*A Million YeArs

לכבוד פסח אני עושה סדר בעשרות הפרויקטים שעברו פה תחת ידי בחודשים האחרונים, ברור שאני לא מפרסמת הכל, נכון? בוחרת לכם את היפים והמענינים שבינהם.  והנה שתי עבודות שכבר עבר קצת זמן והגיע הזמן להוציא אותן מהארכיון.

ראשונים הם הכסאות של אסתר. זוג כסאות עתיקים מאוד, קלאסיים ומיוחדים.

את תמונות ה"לפני" אין לי, כי הם הגיעו אלי ככה, אחרי עבודת הרסטורציה והפוליטורה המושקעת והסופר מדויקת של שי אברהמי. הכסאות הגיעו אליו מפורקים ומתפוררים, הכל פורק, נוקה, הודבק, חוזק ונמשח במאות שכבות של פוליטורה משובחת בעבודת יד, שי גם תמיד מדייק את הגוון הסופי של העץ, בהתייעצות עם הלקוחות שלו. הוא תיעד לבקשתי את תהליך העבודה שלו בכמה תמונות 

במקור היו לכסאות קפיצים אבל אני קיבלתי אותם ללא והיה צריך לבנות להם תשתית ספוג חדשה. זו היתה משימה מרתקת ומאתגרת! אם תתעמקו בתמונה תראו שהמושב נוטה בחלקו הקדמי מעט מטה, כלומר החלק שקרוב אלינו נמוך יותר מהחלק האחורי של המושב, זה מזמן אתגר בבנית המושב שכמובן צריך להיות ישר עם נטיה קלה הפוכה - גבוה יותר מקדימה דווקא. אז היה כאן פשוט פיסול בספוגים, ואף פירקתי ובניתי מחדש כדי לדייק את הזוית.

אתגר נוסף שהיה - אבקש מכם להתעמק שוב ולראות שבכסא אחד יש שוליים שנועדו לנעיצת הסיכות לריפוד ואילו השני, במקור היה ללא ריפוד בגב, המוטות שלו עגולים לחלוטין, אבל...הוא מישהו, אי פעם, כבר ריפד אותו ובעץ היפה היו כבר חורים, כך שלא היה מנוס אלא להמשיך באותו קו וליצור יש מאין את הריפוד בגב.

 וכמובן לדאוג ששניהם יהיו בסופו של דבר - זהים.

לריפוד אסתר בחרה בד קטיפה עשיר, מהמם ויקר ב"רנבי" הפרחים רקומים בזהב פנימה. אין בד שהיה הולם את הכסאות המלכותיים האלה יותר 

הגימור המתבקש בסרט קישוט נבחר להיות חום כמו העץ, כדי לא לקחת תשומת לב מהבד היפה.

 הפרויקט השני הוא של דפנה שקנתה ב"יד 2" את דגם הכורסה האהוב עלי - כורסת הנדנוד האולטימטיבי - מי שעוקב כאן, כבר מכיר (-:

 יחד עם הכורסה היא הביאה הדום ישן ווינטאג'י שהיה לה בבית והוחלט שיהפכו לסט

כל התשתית הישנה בשני הפריטים פורקה לחלוטין, הכל נעשה מחדש, כמו שצריך 

את הבד, דפנה הזמינה באי ביי (או בETSY, בחיי שאני לא זוכרת), בהזמנה באינטרנט תמיד יש סיכון של גוון, מרקם ומגע. אבל הצליח לה והבד היה בדיוק מה שהיא ציפתה - בד ריפוד עם טקסטורה עדינה שלא עוברת בצילום ככ אבל תסמכו עלי (-:, הענין העיקרי בעיני זה הצבע - יש לבד גוון שבאנגלית נקרא TEAL והוא פשוט מקסים! 

שני הפריטים עברו פוליטורה לאותו גוון כדי לדייק את ההתאמה בינהם, בעיני הם נראים לחלוטין תואמים, אוהבת שזה לא בול-בול. 

והנה עם כרית הראש התואמת, לפינוק מקסימלי (-:

* A Million YeArs - Alexander אל תפספסו את הקליפ המושקע הזה

*All of Me

כמה משעממים היו החיים שלי אילולא היו באים מולי כל פריטי הוינטאג' המטריפים האלה בליווי הלקוחות הנהדרים שלי שמוכנים להשקיע בהם.

הנה כסאות המטבח של איילת, 3 זהים ואחד שונה ומקסים אך באופן משעשע גם הוא הגיע מהרחוב באותו שילוב צבעים של פעם.

כל ה4 נאספו מהרחוב. אפשר לראות את סגנון הריפוד של פעם, טרם ימי הספוג, בחומר המילוי הוא סוג של צמר כותנה אפרפר שיוצר תוצאה שטוחה ורזה ולא מפנקת.

