*Coastal LoVe

אני אוהבת מאוד בדי קטיפה. הם נעימים למגע, הם נראים יוקרתיים ובעיקר הם מגיעים בצבעים רוויים, בגוונים עזים וחזקים שייחודיים לקטיפות.
סגול של קטיפה- לא יהיה דומה לסגול של שום בד אחר - תראו למשל את הכורסה של נועם ותיכף תראו מה מחכה לכם פה.

בחנויות הבדים מדווחים שישראלים פחות אוהבים קטיפה, אולי זה נראה לנו מיושן, אולי זו התחושה הפרוותית שלא מתאימה לאקלים של רוב השנה אבל עדיין יש משהו כל כך קלאסי בקטיפה שגם מתיישן יפה.

אז 2 הפרויקטים של ענת ואיתי שמככבים כאן היום רופדו בבדי קטיפה ואני, כפי שכבר הבנתם, מבסוטית:

ראשית זוג כורסאות שהיו שייכות לסבא וסבתא של איתי, רופדו לפני כ10 שנים ועכשיו הגיע הזמן לרענן את הלוק וגם...

 שלד העץ של אחת הכורסאות, פשוט קרס לתוך עצמו ונדרשה כאן יד מקצועית

לשמחתי הכורסאות והלקוחות הגיעו משי אברהמי, משחזר הרהיטים ואיש הפוליטורה שאני הכי אוהבת לשתף איתו פעולה ולא היה ספק שהכורסאות ישובו אלי שלמות, חזקות, עם צבע עץ עמוק ויפה ובקיצור מהממות ביותר

ככה הן נראו עירומות מכל פיסת ריפוד, בדרך לבית המלאכה של שי


בחירת הבד היתה קשה - היתה התלבטות בין האופציה של שתי הכורסאות שונות, בבדים שונים שמתכתבים זה עם זה או שתי הכורסאות זהות אבל בשילוב של שני בדים שמתכתבים זה עם זה.

החלטה לא פשוטה זו היתה ואתם רואים איזו אופציה נבחרה. שילוב של 2 בדי קטיפה מ"שכטר", בגוון טורקיז ירקרק שמזכיר לי ים בחורף.

שיחקנו עם שני הבדים בתחתית וגם בקדר. הכורסאות נראות שונות לחלוטין, לא?
ועוד פריט מקסים וקלאסי ששופץ עבור בני הזוג - כסא נדנדה שעבר במשפחה וצוותה לו כרית חדשה עם בד קטיפה צבעוני, אביבי ומהמם ביותר, הבד הזה מ"דנדו".

*HONNE - Coastal Love

*Good inTent

התמונות של זוג הכורסאות של גליה חיכו לא מעט זמן בארכיון כדי להחשף, לא יודעת למה, הן כל כך יפות ועבר עליהן מהפך מושלם ואפילו תעדתי כמה מהשלבים בדרך, אז הנה הן -  5 דקות התהילה שלהן פה בבלוג - כדאי לצלול איתי פנימה

הנה הכורסה, אחת מזוג, פעם הן היו יפות, לפני הרבה שנים

כריות הגב והמושב מיד הלכו לפח, הרגליים היפות נזקקו לשיוף ופוליטורה חדשה וכל יתר הריפוד הופשט עד העץ, כל הספוג המתפורר - לפח

וכשאנני אומרת מתפורר, זה לא סתם, רואים את האבקה הצהובה אול אובר? סיימתי לפרק את הכורסאות עם אבק צהוב באוזניים
 
מעניין מה עלה בגורל רהיטי דולפין, ריהוט מודרני מהרצליה, איזה לוגו יפה...

