וזה הסיפור על הספונת, או אם תרצו הספסל המרופד של גבי המקסימה, שבכלל לא פגשה אותי, רק שמעה עלי כמה המלצות, ואחרי תקופה של שנה או קצת יותר של התבשלות והתכווננות וחיפוש הבד המדויק, הגיע הזמן, והרהיט הגיע אלי לסטודיו עם מוביל, בלי שגבי ואני בכלל ניפגש וכך הופקדתי, עם הרבה אמון וכוונות טובות, לטפל בפריט היפה הזה!
זהו ספסל עתיק, שנמצא בביתה של גבי מילדותה ועבר במשפחה במשך שנים. היא לא יודעת מה מקורו ולצערה (ולצערנו) אמה נפטרה וכך לא ידוע מאיפה הוא הגיע.
לסטודיו הוא הגיע קצת שבור, העץ שחור מיושן והריפוד, כמו שראיתם, מרופט ואכול ציפורני חתולים.
קודם כל פירקתי את כל הריפוד, עד שלד העץ ואז שלחתי לאברהם, איש הפוליטורה. בתוך העץ משובצים קישוטים עשויים מאם הפנינה או פיסות קטנות של שנהב. זה ככ עדין, עתיק ומיוחד שלא יכולתי להשאיר אותו בידיים של אברהם לבד והתייצבתי בבית המלאכה שלו
את סוף הגימור, את הליטוש הסופי, עשיתי ביד, בנייר זכוכית ב ע ד י נ ו ת!!!
אחרי שסיימנו את השיוף, אברהם התחיל להספיג את העץ בתערובת הבייץ שנותנת לו את הגוון. אין שום קשר בין הרהיט הכהה והמלוכלך שהגיע, לעץ היפה והבהיר שנחשף שם.
ועכשיו אנחנו מגיעים לגולת הכותרת של החידוש - הבד!! איזו התרגשות היתה סביב הבד הזה, מהקולקציה החדשה של "שכטר". גבי עפה עליו, אני עפתי עליו, והספסל - כאילו חיכה שמישהו כבר יתן לו להיות משועשע מעצמו, קצת...
בבד יש, מעבר לפרינט גיאומטרי שמרצד קצת בעין ועל כן לאמיצים בלבד, פורטרטים לא קטנים של חתולים וכלבים, ולא סתם כלבים - בוקסר\בולדוג אנגלי או מה שזה לא יהיה, שזה סופר חמוד!!
וכך רץ לו הפרינט האמיץ הזה לאורך כל הספה, מקדימה ומאחור ותוחם אותו, כמו שצריך, סרט קישוט שחור. הפרינט כמובן ממורכז לפי הקישוט שבספסל. כל התשתית הפנימית - רצועות, ספוגים וחומרי מילוי - הכל חדש, מפנק ונוח. היתה כאן הרבה עבודה, אבל היי, זה היה שווה את זה כ"כ. במיוחד כשגבי הגיעה לפגוש אותי ואת הספונת שלה בסטודיו בתום הפרויקט. התדהמה, ההתרגשות!! היו דמעות של שמחה...גם שלה, גם שלי...
וכאן בתמונה, ניתן לראות מקרוב את הקישוט שיש בידית, מיותר לציין שגם אני וגם גבי, בכלל לא שמנו לב שיש משהו בידית לפני השיפוץ מרוב כהות של לכלוך של שנים... תראו כמה יפה...
* I just can't get you out of my head - the three degree
הרבה פעמים שואלים אותי על פריטי ריהוט למכירה ואני עונה שזה פחות העיסוק של הסטודיו. כאן בסטודיו אני נותנת שירות של חידוש פריטי ריהוט עבור לקוחות ומעצבים ומעבירה סדנאות ומלמדת. אבל...לפעמים יש יוצאים מהכלל... והיום אני חושפת בפניכם את זוג הכורסאות שפרסמתי לפני כמה חודשים למכירה וריקי, לקוחה חוזרת שכבר חידשתי עבורה כורסה, זכתה בהן, בחרה להן בד מדהים ושימחה אותי מאוד!