בבית עם ילדים קטנים, כמו אצל איילת, היא בחרה לרפד את הכסאות בחומר דמוי עור\ויניל שניתן לניקוי בקלות. היא בחרה ללכת עם אותה צבעוניות כדי לשמר את העבר. שימו לב לקדר שמקשט את הגב.

כדי לרפד כסא כזה, רצוי לפרק את הגב שלו, לתוצאה יפה יותר. לא תמיד זה מתאפשר, פעם לא האמינו בברגים...

במקרה הזה הגב היה מספיק חזק לשאת את חילוץ המסמרים ולא להתפורר, כבר נתקלתי בעץ מתפורר שכל נגיעה רק הזיקה לו. כל תשתית הספווגים המושב ובגב, בארבעת הכסאות נבנתה מחדש שיהיה שמנמנים במראה ומפנקים לישיבה.

 

בתהליך הריפוד אפשר לראות את הסיכות שסובבות סביב הגב, תיכף הן יוסתרו במסמרי קישוט - זה מה שמסמרים עושים...מסתירים את הסיכות

במקור הכסאות האלה היו עם מסמרי פלסטיק שהוכנסו אחד אחד, היום אין כאלה בנמצא וסרט מסמרי ברזל הוא הפתרון היחיד שקיים. אם הכסא היה מרופד בבד, ניתן היה לתפור את הבד, בתפירה ידנית, בחוט ומחט. אך דמוי העור לא מאפשר את זה.

 גם הכסאות האחרים קיבלו את אותו טיפול וכמובן שכולם עברו חידוש עץ - פוליטורה כהה שאיחדה את כל הארבעה לאותו גוון.

 אז הנה הם, ארבעתם, אחרי, נראים כמו פעם, אבל הרבה יותר יפים ומפנקים.

* John Legend - All Of Me

*You onLy live TwiCe

לפעמים אנשים שואלים אותי בפליאה - מי משקיע בפריטים ישנים, היום בעידן איקאה והמוצרים הזולים, בעידן של לזרוק ולקנות חדש, מי מביא לך עבודה לסטודיו? תמיד אני מתפלאת כששואלים כי לשמחתי יש לי ולרפדים אחרים הרבה עבודה, מסתבר שאנשים עדיין מקדשים את הערך של לחדש, להשתמש במה שיש, ולהתחדש במשהו ייחודי משלהם, שאין באף חנות.

אז הנה 2 דוגמאות לפריטים שחודשו כאן בסטודיו לאחרונה ולאנשים שמאחוריהם:

זו הכורסה של צופיה שנמצאה ברחוב. כשהיא שלחה לי את התמונה במייל הייתי בטוחה שזו כורסת וינטאג' אותנטית.

אבל ממבט שני, פנים מול פנים ראיתי שהיא מייצור מודרני לחלוטין, פשוט חיקוי של סגנון וינטאג'. היא בסה"כ בת כמה שנים ותחת הריפוד המוכתם והקרוע היא היתה במצב טוב, פשוט עברו עליה חיים קשים.

צופיה בחרה בד אריג נעים ומקסים בתכלת מ"דנדו" ואני הצעתי לשלב קדר צהוב ו2 כפתורים בגב, לתת לה איזו זריקת צבע ושובבות. וכמובן כרית מושב חדשה לחלוטין עם רוכסן מאחור שאפשר יהיה לכבס.

הקדר בצהוב חלמון, סובב סביב צורתו הייחודית של הגב.

ותראו איזה תושבת רגליים יפות יש לה - עם הX הזה באמצע.

אז הנה, זו היתה הדוגמה הראשונה לאנשים שבאים להשתמש בשירותי הסטודיו - אם מצאתם משהו ברחוב. והדוגמה השניה היא הפריטים של נורית, הם איתה הרבה שנים, כבר עברו חידוש אחד בעבר והגיע הזמן לרענן.

כורסה אהובה שכבר קצת שקעה והריפוד עייף

כשפתחתי את הריפוד גיליתי שאריות בדים ושאר ירקות בתוך המושב. הכל הלך לפח. אפשר לראות מקרוב באיזה מצב עגום העץ של הידיות נמצא.

ככה זה נראה רגע לפני ששלד העץ עבר לפוליטורה. והפריט השני - כסא קטן, כ"כ קטן שהייתי חייבת לצלם אותו ליד כסא רגיל, שתבינו

זה כסא של מצחצח נעליים שנפתח מהצד. נורית קיבלה אותו במתנה מחברה.

