וזה הסיפור על הספונת, או אם תרצו הספסל המרופד של גבי המקסימה, שבכלל לא פגשה אותי, רק שמעה עלי כמה המלצות, ואחרי תקופה של שנה או קצת יותר של התבשלות והתכווננות וחיפוש הבד המדויק, הגיע הזמן, והרהיט הגיע אלי לסטודיו עם מוביל, בלי שגבי ואני בכלל ניפגש וכך הופקדתי, עם הרבה אמון וכוונות טובות, לטפל בפריט היפה הזה!
זהו ספסל עתיק, שנמצא בביתה של גבי מילדותה ועבר במשפחה במשך שנים. היא לא יודעת מה מקורו ולצערה (ולצערנו) אמה נפטרה וכך לא ידוע מאיפה הוא הגיע.
לסטודיו הוא הגיע קצת שבור, העץ שחור מיושן והריפוד, כמו שראיתם, מרופט ואכול ציפורני חתולים.
קודם כל פירקתי את כל הריפוד, עד שלד העץ ואז שלחתי לאברהם, איש הפוליטורה. בתוך העץ משובצים קישוטים עשויים מאם הפנינה או פיסות קטנות של שנהב. זה ככ עדין, עתיק ומיוחד שלא יכולתי להשאיר אותו בידיים של אברהם לבד והתייצבתי בבית המלאכה שלו
את סוף הגימור, את הליטוש הסופי, עשיתי ביד, בנייר זכוכית ב ע ד י נ ו ת!!!
אחרי שסיימנו את השיוף, אברהם התחיל להספיג את העץ בתערובת הבייץ שנותנת לו את הגוון. אין שום קשר בין הרהיט הכהה והמלוכלך שהגיע, לעץ היפה והבהיר שנחשף שם.
ועכשיו אנחנו מגיעים לגולת הכותרת של החידוש - הבד!! איזו התרגשות היתה סביב הבד הזה, מהקולקציה החדשה של "שכטר". גבי עפה עליו, אני עפתי עליו, והספסל - כאילו חיכה שמישהו כבר יתן לו להיות משועשע מעצמו, קצת...
בבד יש, מעבר לפרינט גיאומטרי שמרצד קצת בעין ועל כן לאמיצים בלבד, פורטרטים לא קטנים של חתולים וכלבים, ולא סתם כלבים - בוקסר\בולדוג אנגלי או מה שזה לא יהיה, שזה סופר חמוד!!
וכך רץ לו הפרינט האמיץ הזה לאורך כל הספה, מקדימה ומאחור ותוחם אותו, כמו שצריך, סרט קישוט שחור. הפרינט כמובן ממורכז לפי הקישוט שבספסל. כל התשתית הפנימית - רצועות, ספוגים וחומרי מילוי - הכל חדש, מפנק ונוח. היתה כאן הרבה עבודה, אבל היי, זה היה שווה את זה כ"כ. במיוחד כשגבי הגיעה לפגוש אותי ואת הספונת שלה בסטודיו בתום הפרויקט. התדהמה, ההתרגשות!! היו דמעות של שמחה...גם שלה, גם שלי...
וכאן בתמונה, ניתן לראות מקרוב את הקישוט שיש בידית, מיותר לציין שגם אני וגם גבי, בכלל לא שמנו לב שיש משהו בידית לפני השיפוץ מרוב כהות של לכלוך של שנים... תראו כמה יפה...
* I just can't get you out of my head - the three degree
לפעמים מוצאים כורסה ברחוב ולפעמים, היא מוצאת אותך...גם כשממש לא חיפשת, לא ביקשת, לא רצית וזה בכלל לא הסגנון של הבית שלך...
