*Coastal LoVe

אני אוהבת מאוד בדי קטיפה. הם נעימים למגע, הם נראים יוקרתיים ובעיקר הם מגיעים בצבעים רוויים, בגוונים עזים וחזקים שייחודיים לקטיפות.
סגול של קטיפה- לא יהיה דומה לסגול של שום בד אחר - תראו למשל את הכורסה של נועם ותיכף תראו מה מחכה לכם פה.

בחנויות הבדים מדווחים שישראלים פחות אוהבים קטיפה, אולי זה נראה לנו מיושן, אולי זו התחושה הפרוותית שלא מתאימה לאקלים של רוב השנה אבל עדיין יש משהו כל כך קלאסי בקטיפה שגם מתיישן יפה.

אז 2 הפרויקטים של ענת ואיתי שמככבים כאן היום רופדו בבדי קטיפה ואני, כפי שכבר הבנתם, מבסוטית:

ראשית זוג כורסאות שהיו שייכות לסבא וסבתא של איתי, רופדו לפני כ10 שנים ועכשיו הגיע הזמן לרענן את הלוק וגם...

 שלד העץ של אחת הכורסאות, פשוט קרס לתוך עצמו ונדרשה כאן יד מקצועית

לשמחתי הכורסאות והלקוחות הגיעו משי אברהמי, משחזר הרהיטים ואיש הפוליטורה שאני הכי אוהבת לשתף איתו פעולה ולא היה ספק שהכורסאות ישובו אלי שלמות, חזקות, עם צבע עץ עמוק ויפה ובקיצור מהממות ביותר

ככה הן נראו עירומות מכל פיסת ריפוד, בדרך לבית המלאכה של שי


בחירת הבד היתה קשה - היתה התלבטות בין האופציה של שתי הכורסאות שונות, בבדים שונים שמתכתבים זה עם זה או שתי הכורסאות זהות אבל בשילוב של שני בדים שמתכתבים זה עם זה.

החלטה לא פשוטה זו היתה ואתם רואים איזו אופציה נבחרה. שילוב של 2 בדי קטיפה מ"שכטר", בגוון טורקיז ירקרק שמזכיר לי ים בחורף.

שיחקנו עם שני הבדים בתחתית וגם בקדר. הכורסאות נראות שונות לחלוטין, לא?
ועוד פריט מקסים וקלאסי ששופץ עבור בני הזוג - כסא נדנדה שעבר במשפחה וצוותה לו כרית חדשה עם בד קטיפה צבעוני, אביבי ומהמם ביותר, הבד הזה מ"דנדו".

*HONNE - Coastal Love

*Fly Me To The MoOn

את היום החורפי הזה בא לי לחמם לכם עם שלושת הכורסאות של אוסי. זוג ועוד בודדת שחיים יחד בהרמוניה בסלון הבית.

אוסי פנתה אלי לראשונה כשהיא חיפשה כורסאות לרכוש והתייעצה איתי ומהר מהר, כהרף עין, תוך יום יומיים היא כבר רכשה את שלושתן. ככה זה, יש כאלה ש"חיים ביד 2" חודשים ויש כאלה שמיד מוצאים. ואולי זה קשור גם לדיוק?...

לכורסה הזו, חלק מזוג יש פרופורציות קצת מוזרות ובזה החן שלהן

העומק של הידיות יוצר עניין. הן היו במצב לא מזהיר, אפשר לראות בתצלום את השקיעה של המושב, זה אומר שהתשתית - מה שתחת הריפוד כבר במצב לא טוב. והכורסה השלישית הגיעה סתם מרוטה ועצובה, בצבע חום עם חום וכריות עייפות שהלכו מיד לפח. 

אני חייבת לומר שלא הייתי מעיפה על הפריטים האלה מבט שני אם הייתי חולפת על פניהם, אבל בזכות הבדים שאוסי בחרה בבדולינה, ואחרי השיפוץ, בהחלט הייתי מאמצת אותם.

ראשית - הכורסה הבודדת, העצובה - נכון שהיא לא עצובה יותר? היא הכי שמחה בעולם. האלמנט שמתלבש על הידיות כל כך חמוד בבד היפה הזה.
בכריות נמנענו מהכפתורים שהיו במקור. הסיבה - לאוסי יש ילדים קטנים וחלק מהעניין הוא להוריד את הכיסוי ולכבס, שאלתי את אוסי אם היא מסוג האנשים שאחרי הכביסה יחזירו פנימה את הכפתורים עם מחט מיוחדת והיא הודתה שלא...אז לא!

הזוג המוזר קיבל אף הוא בד יפה שהתלבש על תשתית חדשה לחלוטין במושב ובגב.
גם העץ קיבל שיוף ופוליטורה ופתאום הוא "נפתח" והתגלו בו גוונים וצורות יפות.

את הכפתורים שנמנעו מהכורסה הקודמת, שילבתי בגבים של הזוג, כאן אין עניני כביסה ושאר טרדות, פשוט כפתור מאותו בד צהוב של הכורסה הקודמת שנותן זריקה של צבע ומרקם במרכז הפרחים.

והנה הן יחד - הרבה יותר מרשימות ויפות ממה שהיו קודם. עפתי עליהן!!

