*Oh, the Places You'll Go

לכבוד יום הולדתי שהיה זה עתה, שוגרתי שבוע שעבר לקוויקי מטריף בלונדון אהובתי. בזכות הקילומטראז' שצברתי בעיר הזו בשנים האחרונות, הזמן הקצר שיש לנו שם לא הרתיע אותי ו 3 ימים הפכו להרבה יותר מ72 שעות ונוצלו עד תום באכילה, שתיה, מסיבה מטריפה, ארוחת ערב אצל חברים, תערוכה שווה וגם קצת (מידי) שופינג. אז חזרתי עייפה אך טעונה ואני מוכנה להמשיך בענינים השווים. ואפרופו ענינים סופר שווים - למי שפספס את כתבתה המצוינת של מיכל ויטל בXNET בנושא סדנאות DIY - כדאי מאוד להכנס ולקרוא. לי כבר מדגדגות האצבעות לסדנת כובע לבד או סדנת המדף ממשטח העמסה (יש מלא כאלה ברחוב שלי, מלא!!!)

בפעם הקודמת שנפגשנו כאן דיברתי על פריטי ריהוט שהם לא בדיוק וינטאג' אבל גם לא מודרניים. היום יש לי בשבילכם שני פרויקטים של פריטי ריהוט חדשים (יחסית) ומודרניים וגם הם היו זקוקים לאהבה. 

נתחיל בכורסה של נועם - סגנון עתיק, ביצוע חדיש ויוקרתי שהתבלה טרם זמנו. בידיות בצד יש ראטן קלוע.

לחידוש שלה נועם בחרה, אחרי התלבטיות רבות, בבד קטיפה - שזו בחירה קלאסית אבל בטוויסט של צבע סוחף, חי ומרהיב - סגול אלקטריק. אתם יודעים שצבע של קטיפה נראה אחרת מכל זוית? 

מסביב לכל חלקי הכורסה יש גימור בקדר כפול מאותו בד. אני רציתי שיהיה בצבע אחר, נועם התעקשה להצמד לסגול וצדקה (-:

עם כרית מושב חדשה וספוג חדש בגב, זו כורסה חדשה לחלוטין.

ונמשיך בשוונג של הבדים ההורסים לפרויקט של ענת ואילן. 

ספת שזלונג מ...איקאה (!!) אל תרוצו לחפש אותה שם - היא נקנתה לפני שנים רבות מאוד מאוד באיקאה הונג קונג כשאילן גר שם ומאז היא נודדת איתו. למרות שעברו מספר דו ספרתי של שנים מאז - היא שלמה, נוחה ומלאת חן. ויש גם הדום תואם.

לחידוש נבחרו בדי קטיפה שמשתלבים זה בזה מ"דנדו".

ובמהלך נועז ומודרני לחלוטין, שולב בד המשבצות של ההדום במשענת היד של הספה. 

הספוגים לא הוחלפו למעט חיזוק קל במושב ששקע מעט עם השנים. כמו שאילן אמר - זה מוצר כל כך איכותי של איקאה, שהם כבר לא עושים את הדגם הזה...

בשני המקרים הלקוחות השקיעו בבד, בהובלה ובעבודה שלי ובתמורה - הפריטים, שחיים איתם שנים, קיבלו ארכה לעוד שנים ארוכות. אמן (-:

תראו את הסרטון המקסים הזה שמבוסס על הספר מעורר ההשראה "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" של ד"ר סוס. מאז שצפיתי בו אני רוצה מאוד!! לנסוע ל'ברנינג מן' בקיץ. הנה משאלת היומהולדת שלי לשנה הזו. תנו לזה לחיצה והיום שלכם יהיה ססגוני יותר!!!

*Oh, the Places You'll Go at Burning Man!

*Time after time

כשמדברים על חידוש פריטי ריהוט, יש את הדיון הניצחי לגבי חידוש פריטי וינטאג' מול חידוש פריטים מודרניים. זה מול זה, שווה או לא שווה, ומה עם מה שבאמצע? לא וינטאג' שנות ה50-60, לא פריטים מהעת האחרונה - כל מה שהיה שם בשנות ה80 למשל. באיזו קטגוריה זה נופל? והאם שווה?

לאחרונה הגיעו לסטודיו שני פרויקטים שהעלו את המחשבה הזו בראשי. על פניו - לא פריטים שמשדרים נוסטלגיה והתרפקות על עיצוב של פעם (ועושה כרגע קאמבק רציני) אבל גם הם פריטים אהובים, עם לוק ייחודי שאיננו עוד ועבור האנשים שהביאו לי את הפריטים האלה - הם עולם ומלואו ושווים השקעה (לא קטנה בשני המיקרים)

אז נתחיל בכורסה של עלית. סגנון לואי דמוי ענתיקה. לדעתי מקורה של הכורסה אי שם בשנות ה70 אולי ה80. בעלה של עלית מצא אותה ברחוב ברמת גן וסיפר לי שהוא המציא לעצמו בראש סיפור שהיא היתה שייכת לאיזו סבתא עירקית (-:

 בביתם הם הציבו את הכורסה ככה, עם הבד המקורי, ואהבו אותה וישבו עליה עד שהיא התפרקה כליל, הרצועות נקרעו והמושב צנח מטה.