אז זוג כורסאות הוינטאג' היפייפיות האלה הגיעו אלי דרך קרן, שעשתה אצלי סדנה, וכמה שבועות אח"כ התקשרה לספר לי שהם מפנים את דירת סבתה בת"א ויש שם 2 כורסאות יפות ושלחה תמונות. ואז, עשיתי מה שאני בדרך כלל לא עושה, נכנסתי למזדה 2 הקטנה שלי, נסעתי למתחם בזל ואספתי את הכורסאות. זוג, נדיר, שמור, מהמם. היה לי ברור שמי שיזכה בהן, יעשה לעצמו ולביתו מתנה נהדרת.
פרסמתי את הכורסאות בפייסבוק של 'סיפור כיסוי', היו עשרות פניות וריקי זכתה. היא בדיוק התחילה תהליך שיפוץ לבית חדש וסוכם שהן יחכו במחסן שלי כחצי שנה עד שיעברו לבית החדש ולריקי יהיה קל יותר לבחור עבורן בד.
היא ידעה מראש שבא לה על גוון וורוד עתיק ובהיר ונבחרה קטיפה מבית 'שכטר' שעשויה עיגולים עיגולים (חכו חכו, גם בפוסט הבא שאני מתכננת, הבד הזה, בצבע אחר, מככב) תראו כאן בתמונה למטה את הטקסטורה המגניבה.
אני (כמובן) הצעתי שנשלב קדר בגוון אחר ולשמחתי ריקי זרמה איתי, ככה נוצר אפקט מגניב של מסגרת שסובבת את הגב והמושב.
מסגרת העץ עברה חידוש - שיוף יסודי ופוליטורה וקיבלה גוון ערמוני ועשיר שנותן קונטרה לבד הבהיר. לכורסאות יש צורה עגלגלה ומחבקת, הן סופר נוחות לישיבה ואפילו, בגלל שהן הגיעו מבית טוב ששמרו עליהן, הצלחתי להציל את תשתית הקפיצים המקורית, לחזק אותה ולשקם אותה ועל כן הישיבה כייפית במיוחד.
הנה שתיהן יחד, רגע לפני שנאספו ונסעו לביתן החדש בכפר סבא. תודה לקרן ומשפחתה שמכרו לי את הכורסאות, ותודה לריקי שנתנה בי שוב אמון ורכשה ממני את הכורסאות האלה, תאמינו לי שכולנו זכינו!!
פריטים מתיישנים, סר חינם, הריפוד בלוי, העץ סדוק, אין מקום בבית, לפעמים כבר אין בית...בעליהם הלכו לעולמם, אבל פה בסטודיו יש כבוד לעבר ולזכרונות ולאותם פריטים עתיקי יומין, יחד עם הלקוחות המקסימים שלי, יש לי הכבוד להעביר רהיטים מדור לדור כך שלא ישכחו.
עירית הגיעה לסטודיו עם פריטים שהיו שייכים לאמה, שכבו שנים במחסן ועכשיו הגיעה העת לתת להם חיים חדשים ובית חדש. זוג הכורסאות המיוחדות המקסימות שאתם רואים בתמונה קיבלו בעלים חדשים - בנה של עירית וזוגתו.
והספסל המרופד, הספונת כפי שכיניתי אותה או לאב סיט כמו שעירית כינתה אותו, הלכה לביתו של בנה השני ולאשתו.
חלוקה שווה והוגנת ובעיקר מכבדת את אוסף הרהיטים המיוחד של הסבתא.
העץ של כל הפריטים היה משופשף ובלוי ונדרשו גם תיקוני נגרות לחיזוקים והדבקות. הספסל היה בצבע חום בלוי עם עיטורי זהב שעוד קצת נראו, קצת נצנצו .
אבל לצערי, הבעלים העתידיים שלו רצו אותו בשמנת... אותו דווקא הייתי משאירה ככה, בחן הדהוי שלו, את הכורסאות, לא היה מנוס מלצבוע והוחלט על אפרפר בטון.
הנה הפריטים מפורקים, אחרי נגרות ובדרך ליניב, למצבעה. אפשר לראות שכל התשתית פורקה מהם, היו שם קפיצים ישנים שיצאו מהמקום, חומרי מילוי ישנים כמו קש ושערות סוס ובעיקר היה צורך לבנות הכל מחדש, שיהיה חזק ומתוח.