זה מה שקרה לאביב, אחד מחברי הקרובים והאהובים, שביציאה מאיזו פגישה, באיזו עיר איזוטרית, נתקל בדבר הזה:
ושלח לי מיד לוואטספ. ברגע הראשון נחרדתי, זו כורסה קצת מצחיקה, בפרופורציות הזויות, בסגנון שלא קשור אליי ולבטח לא לביתו המושבניקי של אביב, אבל גם ראיתי בה איזה חן מסגנון "עליסה מארץ הפלאות" וכבר השתעשעתי איך אני מציבה אותה משופצת בסטודיו.
מה שלא ידעתי, שבמקביל קיבלה נירית, האישה החוקית והמהממת של אביב את אותה תמונה ופלא פלאים, גם היא מיד נדלקה עליה ופינטזה איך תציב אותה בסלון הבית. אז....ברור מי זכתה, נכון? אני!!
שהיתה לי הזכות לשפץ אותה עבור הבית היפה שלהם!!
מה שעוד קרה זה שהכורסה הזו היתה טריגר להניע סוף סוף גם את פרויקט כורסאות הסבא האמיתיות של אביב, שחיכו לחידוש כבר הרבה זמן... אז התחלנו לרוץ עם 2 הפרויקטים במקביל.
וכך מצאנו את עצמנו בוחרים בדים ל3 כורסאות, שונות לחלוטין בסגנונן, בחלל שנשלט ע"י ספה אפורה בהירה. ככה זה נראה אחרי שנסגרנו על עצמנו.
צורת המדליון הקלאסית מאוד מתאימה לכורסת "העליסה" עם גב המדליון שלה.
אם שמתם לב בתמונת "הלפני" של הכורסה, היו לה פעם ידיות, שנשברו ולא היו בנמצא, יניב הצבעי שלי עשה עבודה מופלאה בהעלמת החלקים שהיו קשורים אליהן ובעבודת צביעה מושלמת (צביעה פוליאוריטנית בהתזה ובגימור בתנור) בצבע שמנת עדין.
תראו כמה היא יפה מאחור
אין ספק שיש לה פרופורציות מוזרות, אבל גם איזה חן מיוחד ולא רגיל והבד הבארוקי הזה הולם אותה בצורה מושלמת.
סרט קישוט עדין סובב את המושב ומסתיר את הסיכות, יצא יפה מעל ומעבר לציפיות.
הפרויקט השני, היה כאמור, הכורסאות של סבא וסבתא של אביב, כורסאות סבא "על אמת". אביב אפילו מצא תמונה ישנה מאיזה אלבום של הכורסאות עם הריפוד המקורי שלהן.
לפני כ6 שנים הן רופדו בבד הכסוף שראיתם למעלה ועם השנים זה נמאס, העיצוב של הבית השתנה והגיעה העת לחדש.
הוחלט לשמר את הצורה העגלגלה של הכריות ותפרתי אותן עם קדר אמצעי, צורה די נדירה שאני לא נוהגת לעשות הרבה, זו תפירה די מורכבת, אבל מה לא עושים בשביל חברים הכי טובים שיש?? פה זה גם ממש התאים והקדר נתפר מהבד של המושב. כך שיש שילוב מושלם.
את הזוג יחד כבר צילמתי בביתם של אביב ונירית, ככה זה נראה שם. הכורסאות גם עברו חידוש פוליטורה והגוון האדמדם של העץ משתלב נהדר עם הטורקיז של הבד. כל הבדים נבחרו ב"שכטר".
תתחדשו אהובים שלי!!!
*Gorillaz - Feel Good Inc. (Cover) by Daniela Andrade
לפעמים לקוחות מתנצלות בפני שלוקח להן זמן "להתניע את התהליך", אני תמיד מרגיעה אותן ש"כל דבר בעיתו" ואני כל כך מבינה שצריך להגיע הרגע הזה שמתחשק באמת להתעסק בפרויקט, עד שיש כוח להעמיס את הכורסה על האוטו, ללכת לחפש בד, להקציב לזה תקציב.
