סיפור כיסוי: *Let forever Be

בפוסט היום חיברתי עבורכם 2 סיפורי חידוש - סיפורי סבתא. 2 פרויקטים שונים מעבודות הסטודיו שמנציחים את הסבתות שלנו. אחת שלי הפרטית ואת השניה לא הכרתי אבל הרגשתי שאני מתחברת אליה דרך החומר.

בפרויקט הראשון, אחותי מיכלי הביאה אלי כורסה ישנה שהיתה של בתיה, סבתא שלנו, שעברה לא מזמן לבית אבות. הכורסה שהיתה בבית של סבתא שלי מאז ומעולם, היא סוג של רהיט סוכנות, משהו שהגיע אליה כשהיא עלתה לארץ בשנות ה70, יחד עם סט שלם של רהיטים באותו סגנון: שולחן, שידה, ארגז מצעים.

אי שם בשלהי האייטיז הכורסאות חודשו בבד שאני זוכרת מילדותי. עכשיו הגיע הזמן לחדש לכבוד המעבר לדירה של אחותי ולנער קצת את העיצוב.

מי שעוקב אחרי עבודות הסטודיו, יודע שיש לי חיבה עזה לשילובי בדים ולאלמנט הקדר - צינורית הבד שעוברת סביב הרהיט, כל פריט לפי המבנה שלו. אז כשמיכל וחגי הביאו אלי את הבד הצהוב היפה, עודדתי אותם בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים שנעשה פה קצת דיסקו

וכך נולדו הצדדים המודגשים שלא היו במבנה המקורי, תודו שזה יותר מעניין ככה..

לקינוח וכתמורה לעבודתי, קיבלתי תמונה של האחיין המעלף שלי, תומי, מבסוט מהכורסה וזו התמורה הכי הכי שווה.

בפרויקט השני, פנה אלי אורי עם גובלנים שנרקמו ע"י פנינה, הסבתא של אישתו. בעבר הם היו ממוסגרים ותלויים על הקיר, אבל אורי חיפש דרך אחרת להנציח את עבודת היד המדהימה ולתת לה כבוד.

היו 3 גובלנים שונים ולצורך הפרויקט, אורי בחר 2 כסאות שונים ממבחר הכסאות למכירה בסטודיו

שני הכסאות הם וינטאג' אותנטי עם בולי צנע שהתגלגלו אלי מכל מיני מקורות ונבחרו ע"י אורי דווקא בגלל שהם שונים ואפשרו משחק עם הגובלנים.

עשינו ישיבת סיעור מוחות בה תכננו בדיוק איזה גובלן יהיה בכל חלק ויצאנו לדרך. הצצה לתהליך הפירוק, הכסאות מופשטים מכל שכבות העבר

ונשלחים לחידוש העץ - שיוף ופוליטורה

ובינתיים בסטודיו, בזמן שהכסאות עוברים חידוש עץ, נערכתי עם בד שחור דומה למרקם ולבצע השחור של רקע הגובלן ותפרתי תוספות כך שהגובלנים יתאימו לגודל ומבנה הכסא.

עניני ההתאמה היו עבודת נמלים והייתי מאוד נרגשת וקצת עצבנית להתעסק עם הגובלנים, טעות קטנה והלך עליי. אבל בסופו של דבר תוספות הבד שתפרתי כמעט ולא נראות והכל התיישב בול.