*The SaMe thiNg

כאן בבלוג במהפכים ותהפוכות עסקינן, זו העבודה שלנו כאן בסטודיו וגם השמחה והסיפוק הכי גדולים. מי שעוקב כאן לאורך השנים יודע שהפרויקטים הכי מוצלחים הם אלה עם המהפכים הכי גדולים. היום יש פה 2 פרויקטים שהשתפצו בסטודיו באופן מקיף אבל המהפך...לא כזה גדול... מופתעים? תנו לנו להסביר ולהראות- יש מלא תמונות:

אלה זוג כורסאות הוינטאג' של עירית, שהגיעה אלי איתן הישר מרחובות

שם, רפד מקומי, ריפד לה אותן בבד קטיפה יוקרתי ויקר של רנבי, הן הגיעו אליי כמה שבועות אחרי, כשעירית הבינה שהיא לא יכולה לחיות עם זה בבית...

הרפד עשה עבודה לא טובה, לא מדויקת, עם א-סימטריה, כיווצים וטעות מחרידה שאסור לעשות בקטיפה - לחבר 2 חלקים בכיוונים הפוכים, רואים את הבדלי הצבעים? ככה זה כשעובדים עם בד קטיפה יש לה כיוון וחייבים להקפיד על זה. ועוד אי אלו ענינים שהתגלו שם.

למשל חפירה ארכיאולוגית מענינת על ציר הזמן - שיכבה ראשונה מתחת לירוק - בד ריפוד אפור בהיר, הבד הקודם של הכורסאות

מתחתיה שיכבה שניה, אופיינית לשנות ה-80, כעורה

שכבה שלישית הסתתרה תחת ספוג, שנות ה60-70 ורואים את הבד הכתום בפרונט? זה כנראה המקורי, בגב הסירו אותו.

אז זה היה מסע מרתק לאורך שנים, אופנות של בדים ו...רפדים עצלנים...אחרי הורדת כל השכבות, עם האבק שצברו כל השנים האלה, אפשר היה להתפנות למלאכת הריפוד והחידוש

עירית בחרה שוב בד קטיפה ירוק, הפעם מ"דומיין" בגוון יותר יפה מהקודם, יותר "חי", המלצתי להוסיף את הקדר בירוק זית שימסגר את הכל, אבל לא רק ליופי, בדגם הזה של הכורסה, הקדר גם משמש כגבול בין חלקי הגב - הקידמי והאחורי ומאפשר לבדים להצמד יפה, ללא כיווצים זה לזה.

אז בסופו של דבר עירית קיבלה זוג דומה למה שהיה, רק יפה יותר ומדויק יותר. אין פה מהפך גדול, אבל סיפור טוב ויוצא דופן, כן!

הפרויקט השני שייך לשירה שקנתה את הכורסה שלה דרך יד 2, היא נסעה עד ירושלים לקנות אותה במחיר לא זול בכלל בהתחשב במצב: העץ בחלקו היה שרוף, כאילו השאירו את הכורסה ליד תנור והמצב שלה היה נוראי, הכורסה פשוט התפרקה ככל שהורדתי את הריפוד.

למטה, בבסיס, חצי שרוף נמצאה מדבקת יצרן ברוסית מימי הסובייטים, יש לכורסה וותק של כמה עשרות שנים על פני האדמה.

אחרי פירוק הריפוד והתשתית, הזמנתי את עמיעד הנגר לסשן ניקוי, הדבקות והרכבת הכורסה מחדש. 

שירה לא רצתה שהכורסה תעבור שיוף וטיפול בעץ אלא להשאיר אותו ככה, שרוף ופגום.

גם היא בחרה בד קטיפה ירוק ליים, הפעם ב"רנבי" ואת הגימור בחרנו לעשות בקדר כפול, אלמנט שנתפר במכונה תפירה ומודבק לבד ולעץ, במקום נעיצת מסמרים

והנה הכורסה בשלמותה, אחרי הכל, נוחה, רכה ויפה.