לפעמים כשאני מתמחרת ללקוחות עבודת ריפוד לפריטי וינטאג' במצב אותנטי, כלומר מתפורר, לא בטוחה שמבינים - כמה עבודה.. כל מה שפורק, עד השלד, צריך להווצר מחדש...ידיות, כריות...תשתית

הא! כאילו לא היה דבר!
(-:
שמחתי בבחירת הבדים של גליה שהיא אלגנטית ביותר, עם אפור סולידי בגוף והשתוללות מודרנית בכריות. הבדים מדנדו - נחלת בנימין ת"א

בידיות יש אלמנט שמתחבר חיצונית ומסתיר את הסיכות שמחברות את הבד, גאוני! וכמה יפה העץ אחרי הפוליטורה

גם מאחור הכורסאות יפות, יש להן מעין גב כפול עם מדרגה, פשוט דיטייל מיוחד וקסום

והנה הן יחד, עכשיו נראה אתכם גוללים חזרה מעלה, לראות איך הן נראו בהתחלת התהליך (-:

*וכרגיל, מסיימת בשיר, אהוב עליי ביותר לאחרונה, מתה על הגרוב שלו, אבל הפעם לא הקליפ המקורי אלא ריקוד שיצר נדב צלנר, רקדן ישראלי מוכשר לצלילי השיר ומצולם פה, אצלנו בת"א, תציצו
Good Intent by Nadav Zelner

*Counting StArs

פוסט עמוס בפריטים יפים ממתין לכם כאן, חגים, חופשים, מי זוכר כבר מה היה....פה בסטודיו ממשיכים בעבודה כרגיל: חידושי רהיטים וסדנאות ריפוד פתוחות ופרטיות שהן חווית יצירה מדהימה, מי שטרם התנסה - אני ממליצה בחום (-:

המון פריטים יפים עברו תחת ידי בשבועות האחרונים והצטברו המון תמונות של פרויקטים שחלקם, בהעדר מקום בבלוג, יחשפו ישירות בעמוד הפייסבוק של 'סיפור כיסוי', כדאי לעקוב.

פרויקט מקסים שעבר תחת ידי הן הכורסאות של מייקל ואישתו, שעברו במשפחה מימים ימימה והגיע זמנן להשתדרג.

המראה שלהן מאוד ייחודי ולא נפוץ ובהתחשב במוצא הבריטי של מייקל, לא היתה מופתעת ממני לגלות בולי צנע בתוך הכורסה. תשתית הכורסה פורקה כליל ונבנתה אח"כ מחדש. 

הכסאות יצאו מחוץ לסטודיו לטיפולו המסור של שי אברהמי הרסטורטור, לחיזוק ופוליטורה ושבו אליי. את הבד קנו הלקוחות ב"ליברטי" בלונדון וקיבלו אותו בפדקס. אתם יכולים לתאר לעצמכם שרעדה לי היד כשחתכתי את הבד הזה...

בד קטיפה עבה ועיכותי, בצבע טורקיזי עמוק שלא עובר עד הסוף בתמונות.
את הגב מחברים מאחור בברגים, אחרי כל ההשקעה בשיפוץ פשוט לא יכולתי לתקוע ברגי פיליפס רגילים לתוך היצירה הזו..אז נזכרתי בדבר מקסים שראיתי פעם בחנות פרזול

וככה זה נראה עכשיו מאחור

והנה שתיהן יחד, יפות ומחודשות.

ואני ממשיכה בכורסה של יעל, שנמצאית איתה הרבה שנים, גם הבד ותשתית התיישנו אבל ובעיקר המבנה של הכורסה. עץ זה כמובן חומר טבעי, שכמונו, גם הוא מזדקן ונחלש. 

וכך קרה שכשפרקתי את הריפוד הכורסה פשוט התפרקה... פה בתמונה, רגע לפני שהיא הפכה לערמת קרשים ועמיעד הנגר הגיע לטפל בה (היו גם תמונות אך הן מתו יחד עם האייפון, ינוח על מקומו בשלום)

 אז קפצנו בזמן והנה  הכורסה אחרי. יעל בחרה בד בגוון כתום עדין, כמו מישמיש 
מסביב לכל החלקים עובר קדר כפול, שמסתיר את הסיכות. זה מין סרט שנתפר במכונת תפירה עם רגל מיוחדת, סוג של אופרציה מיוחדת שדורשת המון השקעה, בכורסה של יעל היה צורך בכ 6 מ' של קדר כפול.