את הבדים לפרויקט  נורית בחרה ב"שכטר". לכסא שני בדים מאותה סדרה - חלק העליון עם מדליון ממורכז והחלק שמסביב בבד תואם עם אותה דוגמה.

הכורסה קיבלה גם היא שילוב של שני בדים: מקדימה בד ארוג בצבעוניות עדינה בדוגמת פישבון - סוג של זיגזג יפה

ומאחור בד עם מדליונים באותם גוונים שמורכזו לאפקט דרמטי.

שימו לב גם לברק ולצבע העמוק והיפה של העץ אחרי הפוליטורה.

אז מה אתם אומרים -  שווה לחדש?
(-:

*Nancy Sinatra - You Only Live Twice

*Just Can't get EnouGh

פוסט עמוס בכל טוב יוצא אליכם היום: סדנה חדשה בסטודיו, מהפך מטורף של זוג כסאות ועוד זוג שפשוט לא האמנתי שייצא ממנו משהו...

אז קודם כל אספר לכם על 'קאפיטונאז' BOX' הסדנה החדשה בסטודיו.

היא מתבססת על הסדנה שהעברתי ב"מעדניית הסדנאות בטבע" לפני חודש, היה מאוד כיף והתגובות של 40 הבנות שהשתתפו בסדנה היו כל כך נלהבות שאני ממשיכה איתה אצלי בסטודיו.
באירוע היו כל מיני התאמות למסגרת הזמן של שעתיים. עכשיו, בסטודיו שלי בתל אביב, ללא אילוצים ובקבוצה קטנה ואינטימית אפשר לבוא ולחוות את הסדנה קצת אחרת: 3-4 שעות של חדוות יצירה, עם אקדחי סיכות עוצמתיים, כפתורי בד צבעוניים שתבחרו ותעשו לבד במכשיר המיוחד וארגז עץ גדול ומרשים שיכול להיות אחסון לצעצועים, נעליים, חומרי יצירה וכל מה שעולה בדעתכם, ובנוסף הוא בגובה מושלם לישיבה.

ובכלל עוד לא דיברתי על הקאפיטונאז' עצמו - טכניקת ריפוד מגניבה וקסומה שמניבה תוצאה מהודרת שכיף להכין וכיף להסתכל עליה אחר מעשה.

פתחתי מספר תאריכים לחודש יוני ואחכה לפגוש אתכם בסטודיו - פרטים, תאריכים והרשמה כאן

יום אחד, בשיא החורף, אני מקבלת וואטסאפ ממירב, לקוחת זהב ואישה מהממת עם תמונה של שני הכסאות האלה, אחד על השני, כפי שנמצאו ברחוב. היא שאלה אם כדאי? אני עניתי - רק אם בא לך עליהם, את צריכה אותם ויש לך מקום עבורם בבית וכמובן - אם בא לך להשקיע... 

כעבור כמה ימים היא הגיעה איתם ועם עוד זוג כסאות שכבר נמצאו ברחוב ממזמן וחיכו לתורם

גם הכסאות האלה היו ישנים, מתנדנדים והעץ כך כך יבש וישן שנדרש כאן פתרון יצירתי - תיכף תראו. אבל הכסאות הראשונים היו שיא השיאים של הגועל נפש, באמת - אפילו אני...הם היו רטובים, רקובים ומצחינים.
הנה אני והמסיכה - מפרקת...

לאחר הפירוק נתתי לכסאות לעמוד ולהתייבש כמה שבועות, אח"כ נשלחו לפוליטורה שהחזירה להם את הצבע ללחיים ולרגליים

חוץ ממסגרת העץ לא נשאר דבר והכל נבנה מחדש, הבדים היפים מ'דנדו' וקדר אפרפר סוגר יפה את הגב.

הזוג השני היה צריך פתרון יצירתי לעץ היבש וחסר הצבע. גם בגלל הצורה הייחודית של הרגליים, הרגשנו - מירב ואני שצריך לתת פה איזה טוויסט מגניב. אז מירב נשלחה אחר כבוד ל"קפזולה" ברחוב גאולה. למי שלא מכיר זו חנות של ספריי צבע עם פיגמנטים מעולים וחזקים שנועדו במקור לגראפיטי. הם מעולים גם לחידוש רהיטים.
מירב בחרה 2 צבעים עזים והתאימה גם להם בדים ב'דנדו'. אני לקחתי על עצמי את השיוף והצביעה, זו היתה התנסות מענינת גם עבורי - לראות מה תהיה התוצאה של התזת הספריי על עץ ממש ישן וחסר חיים ואני חייבת לומר שזו היתה חוויה מדהימה - לראות כמה יפה עוטף הצבע את העץ ונהיה מלא חיים וברק. אני ממליצה!!