* Belinda Carlisle - (We Want) The Same Thing

*All I wanna Do

לפעמים לקוחות מתנצלות בפני שלוקח להן זמן "להתניע את התהליך", אני תמיד מרגיעה אותן ש"כל דבר בעיתו" ואני כל כך מבינה שצריך להגיע הרגע הזה שמתחשק באמת להתעסק בפרויקט, עד שיש כוח להעמיס את הכורסה על האוטו, ללכת לחפש בד, להקציב לזה תקציב. 

כשהכורסה של עדי, שחיכתה יפה לתורה, נכנסה סוף סוף לתהליך החידוש וזה קרה אחרי שנה בערך של "לחכות להזדמנות המתאימה" ואז עוד כמה חודשים של "לחפש את הבד הנכון" ואח"כ פשוט חיכינו חודש וחצי ל"דנדו" שהבד שעדי בחרה סוף סוף יגיע כבר במשלוח  

ואז עדי ביקשה ממני לצלם לה כמה תמונות מהתהליך...אני מודה שבזה אני לא כל כך טובה, כשאני שקועה עד צוואר בתוך קרביים של כורסה, לא בא לי להתחיל למצוא זויות ותאורה טובה ולצלם, כי כל כולי בתוך העבודה וההשראה. אבל לפעמים זה קורה, במיוחד כשמבקשים ואז גם לי נשארת מזכרת מהתהליך

אפשר לראות שהכורסה הישנה הופשטה מכל שכבות הריפוד (היו כמה) והספוג הישן.

הבחירה של עדי בבד טורקיז עם קצת ברק ובבד הצבעוני היפה הזה לכרית הגב (שניהם מ"דנדו"- שבאמת לא מפסיקים להפתיע אותי במגוון ובצבעוניות)  הצליחה להביא לכורסה היפה הזו, עם רגלי הוינטאג' המחודדות והיפות, קלילות ושובבות, בניגוד אדיר לקטיפה החומה שהיתה שם קודם.

חדי העין מבינכם יבחינו שהכורסה קצת יותר רזה בידיות ממה שהיה קודם, וזה בגלל שתחת שכבת הריפוד החומה שאיתה היא הגיעה נמצאו עוד 2 שכבות ישנות של ריפוד ובאופן מחריד- כולן חומות.

 והכפתור, קריצה למה שהיה קודם.

 אז חיכינו - עדי ואני - לפרויקט הזה המון המון זמן, אבל באמת שכל דבר בעיתו וככה הכל לטובה.

הפריטים הבאים שהתחדשו להם כאן בסטודיו שייכים לאורנה ואורי. קודם כל הכסא הקטן והחמוד הזה ששייך לפינת איפור - טואלט שהיתה של הסבתא. לכסא יש כאלו פרופרציות מצחיקות שהייתי חייבת לצלם אותו ליד כסא רגיל
 
לכסא בחרה יערה, ביתם של בני הזוג שקיבלה את הטואלט במתנה, בד מדהים מדנדו, בסגנון של פריחה יפנית בצבעוניות יפה. כל כך מתאים לכסא

תראו כמה יפה הגב מאחור.
והפריט הבא זה כבר סיפור אחר. הכורסה הזו היתה שייכת לחברים שויתרו עליה בגלל עלויות השיפוץ ואורנה ואורי הרויחו.

זו תמונת ה"לפני" היחידה שיש לי. הכורסה היתה דהוית שמש, גשם וכמה שנים טובות בחוץ. תראו איך נראה העץ.

כשהתחלתי לקלף את הריפוד המתפורר התגלה לי שפעם, מזמן, הוא היה שחור לבן ודי מגניב.

אבל תראו מה היה שם במושב  - קפיצי נחש שהשתחררו וקרעי ספוגים שהתפוררו, אי אפשר היה לשבת על הכורסה הזו.