המון עבודה היתה לנו עם הכורסה הזו היא גם היתה בסטודיו כחודשיים עם כל התיקונים והענינים, אבל בסוף, בסוף יצא יפה, ונוח!

רק התחילה ההרשמה לסדנאות הריפוד של נובמבר וכבר אחת התמלאה, אבל יש עוד....שריינו לכם מקום

* OneRepublic - Counting Stars

*RoyaLs

מכירים את הסיפורים האלה על האנשים שמוצאים ציור של ואן גוך במחסן? איזו יצירה יקרת ערך בעליית הגג? ככה קרה לזוהר, הלקוחה שלי עם הכורסאות שלה.
והסיפור שהיה כך היה: יום אחד אני מקבלת תמונות בוואטסאפ של הכורסה הזו, על כריות הגובלן הכעורות שלה

עם השאלה - האם כדאי לחדש את הכורסאות האלה? אני מסתכלת באייפון, משפשפת עיניים ועונה - בוודאי! ונראה לי שזה ERCOL. ואם זה באמת ארקול אז בטח ובטח ומהר תביאי אותן לפה!! 

אז מסתבר שהכורסאות היו שייכות לסבתא של זוהר, אשה אלגנטית ובעלת טעם משובח. לאחר מותה הן אופסנו במחסן ועכשיו, לרגל שיפוץ דירה והתחדשות כוללת, נבחנה האופציה להביא אותן הביתה. אני, כמו שאתם מבינים עפתי על העניין - כן ארקול, לא ארקול, הן יפייפיות.

ככה הן נמצאו במחסן...

היתה התרגשות רבה וכמה ימים אח"כ זוהר הגיעה עם מעצבת הפנים הנהדרת שלה שלי לורבר פדן, עם הכורסאות ועם עוד פריט שתראו כאן בהמשך הפוסט. רמז - שווה להגיע לשם.

אז ארקול למי שלא מכיר זה מותג ותיק של רהיטים קלאסיים משובחים וניצחיים מאנגליה. הדגם הזה נקרא וינדזור וזו הקלאסיקה של הקלאסיקה. הן יקרות ויוקרתיות ובקיצור - בדיוק מה שהכי כיף למצוא במחסן... 

אז הנה הגובלן מקרוב, במקום קדר היה תפור סרט של פרנזים כמו של פונפון, משהו מקסים ביותר.

 הכורסה ללא קרש העץ שהיה מודבק עם מלאא סלוטייפ.

 והנה הגושפנקא הסופית (-:
הבדים נבחרו בדנדו, שמחים, מודרניים ובשילוב קייצי ונהדר של טורקיז וליים.

 זו השניה - דומות אך קצת שונות, שיהיה מעניין.

במקום סרט הפרנזים שילבנו קדר כמובן. קלוז אפ לקדר ולבדים.

הנה שתיהן יחד, רגע לפני שנסעו לביתן החדש. 

וזה הפרויקט השני של זוהר, היתה התלבטות גדולה אם להשקיע בפריט הזה, נראה לי שאפשר לסכם ש...כן!!!
זו תיבת עץ גדולה המשמשת לאחסון. היא היתה מרופדת בדמוי עור חום כהה, עם כל מיני פרזולים, מסמרים ולוק של דאנג'ן באופן כללי.
תחת ידי הקסם של שלי, המעצבת, נבחר שילוב בדים נועז ומרשים שיוצר מהפך מושלם. 

מה שאהבתי בשילוב הזה, זה שמדובר בקלאסיקה של שחור לבן וההתפרעות היא בטקסטורות - למעלה פפיטה בדפוס צפוף ובגוף התיבה בד בדוגמה גיאומטרית שהמעוינים, אגב, רקומים עליו, מה שיוצר טקסטורה מאוד עשירה.

 וכמובן, כתמיד, אלוהים נמצאית בפרטים הקטנים - עוד נגיעה קטנה של טורקיז בקדר ובכפתורים, שאמור לתת קריצה לכיוון הכורסאות התאומות.

