כשהייתי קטנה אהבתי מאוד לאסוף דברים חמודים, בתקופתי זה היה מפיות, מכתביות של הולי הובי ומחקים בכל מיני צורות וריחות. כל הבנות שהיו סביבי אהבו את כל המתיקות הזו והיינו מחליפות ביננו ומתפעלות זו מאוספה של זו.
חלפו השנים, התבגרנו, חלקנו ילדו ילדים משלהן, אבל המשיכה הזו, למתיקות התמימה של פעם, לא נמוגה. תעיד על כך הצלחתה של החברה הדנית "גרין גייט" שכל מהות העיצוב שלה נשענת על אלמנטים פרחים ונקודות.
לאחרונה עשיתי שני פרויקטים עבור נשים בוגרות, בעלות משפחה משלהן, שבחרו בדים מתוקים וחמודים עבור הפרויקטים שלהן. כל הבדים במקרה ולא במקרה, מ"דנדו".
לאחרונה עשיתי שני פרויקטים עבור נשים בוגרות, בעלות משפחה משלהן, שבחרו בדים מתוקים וחמודים עבור הפרויקטים שלהן. כל הבדים במקרה ולא במקרה, מ"דנדו".
ראשונה - אורית, שהביאה לי כורסה עכשווית, מהשנים האחרונות שהיתה משעממת עד פיהוק
היא הגיעה עם כרית גב רכה שקצת מוסיפה עניין
לכורסה הזו אורית בחרה בד תכלת עם נקודות לבנות
אפשר להגיד שהכורסה נראית אחרת לגמרי, לא?
השניה - רויטל, רצתה לחדש את פינת האוכל שלה - 4 כסאות פיפטיז חמודים עם הריפוד המקורי שלהם בויניל כתום, שמישהו פעם צבע בלבן, והצבע כבר היה שחוק ומלוכלך.
אז הכסאות נסעו ליפו לסטודיו של אביבה וחזרו חלקים וזוהרים בלבן (עם קצת שמנת) חדש ויפה.
למושב נבחר בד עטוף בלימינציה - פתרון מעולה לבתים עם ילדים קטנים. החיסרון - כשיושבים במכנסיים קצרים נדבקים אליו.
המושב באופן טבעי מתלכלך יותר ועל כן כדאי להגן עליו. הגב יותר עמיד ולכן נבחר לו בד ממבחר הקאנווסים המודפסים של דנדו בדוגמת משבצות קלאסית שמאוד מתאימה למטבח.
רויטל מספרת שהיא עמדה ב"דנדו" ולא הצליחה לבחור ואז היא פשוט "נדבקה" למישהי שנראתה לה שהיא יודעת מה היא עושה ובעלת טעם טוב ופשוט לקחה מה שהיא הציעה.
ועוד משהו חמוד של רויטל , ספסלון קטן שנצבע אף הוא ועם כרית (חמודה) תואמת הפך למושב לפסנתר.
* Sweets for my sweet -אינסוף גרסאות לשיר השמאלצי הזה, בחרתי משהו הזוי במיוחד מהאייטיז בשביל הכיף (-:
הי, הכסאות הלבנים הכל כך יפים שמוצגים הפעם, נולדו בשנות הששים ולא קודם. מצטערת על הנודניקיות, אבל הייתי חייבת. הרשימות שלך נחמדות ומשמחות. יום טוב.
השבמחק