יום שלישי, 25 בדצמבר 2012

*Perfect pitCh

אחחח, איזה סרט מעולה ראיתי אתמול - perfect pitch. מאיזו סיבה עלומה הוא לא הגיע לקולנוע כאן, אז אם אתם (או שמא עליי לומר אתן...) בענייני ההורדות - חפשו אותו מיד או את הטריילר ביו טיוב. או לפחות אל תפספסו את המש-אפ המקסים ששמתי לכם בסוף הפוסט.
זה סרט בנות פר אקסלנס ובחרתי לפצוח איתו את הפוסט הזה כי ... רוב הלקוחות שלי הן בנות, לפעמים הן מגיעות בלווי הבנזוג (כי מישהו צריך לסחוב את הכורסה) אבל בשלב קבלת ההחלטות אז "אנחנו מחליטה" כמו שלקוחה מקסימה אמרה לי פעם ואני מתה עליכן ככה.
והסרט הזה הוא על בנות ועל שירת א-קפאלה ויש בו המון המון קטעים מצחיקים ושירים נפלאים, מוזמנות לחתוך לסוף הפוסט לראות את השיר, אבל קודם הכורסאות.

כמו השיר בסוף, גם הפוסט הזה הוא מש-אפ של 2 כורסאות, שהגיעו אליי לסטודיו בערך באותו פרק זמן, עם 2 לקוחות מקסימות ובני זוגן, שתי הכורסאות התגלגלו לידיהן באותה דרך מקורית - הן היו  נטושות בדירה שנכנסו לגור בה וככה הן עברו לידיהן, הצטרפות מקרים משעשעת. וגם יש קשר בתחום העיסוק שלהם ובקיצור, זה היה אך טבעי לחבר את שתיהן באותו פוסט. 
נתחיל בכורסה של סמדר (ואדיר)
איזו כורסה מקסימה ומה שהכי חמוד בה זה שהיא מתנדנדת או יותר מדויק - היתה אמורה להתנדנד. היא הגיעה שבורה ומרוטה, אפשר לראות בתמונה שהיא עקומה לחלוטין והיתה מחוברת בגיבוב של ברגים ודבק.
יחד עם הטיפול בעץ, יפה הנגרית גם שיפצה והדביקה את התושבת ומנגנון הנדנוד חזר לעבוד.
כל המנגנון זה 2 כפיסי פלדה עבה וגמישה שגוף הכורסה מחובר אליה ב4 ברגים בלבד. וזה נותן אפשרות להתנדנד בתנועה עדינה וכייפית. כלומר כל החלק האחורי של גוף הכורסה נמצא באויר. פעם היו עושים דברים כ"כ מגניבים.
 סמדר בחרה לה בד קטיפה מקסים בסגנון יפני מהחנות "קטיפה כחולה". כל הספוגים הוחלפו, המושב נהיה עבה ומפנק והכל ביחד התיישב (תרתי משמע) במקום כמו שצריך.

 ועכשיו  לכורסה של נעמי (ודורון).

גם היא היתה שבורה ומרוטה. דורון לקח על עצמו את התיקון של הידית השבורה ואת שיוף וחידוש העץ. ובזמן שהוא עבד על הידיות, אני עבדתי על הכורסה. הקפיצים המקוריים שלה היו מפוררים לחלוטין והמושב הוחלף לספוג. 
נעמי ודורון בחרו, לאחר התלבטויות רבות בד בגוון דומה למה שהיה קודם, רק יפה יותר.
  בידיות יש אלמנט מיוחד מצופה בבד וגם אותו החלפנו כמובן.

*ולסיום, טעימה קטנה מהסרט . מש-אפ א-קאפלה של  Just The Way You Are/Just A Dream. תהנו