ככה נראה גוף הכורסה אחרי הפירוק של התשתית הפנימית הקלוקלת וכבר עם יחידת הרגליים שהגיעה אחרי טיפול יסודי ואוהב אצל שי אברהמי משחזר הרהיטים, שגם הפנה את בני הזוג אליי. זוכרים איך נראה העץ קודם? לכורסה נבחר בד אריג בצבע ירוק זית אפאפר, גם הוא מ"דנדו" והוא מתיישב מושלם על הכורסה הזו

זו לא סתם כורסה, זה הדגם המדהים של כורסת הנדנדה של פעם, זו שגוף הכורסה יושב על 2 כפיסי פלדה שיוצרים נדנוד מעלה מטה עדין ומרגיע. אין, אין דברים כאלה. בגב הוספתי 4 כפתורים כמו במקור, הם לא סתם שם, הם עוזרים להחזיק את הבד במקום בו הגב מקבל מעין עיקול -רואים את זה?

איזה פאן פאן פאן היה לי לעבוד על כל הפריטים האלה, אני ברת מזל!!

* Sheryl Crow - All I Wanna Do Is Have Some Fun

*Just Can't get EnouGh

פוסט עמוס בכל טוב יוצא אליכם היום: סדנה חדשה בסטודיו, מהפך מטורף של זוג כסאות ועוד זוג שפשוט לא האמנתי שייצא ממנו משהו...

אז קודם כל אספר לכם על 'קאפיטונאז' BOX' הסדנה החדשה בסטודיו.

היא מתבססת על הסדנה שהעברתי ב"מעדניית הסדנאות בטבע" לפני חודש, היה מאוד כיף והתגובות של 40 הבנות שהשתתפו בסדנה היו כל כך נלהבות שאני ממשיכה איתה אצלי בסטודיו.
באירוע היו כל מיני התאמות למסגרת הזמן של שעתיים. עכשיו, בסטודיו שלי בתל אביב, ללא אילוצים ובקבוצה קטנה ואינטימית אפשר לבוא ולחוות את הסדנה קצת אחרת: 3-4 שעות של חדוות יצירה, עם אקדחי סיכות עוצמתיים, כפתורי בד צבעוניים שתבחרו ותעשו לבד במכשיר המיוחד וארגז עץ גדול ומרשים שיכול להיות אחסון לצעצועים, נעליים, חומרי יצירה וכל מה שעולה בדעתכם, ובנוסף הוא בגובה מושלם לישיבה.

ובכלל עוד לא דיברתי על הקאפיטונאז' עצמו - טכניקת ריפוד מגניבה וקסומה שמניבה תוצאה מהודרת שכיף להכין וכיף להסתכל עליה אחר מעשה.

פתחתי מספר תאריכים לחודש יוני ואחכה לפגוש אתכם בסטודיו - פרטים, תאריכים והרשמה כאן

יום אחד, בשיא החורף, אני מקבלת וואטסאפ ממירב, לקוחת זהב ואישה מהממת עם תמונה של שני הכסאות האלה, אחד על השני, כפי שנמצאו ברחוב. היא שאלה אם כדאי? אני עניתי - רק אם בא לך עליהם, את צריכה אותם ויש לך מקום עבורם בבית וכמובן - אם בא לך להשקיע... 

כעבור כמה ימים היא הגיעה איתם ועם עוד זוג כסאות שכבר נמצאו ברחוב ממזמן וחיכו לתורם

גם הכסאות האלה היו ישנים, מתנדנדים והעץ כך כך יבש וישן שנדרש כאן פתרון יצירתי - תיכף תראו. אבל הכסאות הראשונים היו שיא השיאים של הגועל נפש, באמת - אפילו אני...הם היו רטובים, רקובים ומצחינים.
הנה אני והמסיכה - מפרקת...

לאחר הפירוק נתתי לכסאות לעמוד ולהתייבש כמה שבועות, אח"כ נשלחו לפוליטורה שהחזירה להם את הצבע ללחיים ולרגליים

חוץ ממסגרת העץ לא נשאר דבר והכל נבנה מחדש, הבדים היפים מ'דנדו' וקדר אפרפר סוגר יפה את הגב.