מאחור, במקום מסמרי קישוט (שאני שונאת) בחרתי סרט בד לבן והדבקתי סביב הגב. זה אילוץ של פונקציה - להסתיר את הסיכות וסרט בד ש"מדבר" עם עולם החומרים של הריפוד, הרבה יותר מתאים בעיני מברזל.

*Nouvelle Vague - Just Can't Get Enough - בגרסת א-קאפלה מגניבה

*There is A light that never goEs Out

היום יככבו כאן שני פרויקטים של כסאות, פריטי ריהוט שמזמן לא קיבלו כאן במה והנה - הצטברו להם שניים צבעוניים ומיוחדים ביותר של שתי לקוחות שונות, והכסאות בכלל לא באותו סגנון, אבל אם תסתכלו היטב, תוכלו להבחין בקווי הדימיון הרכים.

נתחיל בשני הכסאות של מורן. הם נקנו בשוק הפשפשים, לעטר את ביתם החדש בישוב קהילתי בדרום הארץ, כסאות וינטאג' בצורה יפייפיה.

העץ היה מרוט וחבוט, התשתית הפנימית גמורה, אבל הפוטנציאל - ממש שם.

מורן רצתה בתחילה לצבוע אותם בצביעה אטומה בצבע חי כלשהו, כי כל הבית מלא פריטי עץ ובא לה לגוון.  ואני בגדול מסכימה עם הכיוון הזה אבל במקרה הזה חשבתי שזה עוול לכסאות העדינים האלה, והעץ- ממש מלאכת מחשבת שחבל לקלקל. לשמחתי בסופו של דבר היא הסכימה איתי והם נשלחו לשיוף וחידוש פוליטורה בגוון הדבש האהוב עליי.

איך שראיתי את הכסאות של מורן עלה בדעתי הבד הזה - ששמו פיקסל מ"שכטר" זהו בד לא כ"כ עמיד לריפוד ועל כן לא מזדמן לי לעבוד איתו, הוא מתפורר כשגוזרים אותו ולכן יותר מתאים לעבודות תפירה כמו כריות נוי וגם לכסאות האלה שהכיסוי שלהם תפור לפי גזרה ומולבש ביחידה אחת.

מורן זרמה עם הרעיון ומיקמתי במרכז כל מושב פרח מתוך הבד. בחנות מורן התאימה לבד קדר מבד צהוב עמוק שנותן כאן זריקת צבע מסחררת. אני אוהבת שהקדר הוא בכלל לא מפלטת הצבעים של הבד אלא אחר לגמרי.

הכסאות נקנו להיות כסאות "פינה" ללא שימוש פונקציונלי ליד שולחן אלא פשוט לעמוד ולהיות יפים וכמובן לשמש כאקסטרה מקום ישיבה בעת הצורך. 

לעומתם - כסאות פינת האוכל של חיה בהחלט בשימוש. הכסאות הגיעו אליי אחרי טיפול מסור של הרסטורטור שי אברהמי שתיקן וחיזק, עשה פוליטורה וגם דאג להחלפת גבי הקש הקלועים. כך שלצערי אין בנמצא תמונת לפני, חבל, כי אני בטוחה שהמהפך מסחרר.

זו פינת אוכל שהגיעה מארה"ב והיא בוודאי בת כ50-60 שנה. באופן מסורתי בשני קצוות הושלחן ממוקמים כסאות עם ידיות ויש עוד 4 באותו סגנון ללא ידיות שממוקמים בצידי השולחן.

חיה היא אישה סופר סולידית עם לבוש ושיער מוקפד, ולכן לא היתה מופתעת ממני כשראיתי את בחירת הבדים שלה. ל4 הכסאות ללא הידיות נבחרה קטיפה עם נקודות מובלטות בצבע ירוק רענן ולשני הכסאות הראשיים בד אפור עם פרחים שאותו ירוק מפציע בתוכו גם כן. גם כאן הבדים מ"שכטר".

בגרסת הריפוד הקודם שהגיע אליי היה קדר באותו בד ואני ייעצתי לחיה לשלב בכסאות קדר מבד אחר שיתן את אפקט המסגרת. שימו לב שיש כאן 2 קדרים - למעלה ולמטה. העליון תפור במכונת תפירה לפי גזרה, התחתון מוצמד עם אקדח סיכות. הצעתי קדר של קטיפה סגולה לשני סוגי הכסאות ונהנתי מכל רגע של עבודה על הכסאות הססגוניים האלה.

כשחיה באה לאסוף את הכסאות היא מלמלה ש"בבית יהרגו אותי" אבל היא היתה שלמה עם הבחירה שלה ואהבה את התוצאה הסופית.

*There is a light that never goes out - The smiths