גם הבדים היו סאגה מתמשכת, הבחירה לא היתה קלה. עריית בחרה עבור שני בניה וכלותיה ולקחה על עצמה את האחריות, הבחירה וכמובן עשתה זאת כמתנה לילדים. אז את הבדים היפים היא בחרה ב'דנדו'. הבדים הוזמנו מחו"ל וחיכינו חודש לבואם.
כחול עמוק לכורסאות. דומה למה שהיה אבל אחר. ותראו את ההבדל בעץ, ברגליים.
הכורסאות במבנה שלהן קצת נמוכות מהרגיל וקטנות באופן פרופורציונלי. ללא ספק פריטי אספנות.
לשמחתי יכולתי להשאיר את התשתית הבסיסית של הגב המיוחד, בצורת פלחים של פרי, ולעבוד עליה - לחזק ולמלא מחדש. בין פלח לפלח, יש קדר שעובר ונתפר ביד. גם בגב.
סרט קישוט כחול נייבי, בגוון דומה, סוגר את כל הסיכות החשופות, במקום מה שהיה קודם מסמרי ברזל.
הנה שתי הכורסאות עומדות דום לפני שהולכות לביתן החדש.
וזה הספסל אחרי. עירית בחרה עבורו בד מהמם מ'דנדו' - הגיאומטריה והצבעים עושים למבנה הרומנטי הזה טוויסט מגניב.
עניני מירכוזים וסימטריה היו חלק נכבד מעבודת הריפוד. ולגימור - מסביב לכל הספסל - סרט קישוט בצבע שמנת.
למררות שביכיתי את הצביעה בשמנת, העבודה של יניב מהמצבעה היתה כ"כ מושלמת, נקיה ויפה, שאני ממש שמחה עם התוצאה הסופית.
סימטריה ומירכוז גם מאחור (-:
שנה טובה לכל מי שקרא עד כאן, מאחלת לכם ולי שנת בריאות, הגשמה ויצירה!! וגם אהבה (-:
מי יתן וירבו פרויקטים יפים כאלה בסטודיו שלי.
בדיוק פרסמתי בעמוד הפייסבוק של סיפור כיסויזוג כורסאות וינטאג' נהדרות למכירה, בחבילה הכוללת חידוש עץ, תשתית וריפוד, וחשבתי לעצמי שאין מתאים יותר השבוע מלפרסם בבלוג את תוצאות המכירה הקודמת - גם כאן היתה לנו כורסת וינטאג', אז היתה זו כורסה אחת, וינטאג'ית, מיוחדת ויחידה במינה וגם היא חיכתה לבית אוהב.
לשמחתי כמעט מיד פנתה אלי אורית שעשתה פרויקט עיצוב והום סטיילינג למירב ומשפחתה שבונים בית חדש וכחלק מהפרויקט נרכשה הכורסה. ככה היא נראתה בהתחלה.
כשקונים פריט וינטאג' נדרש המון דימיון, העזה ואמונה - שמהפריט המסמורטט, הדהוי והבלוי, ייצא הברבור המיוחל, הכוכב של הבית. כשאליי לסטודיו מגיעה כורסה כזו, אני מיד יודעת שחלק מהעבודה זה להפשיט אותה כליל, להוריד את שכבות הבד הישן, את הספוג המלא אבק, לטפל בתשתית ובכל מה שתחת הריפוד ומעל לשלד העץ. יש רפדים שלא עושים את זה...אבל זה לא מה שקורה כאן, בסטודיו.
הכל נבנה מחדש: רצועות קפיציות, בסיס מושב ובסיס גב, ספוג חדש לגב וכרית מושב חדשה. את הבדים אורית ומירב רכשו בדנדו, לכרית מושב יש כמובן רוכסן לשליפה עבור כביסה.
וגם כאן, לא ויתרנו על הקדר בכרית, זה מוסיף, אין ספק.
ובנוסף - עבור פינת המשפחה בבית, אורית הזמינה ממני גם הדום 'פיפטיז שיק' עם גרביים אדומות, שיצא פשוט מקסים!! לא תמיד יודעים אבל אם לא בא לכם לבוא לסדנה, גרים רחוק, עסוקים - ניתן להזמין את המוצר הסופי, את ההדום מוכן עבורכם לפי עיצובכם - להביא בד או לבחור ממבחר הבדים שיש בסטודיו.