התשתית הפנימית של הכורסה- כל מה שמתחת לבד: רצועות, ספוגים וקרטונים היו במצב מתפורר. שימו לב לידיות השקועות ש"לפני". הכל נבנה מחדש. בכורסאות מהסוג הזה עושים שימוש בקרטון חזק שנחתך לפי הצורה, והוא מתעגל סביב החלקים של הגב ונותן את הצורה העגולה. אפשר לראות בתמונת ה"לפני" את הגב כשהקרטון קרוע ורואים בצורה ברורה את המוט האמצעי מאחור.

  את הבד עלית קנתה ב"גודס" בהמלצתי. בד מעולה ומקסים שעלה לה 25 ש למטר. הגימור - במקום מסמרי מתכת עשיתי שימוש בסרט קישוט באותו גוון של חום שגם ממסגר את הצורה וגם מדבר באותה שפה הומוגנית של טקסטיל.

 את העץ בכוונה לא שיפצנו, יש משהו בסגנון החבוט ומעט מרופט הזה שמראה את השנים שעברו ומוסיף אופי לכורסה. בשילוב הבד המודרני יצא טוויסט מגניב.

ובמעבר חד לסגנון אחר לגמרי אבל גם ממש מאותן שנים - הכורסה של שירלי ואייל. זו היתה כורסה מהבית של סבתו של אייל והוא אוהב אותה מאוד. ואיך לא - היא רכה, נוחה ומזמינה ויש לה צורה סופר חמודה. אני אישית זוכרת מילדותי בשנות ה80 את הסגנון של הכורסאות האלה.

לכורסה היו רגלי מתכת בצורת גביע הפוך ומאחור גלגלים שכבר מזמן לא התגלגלו. התאמתי לכורסה רגלי "תפוח עץ" שאני מאוד אוהבת וצבעתי אותם בצבע שמנת שמתאים לבד.

בגרסה המקורית היתה לכורסה כרית אחת של גב ומושב עם כפתורים וללא רוכסנים. המרתי אותה בשתי כריות נפרדות עם רוכסנים כמובן, כרית הגב ממולאת בהולופיל ולא ספוג (מה שיש בספות מודרניות) ועל כן היא רכה ונימוחה. במקום הכפתורים הלא פרקטיים, הוספתי קדר, שלא יהיה משעמם. 

במקרה הזה הבדים מ'דנדו'. והבחירה בבד דמוי ג'ינס בהיר ופסים זו בחירה מעולה ש"מצעירה" את הכורסה ועושה אותה קלילה יותר. אין מה להשוות למראה הקודם עם הויניל החום, לא?
אז שווה או לא שווה? (-:

*Time after time- pink - גרסה רכה ונימוחה של פינק לשיר האלמותי של סינדי לאופר.

*My Cherie Amour

לפעמים יש לי גם לקוחות גברים, אלה שמנהלים מולי את כל ההתנהלות ולפעמים גם את בחירת הבד. לפעמים אני אפילו לא פוגשת את אישתם. בבית הפרטי שלי אני בעלת הזכויות הבלעדיות לעיצוב סביבת החיים ובנזוגי לא מתערב (רק לפעמים, בקטנה..) אז זה מאוד משעשע אותי ואני חושבת שזה נהדר.

והנה - אלה הכורסאות של צביקה, הן היו של הוריו, אי שם משנות ה50 והוא גדל איתן בבית. מזה הרבה שנים הן עומדות בביתו ואף חודשו פעם אחת לפני כ12 שנה. 

12 שנה ארוכות מאוד...

במהלכן הריפוד הוכתם והתבלה, העץ נחלש וידית אחת נשברה. צביקה הביא גם הדום קצת רעוע ובלוי מבית הוריו והפעם עשינו ממנו סט לכורסאות, מיד תראו.

אז לאור מצב העץ והידית השבורה, זימנתי את יפה ברגר. כיף לעבוד עם יפה הנגרית- היא מסורה ומלאת אהבה למה שהיא עושה, היא לא מחשבנת שעות ומשקיעה המון. כדי לרפד היה צריך לפרק את כל הידיות והיא לקחה על עצמה את המשימה הקשה. הידיות היו מודבקות לתוך גוף הכורסה בתועפות של דבק, חלקן גם הן נשברו בתהליך הפירוק, היא קדחה והתקינה מחדש, שייפה ונתנה ברק מחודש עם לכה מגוונת. גם לרגלי הכורסאות וגם להדום.

לריפוד צביקה ואישתו בחרו בד אדום בוהק מ'דנדו, ושילבו אליו בד אריג יפייפה מ'בדולינה'. האריג - בגווני אדום שזורים נתן עומק ובגרות לצבע האדום הבוהק, והמרקם שלו מאוד מתכתב עם בדי ריפוד של פעם שזה קישור מקסים בפריטי וינטאג' כאלה ועוד במיוחד שעברו במשפחה.

הוספתי סביב הכורסה קדר מאותו בד שנותן מסגרת יפה, יתכן והוא היה שם בכורסאות המקוריות, בחידוש הבלוי שהגיע אליי לא היה, אבל מהכרותי את סגנון הריפוד של התקופה ההיא - יש סיכוי שהחזרתי נשכחות וגם אם לא, זה יפה ככה.

גם ההדום רופד בבד האריג היפה, את המסמרים שאני מתעבת שהיו בגירסה הישנה העפתי ובמקום זה תפרתי ביד את החיבור בתפר נסתר.

זוג יפה, מחודש, מכובד, אהוב

*Stevie Wonder - My Cherie Amour - דווקא כיף לא לשמוע את סטיבי לבד, אלא אפים שרים איתו בהייד פארק בלונדון.