כשהכורסה של עדי, שחיכתה יפה לתורה, נכנסה סוף סוף לתהליך החידוש וזה קרה אחרי שנה בערך של "לחכות להזדמנות המתאימה" ואז עוד כמה חודשים של "לחפש את הבד הנכון" ואח"כ פשוט חיכינו חודש וחצי ל"דנדו" שהבד שעדי בחרה סוף סוף יגיע כבר במשלוח
ואז עדי ביקשה ממני לצלם לה כמה תמונות מהתהליך...אני מודה שבזה אני לא כל כך טובה, כשאני שקועה עד צוואר בתוך קרביים של כורסה, לא בא לי להתחיל למצוא זויות ותאורה טובה ולצלם, כי כל כולי בתוך העבודה וההשראה. אבל לפעמים זה קורה, במיוחד כשמבקשים ואז גם לי נשארת מזכרת מהתהליך
אפשר לראות שהכורסה הישנה הופשטה מכל שכבות הריפוד (היו כמה) והספוג הישן.
הבחירה של עדי בבד טורקיז עם קצת ברק ובבד הצבעוני היפה הזה לכרית הגב (שניהם מ"דנדו"- שבאמת לא מפסיקים להפתיע אותי במגוון ובצבעוניות) הצליחה להביא לכורסה היפה הזו, עם רגלי הוינטאג' המחודדות והיפות, קלילות ושובבות, בניגוד אדיר לקטיפה החומה שהיתה שם קודם.
חדי העין מבינכם יבחינו שהכורסה קצת יותר רזה בידיות ממה שהיה קודם, וזה בגלל שתחת שכבת הריפוד החומה שאיתה היא הגיעה נמצאו עוד 2 שכבות ישנות של ריפוד ובאופן מחריד- כולן חומות.
והכפתור, קריצה למה שהיה קודם.
אז חיכינו - עדי ואני - לפרויקט הזה המון המון זמן, אבל באמת שכל דבר בעיתו וככה הכל לטובה. הפריטים הבאים שהתחדשו להם כאן בסטודיו שייכים לאורנה ואורי. קודם כל הכסא הקטן והחמוד הזה ששייך לפינת איפור - טואלט שהיתה של הסבתא. לכסא יש כאלו פרופרציות מצחיקות שהייתי חייבת לצלם אותו ליד כסא רגיל לכסא בחרה יערה, ביתם של בני הזוג שקיבלה את הטואלט במתנה, בד מדהים מדנדו, בסגנון של פריחה יפנית בצבעוניות יפה. כל כך מתאים לכסא
תראו כמה יפה הגב מאחור. והפריט הבא זה כבר סיפור אחר. הכורסה הזו היתה שייכת לחברים שויתרו עליה בגלל עלויות השיפוץ ואורנה ואורי הרויחו.
זו תמונת ה"לפני" היחידה שיש לי. הכורסה היתה דהוית שמש, גשם וכמה שנים טובות בחוץ. תראו איך נראה העץ.
כשהתחלתי לקלף את הריפוד המתפורר התגלה לי שפעם, מזמן, הוא היה שחור לבן ודי מגניב.
אבל תראו מה היה שם במושב - קפיצי נחש שהשתחררו וקרעי ספוגים שהתפוררו, אי אפשר היה לשבת על הכורסה הזו.
ככה נראה גוף הכורסה אחרי הפירוק של התשתית הפנימית הקלוקלת וכבר עם יחידת הרגליים שהגיעה אחרי טיפול יסודי ואוהב אצל שי אברהמי משחזר הרהיטים, שגם הפנה את בני הזוג אליי. זוכרים איך נראה העץ קודם? לכורסה נבחר בד אריג בצבע ירוק זית אפאפר, גם הוא מ"דנדו" והוא מתיישב מושלם על הכורסה הזו
זו לא סתם כורסה, זה הדגם המדהים של כורסת הנדנדה של פעם, זו שגוף הכורסה יושב על 2 כפיסי פלדה שיוצרים נדנוד מעלה מטה עדין ומרגיע. אין, אין דברים כאלה. בגב הוספתי 4 כפתורים כמו במקור, הם לא סתם שם, הם עוזרים להחזיק את הבד במקום בו הגב מקבל מעין עיקול -רואים את זה?
