יום ראשון, 27 במאי 2012

*Ray of liGht


את הכורסה הבאה אין צורך להציג, כורסת סבא (או סבתא...) – אחד הדברים הפשוטים לריפוד, 2 כריות נפרדות שמתיישבות על שלד העץ, אפשר להביא לי רק מידות ולא את כל הכורסה, אלא אם כן, כמו במקרה הזה, צריך לטפל בכורסה עצמה וזה סיפור מעניין בפני עצמו


אברי הביא לי את הכורסה כולה כי כלבלבונת שהחזיקו לפני שנים נישנשה את הידיות שלה, את אחת מהן היא ממש אכלה, כך שהיא היתה קצרה מאחותה ב2-3 סנטימטרים והשניה היתה רק קצת מכורסמת.
המראה הזה גרם לאברי כזו עגמת נפש שהוא ממש לא חשב שיהיה כדאי לו להשקיע בה, עד כדי כך. אבל, יחד עם זאת, הם חיו ככה כמה שנים עד שמגיע הרגע הזה שדי, אי אפשר עם ההזנחה הזו יותר ואז הוא שמע עלייי...


אחרי שקיבלתי תמונה שכנעתי אותו שזו לא סתם כורסת סבא רגילה, יש לה מבנה יותר מיוחד ומעניין, בנויה כמו שבנו פעם – עץ מלא, חיבורים חזקים ונסתרים ממש שווה השקעה. הוא, אגב, מצא אותה ברחוב, כמובן....
וגם – סוכם שאטפל בידיות ואנסה להביא את הכורסה למצב סימטרי ואסטטי.

מאחורי אחת הכריות נמתח בד נאיבי ומשגע, בהתחשב בכך שהכריות המקוריות היו מפוררות וממש ישנות (ובד הריפוד ממש וינטאג' קלאסי) מדובר בעדות ממש אותנטית לטעם של פעם. הוחלט לשמר את הבד ולעשות ממנו תמונה.


וככה נראו הידיות אחרי הטיפול - 2 הידיות קוצרו לאותו אורך, קיבלו זוית מעוגלת, שיוף וצביעה.



כמובן שעשיתי לכורסה כריות חדשות לחלוטין, עבות ומפנקות. את הבד הזה כבר ראיתם בשני פרויקטים קודמים, גם אברי ראה את הבד על אחת הכורסאות שעשיתי והתעקש שזה יהיה אותו בד, למזלי - לדניאל מבדולינה נותרה חתיכה אחת אחרונה ממנו והיא הספיקה בול, על הסנטימטר לכריות של אברי.

יום אחד, שיתאפשר, גם שלד העץ של הכורסה יהיה חייב לקבל שיוף וצביעה מחדש, אבל בינתיים גם ככה היא יפה ורעננה.



*Ray Of Light - MADONNA - לכבוד ההופעה הממשמשת ובאה, מתרגשת נורא, קבלו אותה בלייב

יום שני, 21 במאי 2012

*twist and shout


הפרויקט הבא הוא המחשה נוספת לכמה שבד יכול לשנות מראה של רהיט, של חדר של דירה שלמה.


גלית ירשה את סלון העץ הכבד הזה מדודתה, זהו סלון של פעם, שנות השבעים כזה, עץ מלא צבוע בלכה מבריקה וכהה. יש ספה של 3 מושבים ו2 כורסאות יחיד. הרבה רהיטים לדירת יחיד קטנה ומתוקה בשוק לוינסקי.

והם עוד היו מרופדים בבד קטיפתי, בורדו כהה עם המון המון כפתורים בגב. מבחינת מצבו הפיזי – העץ נראה מצוין, אופייני לרהיט שעבר במשפחה בידיים אוהבות ולא עמד בחוץ או הטלטל בין סוחרים. הספוג לעומתו היה גמור, רך כמו צמר גפן וחסר צורה.


גלית קנתה בדים בבדולינה כבר לפני חצי שנה, היא קנתה בדים מקסימים, צבעוניים בהשתלבות נועזת ואז היא עברה דירה, ובדירה היו מרצפות צבעוניות של פעם והיא חשבה לעצמה - האם זה לא טו מאץ? אבל הרצון לחדש בער בה וכשהיא נתקלה בבלוג שלי, היא פשוט ידעה שהגיע הזמן.


את כל הספוגים החלפתי, בדרך גם ויתרנו על העיקולים בכריות ליצירת מראה נקי יותר. את שלושת כריות המושב של הספה איחדתי לאחת גדולה – זה גם יותר נוח וגם נראה מודרני יותר, גם הכריות קיבלו מבנה יותר מודרני ונקי, ללא כפתורים אך עדיין במבנה שהולך עם הקשת של המשענת.

לשמחתי גלית ממש שכנה והיא אירחה אותי בביתה לסשן צילומים. לא היה קל לתפוס את הכל בשוט אחד בגלל מבנה הסלון, אבל עדיין היה לי חשוב לתעד את הפרויקט הגדול והמאוד כייפי הזה.

