* Won't Go Home Without You

זו הכורסה ששני הביאה אליי. הייתם מאמינים שהיא הגיעה לכאן, לתל אביב, כל הדרך ממלבורן, אוסטרליה?

מסתבר, שלפני שנים מספר, שני גרה שם ויום אחד היא מצאה אותה ברחוב! כן, גם שם זורקים רהיטי וינטאג' מהממים לרחוב. אז היא שכנעה את בנזוגה להעלות אותה הביתה וכשהגיע הזמן לארוז מכולה ולחזור לארץ, היא העלתה אותה לישראל.
הכורסה כבר לא עולה חדשה, היא שרדה בקושי חתול תעלול שהתעלל בה עד שקיבלתי משני מייל עם הנושא: "יש לי רהיטים שדורשים אהבה", איזה ניסוח מתוק? ישר אהבתי אותה ואת הרהיטים שלה.

יחד עם הכורסה היא הביאה הדום מתפורר עם צורה מגניבה.

רואים בתמונה כמה הוא מסמורטט והכורסה, אמנם נראית מוצקה אך היא מטעה... בפנים כל הקפיצים במושב ובגב יצאו מהמקום והיה צורך לקשור אותם מחדש. שני הפריטים עברו מתיחת פנים רצינית.

הכורסה נראית אחרת לגמרי ללא הויניל השחור האגרסיבי. שני בחרה בד אריג עבה בצהוב חם וכדי לשמר את רוח הכורסה,  הוספתי בגב 4 כפתורים בצבע ירוק דשא שמהווה קונטרסט עדין לצהוב.

הבדים ששני בחרה לאו דווקא מתקשרים זה עם זה וזה בסדר כי בבית הם לא יעמדו יחד, זה לא סט. הנה ההדום – נכון שהוא נראה אחרת לגמרי? ואיזה צורות מגניבות היו עושים פעם??

והנה הכורסה מהצד – מבנה יפייפה

*Maroon 5 - Won't Go Home Without You

*I say a little prayer

מכירים את הכסאות האלה? אני מוצאת שהסוג הזה די נפוץ, גם לי יש בבית 2 בסגנון וגם בשווקי פשפשים וכו' רואים אותם די הרבה. 


זה מצחיק, כי בשנות ה50 כשייצרו אותם, כמה אנשים כבר היו פה? איך זה שיש כל כך הרבה מהם?

אני רק יכולה לשער שבגלל שהם כסאות עמידים וחזקים, רבים מהם השתמרו בצורה יפה ועל כן רואים לא מעט כאלה בימינו.

בכל מקרה, זהו אחד הכסאות המורכבים יותר לריפוד, המבנה שלו דורש הרבה תפירה בעבודת יד, בחוט ומחט... להערכתי - יותר מחצי מהעבודה על הכסא היתה תפירה ביד. זה בהחלט לוקח זמן...

הכסא שיוני הביאה אליי עבר שימור של העץ אצל נגר שעשה עבודה לא רעה ולכן, למרות שהריפוד היה מדובלל וקרוע, הוא לא נראה מאוד רע. אבל גם זמנו הגיע ויוני בחרה לו בד בשני גוונים.

את הכרית הכנתי כמובן חדשה כי הספוג היה גמור. גם בכרית יש מורכבות של דופן אחורית מעוגלת לפי הקו של המשענת.
אחרי שהכסא היה מוכן, החלטנו להוסיף לו כפתורים במושב.

זה לקח את הלוק לכיוון ילדותי יותר ומאוד חמוד לדעתי. יוני הביאה בד כתום שיהיה קונטרסט מושלם (תכלת וכתום זה שילוב מעולה בעיני) והתוצאה הסופית היא פשוט מופת לרהיט וינטאג' אותנטי שעבר שימור ושחזור מודרני.

* ונקנח באחת הסצנות המשעשעות והאהובות עליי בכל הזמנים - מתוך הסרט My best friend's wedding - I say a little prayer

*Head Over heels

היום אני רוצה להציג בפניכם את ראש המיטה שעשיתי עבור אדם ומיכל

לראשי מיטות (או גבי מיטות) חלק משמעותי באהבה שלי למקצוע שלי, לרפדות.
גב מיטה הוא פונקציונאלי – נוח וכייפי וגם פריט עיצובי שתוחם את איזור השינה, יכול להוסיף טאצ' של צבע ולוק מלכותי.

אני יכולה לספר מניסיון שברגע להופכים את האיזור הזה של קיר חשוף או קרש עץ לאלמנט מרופד, נוח ויפה, אין דרך חזרה! זה פשוט פריט הכרחי בחדר השינה.

לשמחתי אדם ומיכל פנו אליי בבקשה שאעצב ואייצר להם ראש מיטה לדירה התל אביבית הסופר מגניבה שלהם. עשיתי כמה ראשי מיטות בעבר אבל לא צילמתי וההזמנה הזו נתנה לי דחיפה להתניע מחדש תהליך שהתחלתי מזמן ולא השלמתי – עיצוב וייצור קולקציית ראשי מיטות שאוכל להציע ללקוחותיי עם אלמנטים בהתאמה אישית של גודל, סוג וצבע הבד וסגנון מבוקש.

אם כך, ראש המיטה שלהם הוא סנונית ראשונה שמבשרת את בוא הקולקצייה בקרוב. בעוד שבועיים אני מצלמת ראשי מיטות בעיצובי בסטודיו של צלם מקצועי ואני מניחה שתראו את התוצאות ממש מעט אחר כך, אז היכונו.

עד אז, הנה ראש המיטה של אדם ומיכל - ברוחב 160 ס"מ ובגובה של מטר אחד. הבד שנבחר לפרויקט הוא בד מיקרופייבר - בד ניתן לניקוי במטלית לחה, יש לו מרקם של זמש או קטיפה – כלומר כשמעבירים עליו את היד זה משנה את הצבע קצת. הבד הספציפי הזה הוא בחירור לייזר עדין (אך עם שכבה תחתונה אטומה) לי זה הזכיר כפפות של פעם שהיו עשויות מעור דקיק ועדין עם חירורים קטנים כאלה.
האופציה לנקות את הבד איפשרה להם לבחור בד בצבע בז' שמנת שזה לא מאוד פרקטי בדרך כלל... אבל כאן זה עובד טוב.

תקריב של הבד

*Head Over heels  -Tears for fears