אני הכי אוהבת את השינוי מהדמוי עור החום והלוק הכבד וה"עתיק" למשהו שהוא סופר מודרני וקליל

 *Lorde - Royals

*The SaMe thiNg

כאן בבלוג במהפכים ותהפוכות עסקינן, זו העבודה שלנו כאן בסטודיו וגם השמחה והסיפוק הכי גדולים. מי שעוקב כאן לאורך השנים יודע שהפרויקטים הכי מוצלחים הם אלה עם המהפכים הכי גדולים. היום יש פה 2 פרויקטים שהשתפצו בסטודיו באופן מקיף אבל המהפך...לא כזה גדול... מופתעים? תנו לנו להסביר ולהראות- יש מלא תמונות:

אלה זוג כורסאות הוינטאג' של עירית, שהגיעה אלי איתן הישר מרחובות

שם, רפד מקומי, ריפד לה אותן בבד קטיפה יוקרתי ויקר של רנבי, הן הגיעו אליי כמה שבועות אחרי, כשעירית הבינה שהיא לא יכולה לחיות עם זה בבית...

הרפד עשה עבודה לא טובה, לא מדויקת, עם א-סימטריה, כיווצים וטעות מחרידה שאסור לעשות בקטיפה - לחבר 2 חלקים בכיוונים הפוכים, רואים את הבדלי הצבעים? ככה זה כשעובדים עם בד קטיפה יש לה כיוון וחייבים להקפיד על זה. ועוד אי אלו ענינים שהתגלו שם.

למשל חפירה ארכיאולוגית מענינת על ציר הזמן - שיכבה ראשונה מתחת לירוק - בד ריפוד אפור בהיר, הבד הקודם של הכורסאות

מתחתיה שיכבה שניה, אופיינית לשנות ה-80, כעורה

שכבה שלישית הסתתרה תחת ספוג, שנות ה60-70 ורואים את הבד הכתום בפרונט? זה כנראה המקורי, בגב הסירו אותו.

אז זה היה מסע מרתק לאורך שנים, אופנות של בדים ו...רפדים עצלנים...אחרי הורדת כל השכבות, עם האבק שצברו כל השנים האלה, אפשר היה להתפנות למלאכת הריפוד והחידוש

עירית בחרה שוב בד קטיפה ירוק, הפעם מ"דומיין" בגוון יותר יפה מהקודם, יותר "חי", המלצתי להוסיף את הקדר בירוק זית שימסגר את הכל, אבל לא רק ליופי, בדגם הזה של הכורסה, הקדר גם משמש כגבול בין חלקי הגב - הקידמי והאחורי ומאפשר לבדים להצמד יפה, ללא כיווצים זה לזה.

אז בסופו של דבר עירית קיבלה זוג דומה למה שהיה, רק יפה יותר ומדויק יותר. אין פה מהפך גדול, אבל סיפור טוב ויוצא דופן, כן!

הפרויקט השני שייך לשירה שקנתה את הכורסה שלה דרך יד 2, היא נסעה עד ירושלים לקנות אותה במחיר לא זול בכלל בהתחשב במצב: העץ בחלקו היה שרוף, כאילו השאירו את הכורסה ליד תנור והמצב שלה היה נוראי, הכורסה פשוט התפרקה ככל שהורדתי את הריפוד.

למטה, בבסיס, חצי שרוף נמצאה מדבקת יצרן ברוסית מימי הסובייטים, יש לכורסה וותק של כמה עשרות שנים על פני האדמה.

אחרי פירוק הריפוד והתשתית, הזמנתי את עמיעד הנגר לסשן ניקוי, הדבקות והרכבת הכורסה מחדש. 

שירה לא רצתה שהכורסה תעבור שיוף וטיפול בעץ אלא להשאיר אותו ככה, שרוף ופגום.

גם היא בחרה בד קטיפה ירוק ליים, הפעם ב"רנבי" ואת הגימור בחרנו לעשות בקדר כפול, אלמנט שנתפר במכונה תפירה ומודבק לבד ולעץ, במקום נעיצת מסמרים

והנה הכורסה בשלמותה, אחרי הכל, נוחה, רכה ויפה.

* Belinda Carlisle - (We Want) The Same Thing