וזה הסיפור על הספונת, או אם תרצו הספסל המרופד של גבי המקסימה, שבכלל לא פגשה אותי, רק שמעה עלי כמה המלצות, ואחרי תקופה של שנה או קצת יותר של התבשלות והתכווננות וחיפוש הבד המדויק, הגיע הזמן, והרהיט הגיע אלי לסטודיו עם מוביל, בלי שגבי ואני בכלל ניפגש וכך הופקדתי, עם הרבה אמון וכוונות טובות, לטפל בפריט היפה הזה!
זהו ספסל עתיק, שנמצא בביתה של גבי מילדותה ועבר במשפחה במשך שנים. היא לא יודעת מה מקורו ולצערה (ולצערנו) אמה נפטרה וכך לא ידוע מאיפה הוא הגיע.
לסטודיו הוא הגיע קצת שבור, העץ שחור מיושן והריפוד, כמו שראיתם, מרופט ואכול ציפורני חתולים.
קודם כל פירקתי את כל הריפוד, עד שלד העץ ואז שלחתי לאברהם, איש הפוליטורה. בתוך העץ משובצים קישוטים עשויים מאם הפנינה או פיסות קטנות של שנהב. זה ככ עדין, עתיק ומיוחד שלא יכולתי להשאיר אותו בידיים של אברהם לבד והתייצבתי בבית המלאכה שלו
את סוף הגימור, את הליטוש הסופי, עשיתי ביד, בנייר זכוכית ב ע ד י נ ו ת!!!
אחרי שסיימנו את השיוף, אברהם התחיל להספיג את העץ בתערובת הבייץ שנותנת לו את הגוון. אין שום קשר בין הרהיט הכהה והמלוכלך שהגיע, לעץ היפה והבהיר שנחשף שם.
ועכשיו אנחנו מגיעים לגולת הכותרת של החידוש - הבד!! איזו התרגשות היתה סביב הבד הזה, מהקולקציה החדשה של "שכטר". גבי עפה עליו, אני עפתי עליו, והספסל - כאילו חיכה שמישהו כבר יתן לו להיות משועשע מעצמו, קצת...
בבד יש, מעבר לפרינט גיאומטרי שמרצד קצת בעין ועל כן לאמיצים בלבד, פורטרטים לא קטנים של חתולים וכלבים, ולא סתם כלבים - בוקסר\בולדוג אנגלי או מה שזה לא יהיה, שזה סופר חמוד!!
וכך רץ לו הפרינט האמיץ הזה לאורך כל הספה, מקדימה ומאחור ותוחם אותו, כמו שצריך, סרט קישוט שחור. הפרינט כמובן ממורכז לפי הקישוט שבספסל. כל התשתית הפנימית - רצועות, ספוגים וחומרי מילוי - הכל חדש, מפנק ונוח. היתה כאן הרבה עבודה, אבל היי, זה היה שווה את זה כ"כ. במיוחד כשגבי הגיעה לפגוש אותי ואת הספונת שלה בסטודיו בתום הפרויקט. התדהמה, ההתרגשות!! היו דמעות של שמחה...גם שלה, גם שלי...
וכאן בתמונה, ניתן לראות מקרוב את הקישוט שיש בידית, מיותר לציין שגם אני וגם גבי, בכלל לא שמנו לב שיש משהו בידית לפני השיפוץ מרוב כהות של לכלוך של שנים... תראו כמה יפה...
