וזה הסיפור על הספונת, או אם תרצו הספסל המרופד של גבי המקסימה, שבכלל לא פגשה אותי, רק שמעה עלי כמה המלצות, ואחרי תקופה של שנה או קצת יותר של התבשלות והתכווננות וחיפוש הבד המדויק, הגיע הזמן, והרהיט הגיע אלי לסטודיו עם מוביל, בלי שגבי ואני בכלל ניפגש וכך הופקדתי, עם הרבה אמון וכוונות טובות, לטפל בפריט היפה הזה!
זהו ספסל עתיק, שנמצא בביתה של גבי מילדותה ועבר במשפחה במשך שנים. היא לא יודעת מה מקורו ולצערה (ולצערנו) אמה נפטרה וכך לא ידוע מאיפה הוא הגיע.
לסטודיו הוא הגיע קצת שבור, העץ שחור מיושן והריפוד, כמו שראיתם, מרופט ואכול ציפורני חתולים.
קודם כל פירקתי את כל הריפוד, עד שלד העץ ואז שלחתי לאברהם, איש הפוליטורה. בתוך העץ משובצים קישוטים עשויים מאם הפנינה או פיסות קטנות של שנהב. זה ככ עדין, עתיק ומיוחד שלא יכולתי להשאיר אותו בידיים של אברהם לבד והתייצבתי בבית המלאכה שלו
את סוף הגימור, את הליטוש הסופי, עשיתי ביד, בנייר זכוכית ב ע ד י נ ו ת!!!
אחרי שסיימנו את השיוף, אברהם התחיל להספיג את העץ בתערובת הבייץ שנותנת לו את הגוון. אין שום קשר בין הרהיט הכהה והמלוכלך שהגיע, לעץ היפה והבהיר שנחשף שם.
ועכשיו אנחנו מגיעים לגולת הכותרת של החידוש - הבד!! איזו התרגשות היתה סביב הבד הזה, מהקולקציה החדשה של "שכטר". גבי עפה עליו, אני עפתי עליו, והספסל - כאילו חיכה שמישהו כבר יתן לו להיות משועשע מעצמו, קצת...
בבד יש, מעבר לפרינט גיאומטרי שמרצד קצת בעין ועל כן לאמיצים בלבד, פורטרטים לא קטנים של חתולים וכלבים, ולא סתם כלבים - בוקסר\בולדוג אנגלי או מה שזה לא יהיה, שזה סופר חמוד!!
וכך רץ לו הפרינט האמיץ הזה לאורך כל הספה, מקדימה ומאחור ותוחם אותו, כמו שצריך, סרט קישוט שחור. הפרינט כמובן ממורכז לפי הקישוט שבספסל. כל התשתית הפנימית - רצועות, ספוגים וחומרי מילוי - הכל חדש, מפנק ונוח. היתה כאן הרבה עבודה, אבל היי, זה היה שווה את זה כ"כ. במיוחד כשגבי הגיעה לפגוש אותי ואת הספונת שלה בסטודיו בתום הפרויקט. התדהמה, ההתרגשות!! היו דמעות של שמחה...גם שלה, גם שלי...
וכאן בתמונה, ניתן לראות מקרוב את הקישוט שיש בידית, מיותר לציין שגם אני וגם גבי, בכלל לא שמנו לב שיש משהו בידית לפני השיפוץ מרוב כהות של לכלוך של שנים... תראו כמה יפה...
* I just can't get you out of my head - the three degree
הפרויקט הבא הוא המחשה נוספת לכמה שבד יכול
לשנות מראה של רהיט, של חדר של דירה שלמה.
גלית ירשה את סלון העץ הכבד הזה מדודתה, זהו סלון של פעם, שנות השבעים כזה, עץ מלא צבוע בלכה מבריקה וכהה. יש ספה של 3
מושבים ו2 כורסאות יחיד. הרבה רהיטים לדירת יחיד קטנה ומתוקה בשוק לוינסקי.
והם
עוד היו מרופדים בבד קטיפתי, בורדו כהה עם המון המון כפתורים בגב. מבחינת מצבו הפיזי –
העץ נראה מצוין, אופייני לרהיט שעבר במשפחה בידיים אוהבות ולא עמד בחוץ או הטלטל
בין סוחרים. הספוג לעומתו היה גמור, רך כמו צמר גפן וחסר צורה.
גלית קנתה בדים בבדולינה כבר לפני חצי שנה, היא
קנתה בדים מקסימים, צבעוניים בהשתלבות נועזת ואז היא עברה דירה, ובדירה היו מרצפות
צבעוניות של פעם והיא חשבה לעצמה - האם זה לא טו מאץ? אבל הרצון לחדש בער בה וכשהיא
נתקלה בבלוג שלי, היא פשוט ידעה שהגיע הזמן.
את כל הספוגים החלפתי, בדרך גם ויתרנו על העיקולים בכריות ליצירת מראה נקי יותר. את שלושת כריות המושב של
הספה איחדתי לאחת גדולה – זה גם יותר נוח וגם נראה מודרני יותר, גם הכריות קיבלו
מבנה יותר מודרני ונקי, ללא כפתורים אך עדיין במבנה שהולך עם הקשת של המשענת.
לשמחתי גלית ממש שכנה והיא אירחה אותי בביתה
לסשן צילומים. לא היה קל לתפוס את הכל בשוט אחד בגלל מבנה הסלון, אבל עדיין היה לי
חשוב לתעד את הפרויקט הגדול והמאוד כייפי הזה.
בעניין הכפתורים – זה באמת מקסים, אני מתה על
זה. בפריטים כמו כריות גדולות או גבי מיטה שאני עושה הרבה, תפקיד הכפתורים הוא
להחזיק את הבד שלא יזוז, הם גם מעבים את הנפח, נותנים מעין פאפי אפקט שכזה וכמובן
מראה רטרו חמוד, אבל ! הבעיה שלהם על כריות היא שצריך להוציא אותם כדי לכבס את
הכיסוי.
לא חשבתם על זה, אה?.... פעם גם לא היו תופרים רוכסנים לכריות אז זו לא היתה ממש בעיה, אבל מאחר ואני מאמינה גדולה ברוכסנים,
כיסויים נשלפים וכביסות , כפתורים זה ממש ממש לא מתאים, כדי להכניס אותם צריך מחט
ארוכה, חוט קשירה מיוחד ודיוק במיקומם המחודש, למי יש כוח לזה?
* Twist and Shout - ביצוע משעשע והזוי כמו שרק היפנים יכולים לעשות..
