יום שבת, 9 ביוני 2012

* 99Luftballons

יומן ברלין: היה כיף!
נסעתי לברלין אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי בחו"ל. עבורי, נסיעה לחו"ל, היא קודם כל בריחה וערגה לכל מה שאין כאן... וזה לא מעט: מזג אויר שונה, אנשים שמתלבשים עם המון אמירה אישית, השראה חדשה, חנויות שנראות אחרת, מאכלים של מהגרים, סופרמרקטים עמוסים בכל טוב, תחבורה ציבורית נוחה וזמינה בכל השבוע וושופינג של דברים שאין לאף אחד אחר... זה עושה לי את זה.
הפעם גם נסעתי לראשונה כאמא גאה לסטודיו ולבלוג והתעסקתי הרבה במחשבות על העתיד, על רעיונות חדשים ואיך אני אציג את כל מה שראיתי שם, כאן בבלוג

ברלין יפה ומאוד ירוקה, זולה למחיה ומלאת השראה - המון בתי קפה מגניבים, בשישי ושלישי פתאום צצים שווקים יומיים כאלה שמתקפלים אחה"צ, חנויות עם פריטים מעוצבים וכמובן המון וינטאג' ויד שניה

באחת החנויות, ראיתי שתי קופסאות תפירה  - האחת עם רגלי פיפטיז מגניבות, כמו רהיט בפני עצמו והשניה כמו שרפרף שנפתח להמון מגירות. פעם היו נותנים מקום כבוד לתפירה.

בערב הראשון, חברתנו ענת, הזמינה אותנו לבוא איתה לערב הפתיחה של אירוע  "TASTE BERLIN", ערב למוזמנים בלבד שפתח שבוע של חגיגה מקומית. האירוע התקיים בבנין עתיק לצד נהר השפרה שבימים רגילים משמש כגלריה. באירוע הציגו אמנים מכל העולם את האנטרפטציה שלהם לקשר בין עולם הגסטרנומיה לעולם העיצוב, בדיוק שני התחומים האהובים עליי בעולם. אנחנו באנו לפרגן לעידו גרני מסטודיו Appetit שהציג בתערוכה מיצב שנקרא תצפיות על אוכל - Eating observations, שמציב אותנו מול מראה, פשוטו כמשמעו כדי לגלות  - איך אנחנו נראים כשאנחנו אוכלים? המבקרים בתערוכה היו אמורים להתבונן בעצמם, באמצעות מראות מעוצבות שנתלו על הקיר, בזמן שהם נוגסים ולועסים. הרעיון מעניין ולצורך כך עידו שהוא גם שף, הכין המון סנדוויצונים קטנים ומושקעים, שיפודי מוצרלה ועגבניות שרי וכשהגענו לתערוכה, מצאתי את עצמי בשמלה ועקבים, עומלת במטבח שהוקצה לאמנים על הפינישים האחרונים של המיצג של עידו.

היה מאוד יפה ומסוגנן, מלבד המיצג של עידו שפשוט נטרף, ליטרלי, ע"י הברלינאים המעוצבים, היו עוד כמה אמנים מענינים, כולל  מישהי שישבה והדביקה דובוני גומי על כסא עם אקדח דבק חם, פסנתר כנף אימתני עליו הוגשו קינוחים מעלפים ומיצג שהזמין לטעום פונדו שוקולד עם תולעים (נורא טרנדי עכשיו חרקים כמזון).

ביום א' מתקיימים בברלין כמה וכמה שווקי פשפשים. אני בחרתי לבקר במאואר פארק Mouar park שהוא הגדול ביותר, בחיי שחשבתי שאספיק לנדוד לעוד אחד בהמשך היום, אבל לא דמיינתי שהוא כל כך גדול. בשוק יש כמובן המממון רהיטי וינטאג', מנורות, דליי אמייל ושכיות חמדה מהעידן הסובייטי, יש שם איזורים שלמים של ארגזים מלאים בכל מיני שטויות - מעניק הסבר נוסף לשמו של השוק. פשוט לפשפש עוד ועוד.

נתקלתי גם בדוכן הזה - שמכר רהיטי בובות ישנים, גם הם בלוק וינטאג'י שכל כך מתחשק לאמץ הביתה.


יש בשוק גם המון דוכנים של מיטב בחורות ובחורי העיר שמוכרים דברים מהארון הפרטי שלהם - בגדים, נעליים ואביזרים, H&M שולטתתת, אבל לא רק. השלל שלי מהשוק - כמה בגדים, סניקרס במהדורה מוגבלת של פומה, מברגים ישנים עם ידית עץ, מספרי חוט ישנים וכמה גלילי סרטים. 

רוב הזמן הסתובבתי שם מבואסת מכמות המנורות והרהיטים שהייתי רוצה שיחזרו לארץ איתי, קשה... אבל מזל שכמו בשווקים אחרים באירופה, האוירה בשוק צוהלת, יש המון דוכני אוכל ובירה, מוזיקאים מנגנים, בליל שפות ואנשים, הייתי שם יום שלם, עד שאחר הצהריים התחיל לרדת גשם חזק והבריח אותי ואת כולם.

ועוד השראה מברלין: פתרונות ישיבה יצירתיים - כדי חלב בגלידרייה, ארגזי משקאות בהמבורגריה, וכסאות נדנדה ננסיים בבית קפה.

ועוד קצת - רכב מסחרי מצופה בדשא מלאכותי, חנות מוצרי ילדים קסומה ומושב קש עם גגון - לגינה, יש כאלו בכמה וכמה בתי קפה בעיר, חייבים להביא אותם לארץ.

ברלין נעמה לי מאוד ואני כבר רוצה לחזור שוב. חיפשתי שיר בגרמנית לחתום את הפוסט הזה ונתקלתי בזה -  1984 - המלחמה הקרה ושביב תקווה בדמות 99 בלונים.

Nena - 99 Luftballons



תגובה 1:

  1. כמה נהנתי. קראתי את הכל ביסודיות והתמלאתי בריח של גשם, קופסאות תפירה ( חלום ) ושמחה. כיף של סיפורי כיסוי.

    השבמחק