* I just can't get you out of my head - the three degree
הפעם פוסט אישי במיוחד...כוכבת הערב היא הכורסה שלי. שלי ואצלי בבית. כשאני חושבת על זה, כבר 4 שנים אני כותבת את הבלוג הזה המתעד את העבודות בסטודיו ומעולם לא כתבתי על משהו שלי אישי... למעשה, עד היום, חוץ מכריות נוי על הספה, לא היה בבית שלי שום דבר שהוא עבודת ריפוד שלי... מוזר... הסנדלרית הולכת יחפה כאן. חלק מהענין קשור בוודאי לזוג חתולים שמנים וזקנים שחולקים איתי ספייס ומזיקים, כמו כל החתולים, לריהוט..זה קשור לכך שבשנה וחצי האחרונות אני חיה לי בדירה קטנה (ומתוקה) וזה בטח גם בגלל שהדברים שלי תמיד יהיו בעדיפות אחרונה בסטודיו אחרי כל הלקוחות וכך יצא שלקח המון זמן עד שהתפנקתי, גם אני, בתוצר של 'סיפור כיסוי' (-: את הכורסה הזו מצאתי בשעת לילה, ברחוב שלי בדרום ת"א, ליד פח אשפה, מבוישת. ראיתי אותה בזוית העין ומיד עצרתי את הרכב וזינקתי החוצה. בלי לחשוב ועם לא מעט התרגשות אספתי אותה למכונית וזרקתי בסטודיו, רק למחרת, באור יום ראיתי מה באמת היה שם
ומה שהיה שם זו תשתית מפורקת לגמרי, קפיצים שהתפרעו ממקומם - רואים את המושב הגבשושי? ובעיקר רואים מה חסר? ידיות כמובן! ומכאן החל מסע בילוש ברשת, הסתכלתי על הרבה מאוד תמונות של כורסאות וינטאג', וחיפשתי את צורת הידיות המקורית. בדיוק כזו כורסה לא מצאתי... אבל בכל זאת היה לי מושג, הרי כורסאות וינטאג' זה לחלוטין הפאשן שלי.
ודימיינתי שזה משהו כזה, ידיות שהולכות ונהיות דקות וממריאות מעלה, עם "מרפק" שכזה שנותן זוית יפה.
ועם תמונת ההשראה הזו פניתי לעמיעד שהוא נגר הבית של הסטודיו, איש מוכשר ומקסים שקיבל עליו את המשימה הלא פשוטה, את התמונות הוא שלח לי מתוך התהליך. הוא גילף וחרט ידיות חדשות מעץ גולמי, כמו פעם...
אחרי התהליך עם עמיעד, הכורסה עברה לאברהם שהוא איש הפוליטורה שלי, לשיוף יסודי וצביעה שתאזן בין העץ הקיים לידיות החדשות, בהחלט אתגר.
אבל אז התחיל האתגר הכי גדול, שלי - לבחור בדים!! כמעט שנה זה לקח. בזמן הזה הכורסה עמדה סתם ככה בסטודיו ..לא הצלחתי למצוא את שאהבה נפשי
בסוף, בזכות פרויקט כריות שעשיתי ללקוחה יקרה, הגיעה ההתאהבות בבד האדום של "עילית". זהו בד עם תיפורים ושכבת אקרילן בתוכו, תפוח ונפוח ומזכיר שמיכה של פעם, מתה עליו, על המגע שלו ועל הגוון המדויק של האדום דובדבן
בצדדים שילבתי בד טורקיז עם טקסטורה, במרקם שמזכיר בד של חליפת צלילה מ"שכטר" והקדר הצהוב, נו כי זו אני ואני אוהבת צבע, מאוד. בסדנאות הריפוד שאני עושה בסטודיו אני תמיד מעודדת את המשתתפות להיות צבעוניות בבחירת הקומפוזיציה שלהן, עצם הרעיון לפעמים מחריד את חלקן, אבל בעיני יותר יפה ככה...ולא משעמם
החלק הכי יפה בכורסה, זה הפאנל עץ שמתחבר בצידי הכורסה, רואים אותו על הטורקיז? אם הוא היה חסר לא ניתן היה לשחזרו, ולמזלי הוא השתמר בצורה מושלמת. בשיקול של בחירת הבד לצדדים היה לי חשוב שיראו אותו היטב, שיהיה קונטרסט.
וככה זה נראה היום, יותר משנה אחרי שנמצאה ברחוב, בבית שלי, אני מאוהבת!!
