אם לא הייתי קוראת לפוסטים בבלוג בשמות של שירים, הפוסט הזה היה נקרא "ההדום שהתנמך" או הסיפור על ההדום שהיה גבוה מידי.
שריי, לקוחה מקסימה ומעצבת פנים מוכשרת ביותר (בהמשך יש הצצה לבית שלה, שימו לב לכריות על הכורסה), חיפשה כבר זמן רב הדום שישלים את הכורסה הירוקה שיש לה בסלון, אפילו היה לה כבר בראש את הבד שיתאים, רק לא נמצא ההדום.
באחד מאותם סיבובים מייאשים בשוק הפשפשים ביפו, כשכבר ממש פנתה לחזור למכונית, הוא חיכה לה, עמד שם בקרן רחוב ונהיה שלה בעבור חופן שקלים צנוע למדי
ככה היא צילמה אותו בבית, אתם רואים שהוא גבוה מידי - גבוה בהרבה מהכורסה?
ואז היא הביאה אותו אליי לסטודיו והדיבור היה לקצר לו את הרגליים כי הן גם ככה היו קצת מתנדנדות. האמת, איך לא יתנדנדו - יש בו משהו האמפטי דאמפטי שכזה- עם גוף מלא ורגליים דקיקות. קצת חסר פרופורציות, אבל מלא חן.
אני הבעתי התנגדות לקיצוץ, אני מאוד לא אוהבת להתערב בגסות באופן בו נברא הרהיט, במיוחד אם הוא בא בימים ויש כבוד... לפחות אם יש ברירה והיתה ברירה - אני זממתי לקפד את ראשו ובקיצור, להוריד את כל כבודת הקפיצים שישבה שם ולתת לו לוק אלגנטי יותר.
עם הורדת הקפיצים גם התברר שההדום שבור לחלוטין מבפנים ולכן הוא מתנדנד, כמה קליבות, דבק ולילה ולמחרת הוא היה יציב וגאה על רגליו הדקיקות. העץ גם קיבל שיוף ולכה בגימור מט משי. אחרי בניית תשתית חדשה במקום הקפיצים, היה ברור שאין צורך בכל הגובה הזה ואפשר להניח שם שכבת ספוג וזה יראה פרופורציונלי ונכון והנה הושגה הורדת הגובה ששריי רצתה.
הבד היפה מבדולינה. ההדום נראה אחרת לגמרי, לא?
שריי שלחה לי אח"כ תמונות של היפיוף בבית - עכשיו הוא בגובה של הכורסה וכולם מרוצים
* ולסיום נחתום בשיר, בחרתי בגרסת יוקלייליי לשיר של רנדי ניומן. שימו לב לעיצוב התפאורה על הבמה, אני עפתי על זה. רוצה המון אהילים יפים כאלה בבית
Wellington International Ukulele Orchestra - Short People
שריי, לקוחה מקסימה ומעצבת פנים מוכשרת ביותר (בהמשך יש הצצה לבית שלה, שימו לב לכריות על הכורסה), חיפשה כבר זמן רב הדום שישלים את הכורסה הירוקה שיש לה בסלון, אפילו היה לה כבר בראש את הבד שיתאים, רק לא נמצא ההדום.
באחד מאותם סיבובים מייאשים בשוק הפשפשים ביפו, כשכבר ממש פנתה לחזור למכונית, הוא חיכה לה, עמד שם בקרן רחוב ונהיה שלה בעבור חופן שקלים צנוע למדי
ככה היא צילמה אותו בבית, אתם רואים שהוא גבוה מידי - גבוה בהרבה מהכורסה?
ואז היא הביאה אותו אליי לסטודיו והדיבור היה לקצר לו את הרגליים כי הן גם ככה היו קצת מתנדנדות. האמת, איך לא יתנדנדו - יש בו משהו האמפטי דאמפטי שכזה- עם גוף מלא ורגליים דקיקות. קצת חסר פרופורציות, אבל מלא חן.
אני הבעתי התנגדות לקיצוץ, אני מאוד לא אוהבת להתערב בגסות באופן בו נברא הרהיט, במיוחד אם הוא בא בימים ויש כבוד... לפחות אם יש ברירה והיתה ברירה - אני זממתי לקפד את ראשו ובקיצור, להוריד את כל כבודת הקפיצים שישבה שם ולתת לו לוק אלגנטי יותר.
עם הורדת הקפיצים גם התברר שההדום שבור לחלוטין מבפנים ולכן הוא מתנדנד, כמה קליבות, דבק ולילה ולמחרת הוא היה יציב וגאה על רגליו הדקיקות. העץ גם קיבל שיוף ולכה בגימור מט משי. אחרי בניית תשתית חדשה במקום הקפיצים, היה ברור שאין צורך בכל הגובה הזה ואפשר להניח שם שכבת ספוג וזה יראה פרופורציונלי ונכון והנה הושגה הורדת הגובה ששריי רצתה.
הבד היפה מבדולינה. ההדום נראה אחרת לגמרי, לא?
שריי שלחה לי אח"כ תמונות של היפיוף בבית - עכשיו הוא בגובה של הכורסה וכולם מרוצים
* ולסיום נחתום בשיר, בחרתי בגרסת יוקלייליי לשיר של רנדי ניומן. שימו לב לעיצוב התפאורה על הבמה, אני עפתי על זה. רוצה המון אהילים יפים כאלה בבית
Wellington International Ukulele Orchestra - Short People