יום שבת, 15 בדצמבר 2012

*Kiss from A roSe


מי שקורא את הפוסטים כאן בעיון, בוודאי שם לב שלכל סיפור מוצמד כאן שיר. כששואלים אותי איך אני בוחרת את השיר, קשה לי לענות תשובה החלטית. לפעמים זה קשור לאופי של הפריט או לאופי האינטראקציה שהיתה לי עם הלקוח\ה ולפעמים זה קשור לבד הנבחר או פשוט לתחושה שכל העבודה עוררה בי. לפעמים זה ממש קשה ואני לא מוצאת והפוסט מתעכב שעות וימים ולפעמים השיר שם בזמן שאני עובדת על הפרויקט. 
הכורסה הזו עמדה הרבה זמן בסטודיו שלי וחיכתה לבד שלה שהוזמן מחו"ל ועלה 600 ש למטר. היא הובאה אליי שאמדוד היטב כמה בד צריך כי במקרה כזה אין מקום לטעויות והערכות גסות. ואז חיכינו שהוא יגיע.
וכשהוא הגיע, השיר היה איתי לאורך כל העבודה, בזמן שגזרתי את הבד ורעדו לי הידיים ובזמן שריפדתי מחדש את הכורסה הגדולה והמורכבת הזו בהמון אהבה.
כששמתי את התמונה הזו בפייסבוק של סיפור כיסוי, שאלו אותי רבים - מה הקטע? מה הופך את הבד הזה לבד ששווה 600 ש למטר? אז זה בד פשתן מודפס ברזולוציה מטורפת - רואים את החיפושית? 
צריך לא מעט עוז ואומץ כדי לרפד כורסה בבד צבעוני שכל כך הרבה מתרחש בו, אבל רחל מעידה שברגע שהיא ראתה את הבד, זו היתה אהבה ממבט ראשון!
 רחל, הגברת שהכורסה שייכת לה, הגיעה אליי דרך רונית, כלתה שריפדתי עבורה כסאות פינת אוכל. והיא, סבתה לנכדים ואישה מקסימה ביותר שכל העבודה איתה - על הכורסה הזו ופרויקט נוסף, היתה כל כך נעימה, מרגשת ומלאת אמון ואני מוקירה אותה על כך. 
הכורסה הכבדה והגדולה הזו הגיעה מאנגליה לפני כמה עשרות שנים עם קרובת משפחה מבוגרת ואחרי שנים, כשהיא נפטרה, רחל קיבלה את הכורסה הזו, ריפדה אותה מחדש בבד המדליונים ההוא ומאז, כבר כמה שנים טובות, הן יחד ועכשיו הגיע הזמן לרפד אותה בשנית והיא הגיעה אליי.
הכורסה היתה במצב מעולה - יציבה ומהודקת, כל שהייתי צריכה לעשות זה להחליף את הספוג בכרית הישיבה שהיה כבר רך מידי ולהוסיף שכבת נוחות במשענת הגב. עדיין, זו כורסה מאוד מורכבת לריפוד עם המון חלקים ותפירות יד מורכבות.
רחל גם קנתה בד אקסטרא וביקשה ממני להכין עבורה כיסויים לגב ולידיות כדי שהבד לא יתלכלך. את כיסויי הידיות תפרתי עבורה בדיוק על פי הצורה של הידית כדי שזה יתלבש יפה ולא יראה כמו מפיות שהונחו שם. 

וזה השיר שליווה אצלי בראש את העבודה הזו -  Seal-  Kiss From a Rose 


יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

* I'm Beginning to See the Light

פוסט מיוחד לחנוכה, שמתחיל במנורות החדשות שהכנתי לסטודיו וייגמר בחשיפה ראשונה ומסודרת לבית החדש של סיפור כיסוי. אנחנו כבר פה ארבעה או חמישה חודשים, אבל כל מיני תהפוכות, חילופי שותפים ושפע של עבודה הביא לכך שזה נדחה ונדחה.

אז טוב שיש מנורות חדשות בסטודיו כי הכל התחיל כאן:
4 אהילים זהים עם שיק תעשייתי, אבל לבנים ומשעממים מצאו את דרכם אליי. הצורה המיוחדת שלהם דיגדגה לי באצבעות כבר מהרגע הראשון וידעתי מה אני רוצה לעשות איתם וזה היה קשור לסלוטייפ נייר פשוט וספריי צבע
מרגיעה את הדגדוג
 יצא בדיוק כמו שדמיינתי. סוכריות
 וככה הם נראים בסטודיו, תלויים לאורך כל המבואה


אז ניצלתי את ההזדמנות וסוף סוף צילמתי קצת את הסטודיו החדש
 פינת הישיבה - 4 כסאות שנאספו מהרחוב שופצו ורופדו בשלל בדים וצבעים. באמצע- שולחן הנגרים הסופר מגניב של יניב שוורץ. ברקע - פינת העבודה של שחר, שחולק איתי את החלל. שחר מעצב תאורה בעיקר למופעי מחול והצגות. מאוד מעניין מה שקורה שם.