התמונות של זוג הכורסאות של גליה חיכו לא מעט זמן בארכיון כדי להחשף, לא יודעת למה, הן כל כך יפות ועבר עליהן מהפך מושלם ואפילו תעדתי כמה מהשלבים בדרך, אז הנה הן - 5 דקות התהילה שלהן פה בבלוג - כדאי לצלול איתי פנימה
הנה הכורסה, אחת מזוג, פעם הן היו יפות, לפני הרבה שנים
כריות הגב והמושב מיד הלכו לפח, הרגליים היפות נזקקו לשיוף ופוליטורה חדשה וכל יתר הריפוד הופשט עד העץ, כל הספוג המתפורר - לפח
וכשאנני אומרת מתפורר, זה לא סתם, רואים את האבקה הצהובה אול אובר? סיימתי לפרק את הכורסאות עם אבק צהוב באוזניים מעניין מה עלה בגורל רהיטי דולפין, ריהוט מודרני מהרצליה, איזה לוגו יפה... לפעמים כשאני מתמחרת ללקוחות עבודת ריפוד לפריטי וינטאג' במצב אותנטי, כלומר מתפורר, לא בטוחה שמבינים - כמה עבודה.. כל מה שפורק, עד השלד, צריך להווצר מחדש...ידיות, כריות...תשתית
הא! כאילו לא היה דבר! (-: שמחתי בבחירת הבדים של גליה שהיא אלגנטית ביותר, עם אפור סולידי בגוף והשתוללות מודרנית בכריות. הבדים מדנדו - נחלת בנימין ת"א
בידיות יש אלמנט שמתחבר חיצונית ומסתיר את הסיכות שמחברות את הבד, גאוני! וכמה יפה העץ אחרי הפוליטורה
גם מאחור הכורסאות יפות, יש להן מעין גב כפול עם מדרגה, פשוט דיטייל מיוחד וקסום
והנה הן יחד, עכשיו נראה אתכם גוללים חזרה מעלה, לראות איך הן נראו בהתחלת התהליך (-: *וכרגיל, מסיימת בשיר, אהוב עליי ביותר לאחרונה, מתה על הגרוב שלו, אבל הפעם לא הקליפ המקורי אלא ריקוד שיצר נדב צלנר, רקדן ישראלי מוכשר לצלילי השיר ומצולם פה, אצלנו בת"א, תציצו Good Intent by Nadav Zelner
פוסט עמוס בפריטים יפים ממתין לכם כאן, חגים, חופשים, מי זוכר כבר מה היה....פה בסטודיו ממשיכים בעבודה כרגיל: חידושי רהיטים וסדנאות ריפוד פתוחות ופרטיות שהן חווית יצירה מדהימה, מי שטרם התנסה - אני ממליצה בחום (-:
המון פריטים יפים עברו תחת ידי בשבועות האחרונים והצטברו המון תמונות של פרויקטים שחלקם, בהעדר מקום בבלוג, יחשפו ישירות בעמוד הפייסבוק של 'סיפור כיסוי', כדאי לעקוב. פרויקט מקסים שעבר תחת ידי הן הכורסאות של מייקל ואישתו, שעברו במשפחה מימים ימימה והגיע זמנן להשתדרג.
המראה שלהן מאוד ייחודי ולא נפוץ ובהתחשב במוצא הבריטי של מייקל, לא היתה מופתעת ממני לגלות בולי צנע בתוך הכורסה. תשתית הכורסה פורקה כליל ונבנתה אח"כ מחדש.
הכסאות יצאו מחוץ לסטודיו לטיפולו המסור של שי אברהמי הרסטורטור, לחיזוק ופוליטורה ושבו אליי. את הבד קנו הלקוחות ב"ליברטי" בלונדון וקיבלו אותו בפדקס. אתם יכולים לתאר לעצמכם שרעדה לי היד כשחתכתי את הבד הזה...
בד קטיפה עבה ועיכותי, בצבע טורקיזי עמוק שלא עובר עד הסוף בתמונות. את הגב מחברים מאחור בברגים, אחרי כל ההשקעה בשיפוץ פשוט לא יכולתי לתקוע ברגי פיליפס רגילים לתוך היצירה הזו..אז נזכרתי בדבר מקסים שראיתי פעם בחנות פרזול
וככה זה נראה עכשיו מאחור
והנה שתיהן יחד, יפות ומחודשות.
