הזה ל'פיס' שכל מי שעבר בסטודיו בימים שעבדתי עליו, לא יכול היה שלא להתלהב. גם ליאת לשמחתי אהבה מאוד את התוצאה ושלחה לי מאוחר יותר מקבץ תמונות של הדוגמן, החתול המהמם כמובן.
*Elkie Brooks - Sunshine After The Rain - שוב אני עם שיר נוסטלגי של שבת בבוקר אבל זה כל כך מתאים...

יום שני, 12 בנובמבר 2012

*Une Belle hiStoire

אני ממשיכה את הסיפור על הפרויקט של יובל ויעל בהמשך לפוסט של שבוע שעבר וזה באמת סיפור יפה ואני נהנית להמשיך אותו.

2 הכורסאות סבא אולי לא היו זוכות לפוסט בפני עצמן אבל במקרה הזה יש מה להראות.
ככה הן נראו לפני השיפוץ - צביעה וכריות חדשות.

הן הגיעו אליי אחרי טיפול אוהב אצל רחלי - שיוף ולכה בגימור מט משי שהחזיר להן את הברק לעיניים.
הבד שנבחר לפרויקט הוא מבדולינה אבל יש טוויסט...
הנה הכורסאות מלפנים


וככה הן נראות מהצד - הפתעה!
שילוב הבד הירוק בצד בהחלט מוסיף עניין וגם קצת הומור וקלילות. צ'ארמינג.

כעבור כמה זמן הביאו לי יובל ויעל הדום שקנו בשוק הפשפשים והחלטנו לרפד אותו באותם בדים רק בפרופורציה הפוכה - הפעם את מירב המשקל קיבל הירוק והקדר שנראה כמו כתר מלמעלה הוא מהבד החום.


ופריט נוסף בפרויקט המתמשך - כורסת הסבא שיועדה לחדר הילדים. הבד היפה והעדין מדנדו


ובהזדמנות זו גם אראה לכם את הכסא נדנדה שהולך לשמש ככורסת הנקה ועשיתי עבורו כריות מותאמות לגודל ולצורה. גם הבד היפה הזה מדנדו.


למרות שיובל ויעל היו על סף לידה, הם לא התעצלו ושלחו לי תמונות מהבית שלהם, שם הכל סודר יפה במקום. זו דוגמא יפה לשימוש בנגיעות צבע. הספה הגדולה והדומיננטית בסלון היא בגווני אפור וכל השאר מסביב - צבעוני ושמח.
הנה אחת הכורסאות עם ההדום ומאחור פינת האוכל מהפוסט הקודם

והנה כסא הנדנדה בסלון



* הנה שיר מקסים מ1972, לי הוא מזכיר את שבת בבוקר, "על בטוח" ברשת ג' מהדהד בבית
Une belle histoire - Michel Fugain


יום ראשון, 4 בנובמבר 2012

*Over My shoulder

הפוסט הזה מוקדש באהבה ליובל ויעל, זוג מקסים שהיה לי העונג שיהיו הלקוחות שלי בפרויקט גדול שכלל כמה וכמה פריטים ואח"כ עוד כמה פריטים. כשעבדנו עליו יעל היתה בשלהי ההריון הראשון שלה ושניהם נרגשים ומצפים, אני מניחה שעד כה הבייבי שלהם כבר נולד ומכאן אני שולחת לכם נשיקות ומזל טוב.
הפרויקט הראשון שאני רוצה לחשוף הוא כסאות פינת האוכל. סה"כ ארבעה, 2 מכל סוג.
אלו כסאות מבית היוצר של "אבולפיה", מפעל שאחראי לרבים מהכסאות האלה, מרופדים בויניל עתיק יומין ובפנים מעין שכבת צמר גפן שאני קוראת לה 'האבק שטאטאו מהחנות באותו יום' ובקיצור, בהתאם לשנות הצנע שבהן הם יוצרו, לא נוחים בעליל. הכסאות אלה נקנו ע"י יובל ויעל בשוק הפשפשים ויש גם שולחן תואם.
כאלה יש לרבים בארץ, אבל לכמה יש כאלה כסאות?
וכאלה
שוק טוטאלי זו התחושה שהיתה לכל מי שראה אותם במהפכם. בחירה סופר מוצלחת של בד (מבדולינה), צביעה עם קריצה (רחלי שעושה יופי של עבודה) והקדר, הו הקדר....

אלה כסאות שיותר יפה להסתכל עליהם מאחור... שזה טוב כי כסאות פינת אוכל פונים למרכז החדר עם הגב
 לכסאות מהסוג הזה יש פטנט שרק רפדים מארץ יקה פוץ יכלו להמציא – החיבור של משענת הגב לגוף הכסא הוא נסתר ומבפנים, מה שאומר שאת כל עבודת הריפוד של הגב עושים כשהוא כבר מחובר לכסא, זה לא הכי נוח ובעיקר מצריך פתרון יצירתי לחיבור האחורי. בעבר עשו שם מסמרי פלסטיק עגולים כאלה, היום אני בוחרת ברוב המקרים לתפור קדר מסביב, כן- כל זה תפור ביד, בחוט ומחט. זה יפה, זה יקר אבל זה כל כך שווה את זה.
 כל הכסאות גם רופדו מחדש בשכבות ספוג מפנקות שהופכות את הכסא לאממ...נוח. הנה כל החבורה יחד בצילום קבוצתי מחוץ לסטודיו
יובל ויעל היו פשוט מקסימים וצילמו לי את כל הפריטים שעשינו יחד במקומם הטבעי בבית, אז הנה פינת האוכל, יחד עם השולחן התואם.

* Over My Shoulder - MiKa