הזוג השני היה צריך פתרון יצירתי לעץ היבש וחסר הצבע. גם בגלל הצורה הייחודית של הרגליים, הרגשנו - מירב ואני שצריך לתת פה איזה טוויסט מגניב. אז מירב נשלחה אחר כבוד ל"קפזולה" ברחוב גאולה. למי שלא מכיר זו חנות של ספריי צבע עם פיגמנטים מעולים וחזקים שנועדו במקור לגראפיטי. הם מעולים גם לחידוש רהיטים.
מירב בחרה 2 צבעים עזים והתאימה גם להם בדים ב'דנדו'. אני לקחתי על עצמי את השיוף והצביעה, זו היתה התנסות מענינת גם עבורי - לראות מה תהיה התוצאה של התזת הספריי על עץ ממש ישן וחסר חיים ואני חייבת לומר שזו היתה חוויה מדהימה - לראות כמה יפה עוטף הצבע את העץ ונהיה מלא חיים וברק. אני ממליצה!!

מאחור, במקום מסמרי קישוט (שאני שונאת) בחרתי סרט בד לבן והדבקתי סביב הגב. זה אילוץ של פונקציה - להסתיר את הסיכות וסרט בד ש"מדבר" עם עולם החומרים של הריפוד, הרבה יותר מתאים בעיני מברזל.

*Nouvelle Vague - Just Can't Get Enough - בגרסת א-קאפלה מגניבה

*Somebody To Love Me

לפני פסח היתה תקופה מאוד עמוסה כאן בסטודיו, הלו"ז היה מלא בעבודה וכולם כולם רצו שיהיה מוכן לחג. כשכבר הייתי עמוסה לעייפה, הגיע אליי אופיר עם זוג הכורסאות שמיד תראו וביקש לרפדן. שמחתי מאוד כי הן בדיוק מסוג הפרויקטים שאני אוהבת - וינטאג' אותנטי ומקורי, עברו במשפחה ומרופדות בבד ישן ומכוער כך שהחידוש יהיה מאיר עיניים. 

רק שגם הוא, ללא יוצא מהכלל, רצה את הכורסאות לחג. כמעט ויתרתי - זה היה נראה מעבר לכוחותיי אבל...התשוקה לטפל בהן היתה גדולה ממני והסכמתי. עבדתי קשה לפני החג, אבל היה שווה, תראו מיד

משהו בצורת העץ, שחובקת את הכורסה ברכות, ממש מייחד את הכורסאות האלה שהיו שייכות לסבא וסבתא של עופר, בנזוגו של אופיר והוא ריפד אותן לדירתם החדשה כמתנה לעופר.

מה שהכי הטריד אותי בכורסאות זו הכרית מושב העצומה בגובהה, זה כל כך לא פרופרציונלי ולכן, למרות שבכל מקרה הן נזרקו לפח והכנתי עבור הכורסאות כריות מושב חדשות, הייתי חייבת לעשות ניתוח כירורגי

 אז אפשר לראות שמעל הכרית המקורית בצבע חום, מעליה הוסיפו אי פעם שכבת נוספת של צמר גפן ואצות ים מיובשות, זה מה שהיו משתמשים לפני הספוג. הכרית המקורית היתה בגובה נורמלי אותו שיחזרתי בכרית החדשה. בנוסף, בכרית המקורית היתה מערכת קפיצים מגניבה שלצערי לא שרדה את פגעי הזמן ושקעה לחלוטין, אבל עדיין, זה היה מסע מרתק בנבכי הזמן.

 גם הריפוד המקורי, חום וכתום כמו שאהבו פעם, נחשף בפני.

 ואז, במעבר חד, לבדים המודרניים והיפים שאופיר קנה בשכטר (והתבסס על זוג כורסאות שראה אצלי בבלוג), אחרי חידוש הפוליטורה, כריות מושב חדשות,  תוספת של קדר יפה - הנה הן בגרסתן החדשה:  

קלוז אפ לקדר החום שוקולד שעוטף את הכורסה

 וגם את השניה. 

כמה זה נראה אחרת שזה חדש ומודרני. כמה כבוד לעבר ומבט לעתיד.

 ובהיפוך כריות

* Mark Ronson & Business Intl ft Boy George-Somebody To Love Me