שחר גם הביא ערסל ישיבה שמתלבש באופן טבעי על האלמנט התעשייתי שנותר מימיו של הסטודיו כבית מלאכה למסרקיות (כן, כן, אי שם בשנות ה30). זה גם זז לאורך המסילה ואין כמו לשתות קפה בבוקר בנדנוד רגליים.
 וזו חלק מחלל העבודה שלי, במצב נדיר של סדר למופת

מכונות התפירה האהובות שלי
המטבחון שהיה קודם מחסן, שופץ כליל ועכשיו הוא נעים ומגניב. 

 וזה למזל.

הסטודיו ממש לא שוקט על שמריו וכל יום משהו מתחדש. הסדנאות מתגבשות, הפריטים למכירה ותצוגה נרקמים, ועוד ועוד דברים יפים מתווספים. עידכונים בקרוב.


* ולסיום - שיר נוסטלגי ומהמם, שזכה להמון המון ביצועים מפרנק סינטרה ועד קלי רולנד אבל המקור, של אלה פיצ'גרלד הכי יפה. חג שמח!
 I'm Beginning to See the Light - Ella Fitzgerald and Duke Ellington












יום שני, 3 בדצמבר 2012

*suppper trouppper

הפרויקט עליו אני רוצה לספר השבוע זו כורסה שהיתה אצלי בסטודיו, היא התגלגלה אליי מתישהו במהלך השיפוץ של הסטודיו החדש ואפילו לא הספקתי לצלם אותה ולהעלות אותה למכירה כי היו הרבה דברים לעשות לפני ואז קיבלתי טלפון מרועי.
רועי, חבר יקר וטוב טעם, לקח על עצמו את פרויקט טיפוח הדירה של אחיו אסף, טייס חתיך ואמיץ בצבא שגר בדירה מתוקה בנווה צדק. הוא רווק שכזה וככה הבית נותר בערך אותו מצב שהיה כשעבר אליו לפני שנה וקצת.
אז רועי לקח את אחיו ליום הסתובבות בשוק הפשפשים ובערך בצהריים קיבלתי את אותה שיחה גורלית בטון נואש: הכל יקר כאן ואין בעצם כלום והם ממש מחפשים כורסה לסלון שתיתן איזה טאץ' ביתי ומעוצב לדירה המתהווה.
ואז הכל התחבר.

תוך חצי שעה הם היו אצלי בסטודיו, בחנו את המועמדת ואני קיבלתי הזדמנות לתת את הפיץ' שלי ולספר מה החזון שלי לגביה, ולשמחתי קיבלתי אור ירוק (או כתום אם תרצו) לבצע בה את זממי.
איזה כיף שרועי ואסף זרמו איתי, בעיני רוחי ראיתי אותה קומיקסית שכזו, בצבע נועז כמו כתום (שאסף ממש אוהב ואפילו יש לו שעון כתום) כשאת כולה עוטף קדר שחור, כמו מסגרת של קומיקס, קונטרסט שנותן עוצמה.

היה כאן הרבה מה להתפרע כי הכורסה במצבה העגום הראשוני היתה בעצם רק קו מנחה. עשיתי לה כרית מושב חדשה, שיושבת על תשתית חדשה, הרגל נשלחה לשיפוץ  אצל רחלי - היא הסירה את הצבע החום הקודר שהיה שם ואז נחשף שם עץ בוק יפה במצב מעולה. שיוף ולכה אגוזית עמוקה זה כל מה שהיה צריך כדי שהיא תהיה כל כך יפה. .

בגב היה רמז לכפתורים שאולי היו שם בעבר, אז הלכתי עם זה רחוק יותר ושילבתי 8 כפתורים בגב הרך והחדש של הכורסה. גם הידיות חדשות, דקות ונעימות יותר ממה שהיו.
ואז אסף שלח לי תמונה שלה בבית והייתי ממש ממש שמחה!
* ואם אני שמחה, תמיד בא לי על שיר של אבבא. אז סופפפפר טרופפפר מי

Abba - Super Trouper