איזה פאן פאן פאן היה לי לעבוד על כל הפריטים האלה, אני ברת מזל!!
היא מתבססת על הסדנה שהעברתי ב"מעדניית הסדנאות בטבע" לפני חודש, היה מאוד כיף והתגובות של 40 הבנות שהשתתפו בסדנה היו כל כך נלהבות שאני ממשיכה איתה אצלי בסטודיו. באירוע היו כל מיני התאמות למסגרת הזמן של שעתיים. עכשיו, בסטודיו שלי בתל אביב, ללא אילוצים ובקבוצה קטנה ואינטימית אפשר לבוא ולחוות את הסדנה קצת אחרת: 3-4 שעות של חדוות יצירה, עם אקדחי סיכות עוצמתיים, כפתורי בד צבעוניים שתבחרו ותעשו לבד במכשיר המיוחד וארגז עץ גדול ומרשים שיכול להיות אחסון לצעצועים, נעליים, חומרי יצירה וכל מה שעולה בדעתכם, ובנוסף הוא בגובה מושלם לישיבה.
ובכלל עוד לא דיברתי על הקאפיטונאז' עצמו - טכניקת ריפוד מגניבה וקסומה שמניבה תוצאה מהודרת שכיף להכין וכיף להסתכל עליה אחר מעשה.
יום אחד, בשיא החורף, אני מקבלת וואטסאפ ממירב, לקוחת זהב ואישה מהממת עם תמונה של שני הכסאות האלה, אחד על השני, כפי שנמצאו ברחוב. היא שאלה אם כדאי? אני עניתי - רק אם בא לך עליהם, את צריכה אותם ויש לך מקום עבורם בבית וכמובן - אם בא לך להשקיע...
כעבור כמה ימים היא הגיעה איתם ועם עוד זוג כסאות שכבר נמצאו ברחוב ממזמן וחיכו לתורם
גם הכסאות האלה היו ישנים, מתנדנדים והעץ כך כך יבש וישן שנדרש כאן פתרון יצירתי - תיכף תראו. אבל הכסאות הראשונים היו שיא השיאים של הגועל נפש, באמת - אפילו אני...הם היו רטובים, רקובים ומצחינים. הנה אני והמסיכה - מפרקת...
לאחר הפירוק נתתי לכסאות לעמוד ולהתייבש כמה שבועות, אח"כ נשלחו לפוליטורה שהחזירה להם את הצבע ללחיים ולרגליים
חוץ ממסגרת העץ לא נשאר דבר והכל נבנה מחדש, הבדים היפים מ'דנדו' וקדר אפרפר סוגר יפה את הגב.
הזוג השני היה צריך פתרון יצירתי לעץ היבש וחסר הצבע. גם בגלל הצורה הייחודית של הרגליים, הרגשנו - מירב ואני שצריך לתת פה איזה טוויסט מגניב. אז מירב נשלחה אחר כבוד ל"קפזולה" ברחוב גאולה. למי שלא מכיר זו חנות של ספריי צבע עם פיגמנטים מעולים וחזקים שנועדו במקור לגראפיטי. הם מעולים גם לחידוש רהיטים. מירב בחרה 2 צבעים עזים והתאימה גם להם בדים ב'דנדו'. אני לקחתי על עצמי את השיוף והצביעה, זו היתה התנסות מענינת גם עבורי - לראות מה תהיה התוצאה של התזת הספריי על עץ ממש ישן וחסר חיים ואני חייבת לומר שזו היתה חוויה מדהימה - לראות כמה יפה עוטף הצבע את העץ ונהיה מלא חיים וברק. אני ממליצה!!