*Fly Me To The Moon- Frank Sinatra

*Two Dots

עפרי ונתי גרים בבית משגע באלפי מנשה והם,בטוב טעם ובאומץ רב, משפצים אותו מהיסוד (כולל בריכה, איזה כיף!) בחודשים האחרונים כשהשיפוץ נכנס לישורת האחרונה, הם גם חזרו לגור בבית ובעצם גרים קצת בתוך אתר בניה. וזה לא פשוט... זה בהחלט יכול לחרפן גם את האדם הסבלני והשפוי ביותר.
זה גרם לעפרי לקנות בדים פעמיים ולהתחרט, לקנות בפעם השלישית לאהוב ואח"כ, כנראה, שוב להתחרט.

הפרויקט כלל כמה וכמה פריטים, חלק א' – כורסה, הדום וריפוד מחודש לפינת ישיבה – מזרן וכריות רביצה.

הנה הכורסה, היא נקנתה ביד 2, שכבה כמה חודשים טובים במחסן והגיחה משם הישר אלי לסטודיו לריפוד מחודש.

ההדום היה עוד קודם בבית ולמרות שצבע העץ והסגנון שונה, הוחלט שיצוותו להם יחדיו.

כאמור, נושא בחירת הבדים היה מאוד מורכב, אני בטוחה שזה רק בגלל השיפוץ שהוציא את עפרי מדעתה באותו שלב. את הבדים הראשונים היא קנתה לפני השיפוץ במבט קדימה, אבל כשהגיע הזמן, היא כלל לא אהבה את מה שקנתה, סיבוב שני בנחלת בנימין הניב קניה נוספת, בלחץ וגם היא נגנזה לאחר כמספר ימים. הקניה השלישית היתה בבדולינה, שילוב בדים יפייפה בעיניי - הנה התוצאה הסופית

המבנה של הכורסה וגם של ההדום איפשר לשחק עם הקדר (PIPING) ועם הדאבל קדר לגימור יפה ולמשחק צבעים שמקפיץ את מראה הרהיט.

כמה ההדום נראה שונה כשהקדר מסביב לכרית והדאבל קדר מסביב לבסיס בצבע אחר, זה מוסיף המון.
מבט מאחור לכורסה עם הדאבל קדר

קלוז אפ לידית הכורסה עם הקדר בצבע תכלת

מה המסקנה? לעולם לא לקנות בד בלחץ! פריט ריהוט לא מרפדים כל שנה ולא כל שנתיים, צריך באמת לאהוב את מה שקונים לפחות לכמה שנים ולכן, ממש לא כדאי לקנות כי רוצים עכשיו לממש את הפרויקט, או כי אין כוח יותר לחפש. מקסימום יוצאים לסיבוב נוסף עם חברה בעלת עין טובה או במצב רוח אחר, עוד כמה ימים של המתנה ושעות של שיטוטים לא יזיקו. אגב, הרבה פעמים חוזרים לבחירה הראשונה שראינו, אני מאוד מאמינה שמה שהעין רואה ואוהבת ממבט ראשון, זה הדבר.

הנה שני הפריטים יחדיו

בסופו של דבר, עפרי עידכנה אותי שגם עם הבדים האלה הם לא חיים כל כך בשלום ובעלה, נתי חושב שזה נשי מידי לסלון... מזל שיש להם בית גדול ואני מקווה שימצא לכורסה מקום אחר, הולם ומתאים.

הנה הכורסה במקומה הנוכחי בסלון

 ופינת הישיבה המשודרגת בסלון 

*ועם כל הקושי, נקודות תמיד עושות שמח - Two dots - Lusine

A Whole New World

נועם וכפיר הם זוג מקסים, שניהם אנשי כפיים ויצירה, כל אחד בתחומו. הם הגיעו אלי לסטודיו עם שק בדים ותמונות השראה בבקשה שאצור להם סלון חדש.

הם מתגוררים לא רחוק מהסטודיו, בקצה של פלורנטין איפה שעד לא מזמן היו רק בתי מלאכה ומפעלים, כך שיצא שהם גרים בלופט מגניב ששיפצו בעצמם, בסלון היו להם ספסלים בסגנון מרוקאי שהתגלגלו מכל מיני מקומות והיו ללא כריות. כאן אני נכנסתי לתמונה:

הבקשה היתה לכריות מרוקאיות בסגנון אותנטי - עם תפר עבה בקצה, את הכל יצרתי מהבסיס - ספוגים שנחתכו לפי מידה וכיסויים שנתפרו עם רוכסן שיוכלו לכבס אותם מתי שירצו.
 
את הבדים הם קנו לאחר חיפוש ארוך, ב"קטיפה כחולה" בנחלת בנימין. זו חנות שמביאה בדים מהודו - לא רק קטיפות, גם בדים רקומים, חלקם ממש מלאכת מחשבת ומחירם בהתאם. לשם השילוב בין היקר לפחות יקר ובין הצבעוני לרגוע - את המזרן המרכזי, הגדול ביותר ריפדתי בבד רקום, מלא חיים ויפייפה ואת המזרן הבינוני והקטן בבד קטיפה ירוק שמשתלב יפה עם הצבעוני.

אוסף הכריות המרשים של נועם וכפיר הגיע גם ממקורות שונים והאוירה צבעונית ותוססת, כמו בשוק במרוקו.

Aladdin - A Whole New World