ואני ממשיכה בכורסה של יעל, שנמצאית איתה הרבה שנים, גם הבד ותשתית התיישנו אבל ובעיקר המבנה של הכורסה. עץ זה כמובן חומר טבעי, שכמונו, גם הוא מזדקן ונחלש.
וכך קרה שכשפרקתי את הריפוד הכורסה פשוט התפרקה... פה בתמונה, רגע לפני שהיא הפכה לערמת קרשים ועמיעד הנגר הגיע לטפל בה (היו גם תמונות אך הן מתו יחד עם האייפון, ינוח על מקומו בשלום)
אז קפצנו בזמן והנה הכורסה אחרי. יעל בחרה בד בגוון כתום עדין, כמו מישמיש מסביב לכל החלקים עובר קדר כפול, שמסתיר את הסיכות. זה מין סרט שנתפר במכונת תפירה עם רגל מיוחדת, סוג של אופרציה מיוחדת שדורשת המון השקעה, בכורסה של יעל היה צורך בכ 6 מ' של קדר כפול.
המון עבודה היתה לנו עם הכורסה הזו היא גם היתה בסטודיו כחודשיים עם כל התיקונים והענינים, אבל בסוף, בסוף יצא יפה, ונוח!
רק התחילה ההרשמה לסדנאות הריפוד של נובמבר וכבר אחת התמלאה, אבל יש עוד....שריינו לכם מקום
כמה משעממים היו החיים שלי אילולא היו באים מולי כל פריטי הוינטאג' המטריפים האלה בליווי הלקוחות הנהדרים שלי שמוכנים להשקיע בהם.
הנה כסאות המטבח של איילת, 3 זהים ואחד שונה ומקסים אך באופן משעשע גם הוא הגיע מהרחוב באותו שילוב צבעים של פעם.
כל ה4 נאספו מהרחוב. אפשר לראות את סגנון הריפוד של פעם, טרם ימי הספוג, בחומר המילוי הוא סוג של צמר כותנה אפרפר שיוצר תוצאה שטוחה ורזה ולא מפנקת.
בבית עם ילדים קטנים, כמו אצל איילת, היא בחרה לרפד את הכסאות בחומר דמוי עור\ויניל שניתן לניקוי בקלות. היא בחרה ללכת עם אותה צבעוניות כדי לשמר את העבר. שימו לב לקדר שמקשט את הגב.
כדי לרפד כסא כזה, רצוי לפרק את הגב שלו, לתוצאה יפה יותר. לא תמיד זה מתאפשר, פעם לא האמינו בברגים...
במקרה הזה הגב היה מספיק חזק לשאת את חילוץ המסמרים ולא להתפורר, כבר נתקלתי בעץ מתפורר שכל נגיעה רק הזיקה לו. כל תשתית הספווגים המושב ובגב, בארבעת הכסאות נבנתה מחדש שיהיה שמנמנים במראה ומפנקים לישיבה.
בתהליך הריפוד אפשר לראות את הסיכות שסובבות סביב הגב, תיכף הן יוסתרו במסמרי קישוט - זה מה שמסמרים עושים...מסתירים את הסיכות
במקור הכסאות האלה היו עם מסמרי פלסטיק שהוכנסו אחד אחד, היום אין כאלה בנמצא וסרט מסמרי ברזל הוא הפתרון היחיד שקיים. אם הכסא היה מרופד בבד, ניתן היה לתפור את הבד, בתפירה ידנית, בחוט ומחט. אך דמוי העור לא מאפשר את זה.
גם הכסאות האחרים קיבלו את אותו טיפול וכמובן שכולם עברו חידוש עץ - פוליטורה כהה שאיחדה את כל הארבעה לאותו גוון.
אז הנה הם, ארבעתם, אחרי, נראים כמו פעם, אבל הרבה יותר יפים ומפנקים.