מאחור, במקום מסמרי קישוט (שאני שונאת) בחרתי סרט בד לבן והדבקתי סביב הגב. זה אילוץ של פונקציה - להסתיר את הסיכות וסרט בד ש"מדבר" עם עולם החומרים של הריפוד, הרבה יותר מתאים בעיני מברזל.
*Nouvelle Vague - Just Can't Get Enough - בגרסת א-קאפלה מגניבה
לפעמים יש דברים שנראה שאין להם תקווה או אופק עתידי, שהמרחק בינהם לבין הדלת, בדרך למטה לרחוב היא מאוד קצרה. בעבודתי בסטודיו אני נתקלת לעיתים בפריטי ריהוט כאלה, שאפילו אני (אולי) לא הייתי אוספת מהרחוב...מיותר לציין שאת הפריטים האלה, ואת הלקוחות החמודות שמאמינות בהם ומוכנות להשקיע, אני אוהבת הכי!!
הנה להמחשה, להנאתכם - אני מפרקת את הכסאות המרקיבים שהביאה אליי מירב - לקוחת זהב מהממת שאין דברים כאלה וכסאות מתפוררים ודוחים שאין דברים כאלה, שהיא מצאה ברחוב, בחוץ, בגשם...ואם מירב מאמינה בהם, אז גם אני - בדיוק עובדת עליהם השבוע, אז יהיו תמונות בקרוב.
ולמשל הכורסה של שירלי, שעמדה ככה בבית שנים, היא התכוונה לעשות איתה משהו אבל אתם יודעים, החיים...ומזל ששירלי כבר היתה בחודש תשיעי והתירוץ לכורסת הנקה הניע אותה להביא אותה סוף סוף אליי
מתחת לבד שהיה מוצמד בסיכות מרושלות לכורסה התגלה היופי הזה
פעם היא היתה יפה...ונוחה...היא ענקית, רחבה, רכה וכייפית ביותר להתכרבלות. היא גם מתוצרת טובה ואת זה אני רואה לפי התשתית שמסתתרת בפנים. ושמים לב לידית המעוכה?
הידיות הרחבות מזמינות מאוד לשבת עליהן, רק שזה הורס אותן ואת הכורסה, בצילום כאן רואים את החידוש לתשתית הספוג שקצת איבדה צורה ונמעכה.
כורסאות מהסגנון המודרני הן סוג של לגו - חלקים שמתחברים זה לזה. ברהיטי וינטאג', אגב, זה לא ככה.
והנה היא אחרי החידוש - כריות חדשות, ספוגים חדשים ובד ג'ינס ניצחי ויפה שעזרתי לה למצוא ב"גודס" מתוח היטב על התשתית החדשה.
שירלי שהיא מעצבת טקסטיל ובעלת טעם טוב, גם ביקשה להוסיף לכריות קדר בחרדל שיזרה עוד קצת אבקת קסמים על החידוש.
ועוד כורסה ברת מזל היא הכורסה של נעמה, שהגיעה אליי מבאר שבע (!) כשפריטים מגיעים אליי ככה, ללא ריפוד בכלל, אני צריכה לשחזר הכל מהתחלה - תשתית רצועות חדשות, ספוגים ורק אז הריפוד.
גם העץ עצמו היה מרוט, דהוי ומיובש.
נעמה קנתה בד מקסים בדנדו, העץ עבר פוליטורה מחודשת וחזר לעצמו - בצבע עמוק ומלא ברק שהולם יפה את צבעו הבהיר של הבד. מאחורה - סביב קו המתאר של הגב יש קדר מאותו בד.
והנה היא אחרי - רכה ומזמינה - לא דומה בכלל לכורסה העירומה והמרוטה שהגיעה אליי (-:
*Daft Punk - Get Lucky ft. Pharrell Williams, Nile Rodgers
.jpg)
.jpg)