ועוד פריט שהוזמן ממני - מושב על גבי חבית אחסון. כן, כן, זהו המוצר של סדנת "כפתור ופרח", סדנה שכבר כמעט ולא מתקיימת בסטודיו, אבל אני תמיד שמחה להכין את המוצר עבור לקוחות.
תודה למירב ואורית שבאו והאמינו ורכשו והתלהבו יחד איתי, בשעה טובה לשתיכן!!
בפוסט היום חיברתי עבורכם 2 סיפורי חידוש - סיפורי סבתא. 2 פרויקטים שונים מעבודות הסטודיו שמנציחים את הסבתות שלנו. אחת שלי הפרטית ואת השניה לא הכרתי אבל הרגשתי שאני מתחברת אליה דרך החומר.
בפרויקט הראשון, אחותי מיכלי הביאה אלי כורסה ישנה שהיתה של בתיה, סבתא שלנו, שעברה לא מזמן לבית אבות. הכורסה שהיתה בבית של סבתא שלי מאז ומעולם, היא סוג של רהיט סוכנות, משהו שהגיע אליה כשהיא עלתה לארץ בשנות ה70, יחד עם סט שלם של רהיטים באותו סגנון: שולחן, שידה, ארגז מצעים.
אי שם בשלהי האייטיז הכורסאות חודשו בבד שאני זוכרת מילדותי. עכשיו הגיע הזמן לחדש לכבוד המעבר לדירה של אחותי ולנער קצת את העיצוב.
מי שעוקב אחרי עבודות הסטודיו, יודע שיש לי חיבה עזה לשילובי בדים ולאלמנט הקדר - צינורית הבד שעוברת סביב הרהיט, כל פריט לפי המבנה שלו. אז כשמיכל וחגי הביאו אלי את הבד הצהוב היפה, עודדתי אותם בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים שנעשה פה קצת דיסקו
וכך נולדו הצדדים המודגשים שלא היו במבנה המקורי, תודו שזה יותר מעניין ככה..
לקינוח וכתמורה לעבודתי, קיבלתי תמונה של האחיין המעלף שלי, תומי, מבסוט מהכורסה וזו התמורה הכי הכי שווה.
בפרויקט השני, פנה אלי אורי עם גובלנים שנרקמו ע"י פנינה, הסבתא של אישתו. בעבר הם היו ממוסגרים ותלויים על הקיר, אבל אורי חיפש דרך אחרת להנציח את עבודת היד המדהימה ולתת לה כבוד.
היו 3 גובלנים שונים ולצורך הפרויקט, אורי בחר 2 כסאות שונים ממבחר הכסאות למכירה בסטודיו
שני הכסאות הם וינטאג' אותנטי עם בולי צנע שהתגלגלו אלי מכל מיני מקורות ונבחרו ע"י אורי דווקא בגלל שהם שונים ואפשרו משחק עם הגובלנים.
עשינו ישיבת סיעור מוחות בה תכננו בדיוק איזה גובלן יהיה בכל חלק ויצאנו לדרך. הצצה לתהליך הפירוק, הכסאות מופשטים מכל שכבות העבר
ונשלחים לחידוש העץ - שיוף ופוליטורה
ובינתיים בסטודיו, בזמן שהכסאות עוברים חידוש עץ, נערכתי עם בד שחור דומה למרקם ולבצע השחור של רקע הגובלן ותפרתי תוספות כך שהגובלנים יתאימו לגודל ומבנה הכסא.
עניני ההתאמה היו עבודת נמלים והייתי מאוד נרגשת וקצת עצבנית להתעסק עם הגובלנים, טעות קטנה והלך עליי. אבל בסופו של דבר תוספות הבד שתפרתי כמעט ולא נראות והכל התיישב בול.
למרות הקשיים זה היה אחד הפרויקטים שהכי נהנתי מהם אי פעם, העבודה עם הגובלנים היתה יצירתית וחד פעמית
הרגשתי שנתתי ליצירות האלה הנצחה של כבוד.
הכסא השני רופד ברובו בבד מ'רנבי' שאורי קנה מזמן וחיכה לפרויקט המתאים
ומאחור יש הפתעה
כדי ששני הבדים ישתלבו, ריפדתי את הפנל החיצוני הצדדי של הכסא - גם במושב וגם בגב, בבד שחור.
