אלה הכסאות של נוהר, שבזכות זה שלא היה לה חשק להתמודד עם הברגים בתחתית הכסא, קיבלתי אלי את כל הכסא וככה יכולתי לצלם את התוצאה הסופית.
אין הרבה מה לומר על הכסאות, הם היו בדירה שנוהר ובן זוגה עברו אליה ובעל הדירה נתן להם רשות לאמץ אותם. (לי עד היום יש בבית מראה שאימצתי מדירה תל אביבית ישנה שגרתי בה לפני ה-מ-ו-ן שנים והיא עוברת איתי כבר הרבה תחנות) כך שבעיני זה תמיד נחמד – לאמץ.
הכסאות ממש זקוקים לצביעה מחודשת ובגלל שנוהר לא אוהבת עץ צבוע בצבע, היא הבטיחה לי שבאיזה יום חופש היא תעשה מזה פרויקט ותצבע אותם בלכה. לאחד הכסאות גם לא היה ממש מושב, אלא משהו רקוב ומתפורר, כך שהתאמתי לו חתיכת עץ בגודל ובצורה המתאימים, הוספתי ספוג ואקרילן ויצרתי מושב חדש.הבד שנוהר בחרה הוא החלק הבאמת יפה של הכסאות – בד מבדולינה באבן יהודה, אני שולחת לשם לקוחות כבר הרבה זמן ובהמשך יעלו עוד פרויקטים שעשיתי עם בדים שנקנו שם. ביקרתי שם לראשונה לא מזמן ופגשתי את דניאל – שהחנות מתנהלת מסלון ביתו (וגם גילינו שאנחנו מכירים מגלגלול חיים קודם בעולם הפרסום), הוא מייבא את הבדים בכמויות קטנות ובבחירה קפדנית מארה"ב ומיפן.
כמעצבת ורפדית, אני אסירת תודה שסוף סוף מישהו הרים את הכפפה ומביא לארץ בדים מודפסים, צבעוניים ומלאי הומור באיכות שטובה לריפוד.
בכלל – העניין עם הקולקציות של מעצבי הטקסטיל בחו"ל הוא שהבדים מהקולקצייה מודפסים באותה פאלטת צבעים, בטקסטורות שונות – מה שמאפשר ליצור שילובים מדהימים (כמו שניתן לראות גם באתר ובדף הפייסבוק התוסס של בדולינה) בין גב ומושב של כסא או כורסה או שלל כריות נוי על ספה שכולן מדברות באותה שפה של צבע בחגיגה של פרחים, עלים, צורות גיאומטריות, אוריאנטליות ומה לא. ממש חגיגה.
לבדים האמריקאיים שאותם אני מעדיפה על פני הקנווס היפני יש גם תחושה קצת סאטנית ומאוד איכותית ובהתאמה הם גם יקרים יותר.
לבדים האמריקאיים שאותם אני מעדיפה על פני הקנווס היפני יש גם תחושה קצת סאטנית ומאוד איכותית ובהתאמה הם גם יקרים יותר.
את הבדים הוא בחר והתוצאה – למרות שמדובר בצבעוניות עדינה ולא מתפרצת, מאוד ססגונית בעיני.
* Always Look On The Bright Side of Life - Monty phython
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה