לפעמים אנשים שואלים אותי בפליאה - מי משקיע בפריטים ישנים, היום בעידן איקאה והמוצרים הזולים, בעידן של לזרוק ולקנות חדש, מי מביא לך עבודה לסטודיו? תמיד אני מתפלאת כששואלים כי לשמחתי יש לי ולרפדים אחרים הרבה עבודה, מסתבר שאנשים עדיין מקדשים את הערך של לחדש, להשתמש במה שיש, ולהתחדש במשהו ייחודי משלהם, שאין באף חנות.
אז הנה 2 דוגמאות לפריטים שחודשו כאן בסטודיו לאחרונה ולאנשים שמאחוריהם:
זו הכורסה של צופיה שנמצאה ברחוב. כשהיא שלחה לי את התמונה במייל הייתי בטוחה שזו כורסת וינטאג' אותנטית.
אבל ממבט שני, פנים מול פנים ראיתי שהיא מייצור מודרני לחלוטין, פשוט חיקוי של סגנון וינטאג'. היא בסה"כ בת כמה שנים ותחת הריפוד המוכתם והקרוע היא היתה במצב טוב, פשוט עברו עליה חיים קשים.
צופיה בחרה בד אריג נעים ומקסים בתכלת מ"דנדו" ואני הצעתי לשלב קדר צהוב ו2 כפתורים בגב, לתת לה איזו זריקת צבע ושובבות. וכמובן כרית מושב חדשה לחלוטין עם רוכסן מאחור שאפשר יהיה לכבס.
הקדר בצהוב חלמון, סובב סביב צורתו הייחודית של הגב.
ותראו איזה תושבת רגליים יפות יש לה - עם הX הזה באמצע.
אז הנה, זו היתה הדוגמה הראשונה לאנשים שבאים להשתמש בשירותי הסטודיו - אם מצאתם משהו ברחוב. והדוגמה השניה היא הפריטים של נורית, הם איתה הרבה שנים, כבר עברו חידוש אחד בעבר והגיע הזמן לרענן.
כורסה אהובה שכבר קצת שקעה והריפוד עייף
כשפתחתי את הריפוד גיליתי שאריות בדים ושאר ירקות בתוך המושב. הכל הלך לפח. אפשר לראות מקרוב באיזה מצב עגום העץ של הידיות נמצא.
ככה זה נראה רגע לפני ששלד העץ עבר לפוליטורה. והפריט השני - כסא קטן, כ"כ קטן שהייתי חייבת לצלם אותו ליד כסא רגיל, שתבינו
זה כסא של מצחצח נעליים שנפתח מהצד. נורית קיבלה אותו במתנה מחברה.
את הבדים לפרויקט נורית בחרה ב"שכטר". לכסא שני בדים מאותה סדרה - חלק העליון עם מדליון ממורכז והחלק שמסביב בבד תואם עם אותה דוגמה.
הכורסה קיבלה גם היא שילוב של שני בדים: מקדימה בד ארוג בצבעוניות עדינה בדוגמת פישבון - סוג של זיגזג יפה
ומאחור בד עם מדליונים באותם גוונים שמורכזו לאפקט דרמטי.
שימו לב גם לברק ולצבע העמוק והיפה של העץ אחרי הפוליטורה.
אז מה אתם אומרים - שווה לחדש?
(-:
(-:
*Nancy Sinatra - You Only Live Twice
שתיהן ממש מקסימות!
השבמחקתודה!