בעניין הכפתורים – זה באמת מקסים, אני מתה על זה. בפריטים כמו כריות גדולות או גבי מיטה שאני עושה הרבה, תפקיד הכפתורים הוא להחזיק את הבד שלא יזוז, הם גם מעבים את הנפח, נותנים מעין פאפי אפקט שכזה וכמובן מראה רטרו חמוד, אבל ! הבעיה שלהם על כריות היא שצריך להוציא אותם כדי לכבס את הכיסוי.
לא חשבתם על זה, אה?.... פעם גם לא היו תופרים רוכסנים לכריות אז זו לא היתה ממש בעיה, אבל מאחר ואני מאמינה גדולה ברוכסנים, כיסויים נשלפים וכביסות , כפתורים זה ממש ממש לא מתאים, כדי להכניס אותם צריך מחט ארוכה, חוט קשירה מיוחד ודיוק במיקומם המחודש, למי יש כוח לזה?


* Twist and Shout - ביצוע משעשע והזוי כמו שרק היפנים יכולים לעשות..



יום שלישי, 15 במאי 2012

*Sitting, Waiting, Wishing


לכל אחד יש איזה רהיט כזה, משהו שמתגלגל איתו מדירה לדירה, כבר לא זוכרים ולא ברור מאיפה הוא בא – אולי מהחבר לשעבר, אולי נאסף מאיזו דירה בדרך, מישהו הביא לשמור? לא משנה מאיפה הרהיט הזה בא, הוא נגרר אחרייך ואז, פתאום, מסתכלים עליו, הוא מסתכל מבויש חזרה ותוהים – מה זה עושה כאן? ואיך זה נראה, מה זה הדבר הזה?

זה הסיפור של הכסא של אלה, כסא פיפטיז עם פרופורציות קצת מצחיקות וריפוד מכוער, שעבר זמנו. הוא עמד לה בבית, אפילו שימש אותה ככסא מחשב (אלה היא בחורה פטיט ורק כאלו יכולות להשתמש בכסאות היחסית נמוכים האלה בחיים האמיתיים) ואז פתאום היא הסתכלה עליו והוא, כאמור, החזיר מבט מבויש...

לשמחתי אלה רצתה לרפד אותו בבד ריפוד קטיפתי שזה בדיוק ההיפך מדמוי העור הדוחה שהיה שם קודם, רך נעים, בד חי. גם את הקדר שקודם היה באותו צבע, החלטנו להדגיש ולעשות בטורקיז מבד קטיפה מודפס, כך שהקדר קצת מחליף צבעים. גם הקפיצים המקוריים קיבלו חיזוק והרגליים הודבקו פנימה מחדש.

את המסמרים שהיו מאחורה, החלפתי בתפירה ידנית שנתנה לכל העניין גימור עדין יותר. 
 אני בכלל מעדיפה, אם אפשר, תמיד להחליף את המסמרים בתפירה ידנית, זה יותר עבודה אבל נראה אחרת לגמרי. זה תלוי בבד ובמבנה הרהיט.


Jack Johnson- Sitting, Waiting, Wishing

יום שני, 7 במאי 2012

*Can't take my Eyes off you


סט של כורסה והדום זה תמיד נחמד, אבל עלול לצאת משעמם. אלא אם כן, בוחרים בד מהמם, שאיש לא יוכל להשאר אדיש אליו ומשלבים בד נוסף, מהמם אף הוא שמככב בהדום.

 הפרויקט הזה של כורסה והדום תואם הגיע אליי דרך בדולינה. במקור שני הפריטים היו מרופדים בבד תואם, שהיה פעם חדש ומבריק ועם השנים נהיה שחור, קצת דביק ו...טוב, אני אחסוך את הנסטי דייטיילס.
הכורסה היתה מרוטה לגמרי בעיקר מבפנים - המבנה הפנימי שלה התפורר כליל.


גם בהדום הקפיצים ברחו לכל הכיוונים ורגל אחת היתה בחצי הדרך החוצה.



כמו תמיד בפרויקטים של בדולינה, אני קודם כל ממש נלהבת מהבד – במקרה הזה בד חלומי עם ציפורים בשילוב עם בד פוקסיה. ובגלל שנבחר בד בהיר, הצעתי לרפד את ההדום בבד הפוקסיה כדי שלא יתלכלך במהירות.

















הכורסה הגיעה עם כרית פוך נוצות מקורית במושב – היום כבר לא עושים כאלה. היא קיבלה תוספת של מנת נוצות נכבדת ע"מ להטפיח אותה קצת ותפרתי לה כיסוי עם קדר מסביב בבד הפוקסיה. לכורסה יש קפיצים בגב והיא מאוד מאוד נוחה. חיזוקים פנימיים למבנה של הידיות השמנמנות וחיזוק לקפיצים והיא (כמעט) כמו חדשה.


בהדום לא היה מנוס מלהעיף את הקפיצים, זהו אלמנט שבהדום לא כל כך חשוב ולא שווה להשקיע בו את העבודה ואת הכסף. ספוג חדש ואיכותי, ריפוד בבד הפוקסיה עם קדר בבד הבהיר והסט מושלם.



* Can't take my eyes off you - אין סוף גרסאות לשיר הזה, בחרתי בגרסה רומנטית במיוחד בביצועו של הית לאדג'ר RIP מתוך הסרט "10 דברים שאני הכי שונאת אצלך" משנת 1999.