*This Head I Hold hiGh

את השיר ההו-כה-מיוחד שמחכה לכם בסוף הפוסט הכיר לי חבר אמת ואיש יקר, יש לו יומהולדת היום - מזל טוב א' שתגדל לעוד מצוות ומעשים טובים.
וברכות גם למיכל שחידשה אצלי 3 פריטים ואני בטוחה שהבית שלה נראה שונה לחלוטין עם שלושתם. אז נתחיל בסקירה - פריט 1: כורסה עם מושב קפיצים שמיכל קנתה ממישהי, העץ היה צבוע חום ומתקלף והיו המון המון מסמרים (חלודים) שאני שונאת.

היה צריך עין חדה לראות את הפוטנציאל ומיכל, בחורה עם עין טובה, לא פספסה. היה לה חזון. ובחזון הכורסה הופכת להיות רכה ועדינה, בצבעים בהירים ללא הפרעות מיותרות בעין ואז, כשתמצא את הכרית הנכונה, זו שיהיו בה עוד צבעים, רצוי כזו העשויה ממפית בד ישנה, היא תנוח על הכורסה בתיאום מושלם. 

בינתיים שלב א של החזון - מראה רך בצבע אפרפר\תכלת מעושן בצביעה אטומה וחלקה. ביצוע מושלם של Rachella . את המסמרים הדוחים החלפתי בקדר כפול - אפשר לראות כאן בקלוז אפ.

הקדר הכפול מקשט גם את גב הכורסה (מקשט וגם מסתיר את הסיכות כמובן )

ועכשיו לפריט 2 : כורסה מרובעת ומאוד 'פיפטיז' עם רגלי קונוס ארוכות ודקות, אני מתה על הניגודים האלה שהיו פעם - בין המראה הקופסתי לרגלי האלגנס האלה. אבל היא היתה מאוד זנוחה והמראה כולו זעק "מהפך!" מזל שמיכל הקשיבה והביאה גם אותה אליי.

לכורסה לא היו כריות גב ומושב ועשיתי לה חדשות ואם הבד הזה נראה מוכר, זה לא סתם - מיכל קנתה את הכורסה ואהבה את המראה המרובע שלה ודמיינה אותה מיד בבד הזה של 'דנדו'

את הרגליים שייפתי עד זרא וצבעתי באגוז דבש שאני אוהבת.

 ולסיום - מיכל בחרה מאסופת הפריטים למכירה בסטודיו את השרפרף העזוב הזה - בחיי שהיא דגה אותו ממעמקי הערמה,  מיד היה לה חזון מה יעמוד עליו ואיך הוא יראה בבית שלה, תענוג.

אז השרפרף הפך לשולחן צד שימושי ביותר באמצעות פלטה חדשה - ישרה וקצת יותר גדולה, וגם הוא נשלח לצביעה אצל רחלי, בצהוב חלמון האהוב עליי עם מגפיים בצבע שמנת ויצא כמו חדש! 

מיכל, אני מתה לראות איך הכל יצא בבית, ובינתיים -  תתחדשי!

*Electric Guest - This Head I Hold

*Lovvve is in the Air

לכבוד וולנטיינ'ס שזה חג שקיים רק בחנויות ובמסעדות אבל עדיין, הוא באוויר, בחרתי מהפרויקטים האחרונים שלי סיפור אהבה. לכורסה. ברור, לא?
אמנם כל הלקוחות שלי אוהבות את הפריטים שלהן, אוהבות אותם מספיק כדי לסחוב אותן באוטו אליי ולהשקיע סכומים נכבדים בעבודה שלי ובבד. אבל לפעמים אני נתקלת בסיפור שהוא יותר מזה, שיש בו איזו התכוונות או השתדלות או התעקשות.
הכורסה של איילת היתה אצל אבא שלה במושב, חצי בחצר כזה. איילת פינטזה במשך שנים איך היא מספחת אותה לבית שלה ומאמצת אותה - אבל המושב רחוק, הכורסה גדולה, ילדים נולדים וגם אבא לא כ"כ משחרר.

לכורסה המאסיבית הזו היתה כרית גב ע נ ק י ת, ממש חריגה בנוף הרגיל והיא עומדת לה איתנה מעל מסגרת העץ של הכורסה, כך שהייתי חייבת לשחזר משהו דומה ולא ללכת על כרית רכה ונעימה כמו של ספה כמו שחשבתי שמתאים לה מלכתחילה.

איילת התעקשה לשמור על הקו המאסיבי וטענה שזה מה שהיא אהבה בה מלכתחילה. הייתי צריכה להיות יצירתית כאן כי אין כריות כאלו, הלכתי ובדקתי אצל הספקים השונים ובסוף הזמנתי כרית ספוג מהמפעל בחיתוך מיוחד וזה הכי קרוב למקור שאפשר.

היה ברור שחייבים להעביר אותה צביעה והמלצתי לאיילת להעזר ביד הכשרונית של Rachella כי באמת נדרש כאן מהפך רציני, הכורסה עמדה בחוץ והיא היתה שחוקה מהשמש והגשם. וכדי לרכך קצת את המראה המסיבי שלה ייעצתי לצבוע אותה בצבע אטום רך ובהיר. איילת ורחלי בחרו גוון אפרפר כחלחל נעים כזה ואיילת ביקשה גם שפשופים עדינים. לא תמיד אני אוהבת את השפשופים האלה אבל כאן הם היו ממש במקום.

איילת בחרה אצל גלית מ make בדים בד מקסים ועדין ויצאנו לדרך עם כריות חדשות, צבע חדש ובד רענן.

לי זה הרגיש שמכורסה מאוד גברית היא הפכה לכורסה נשית, לא? אגב, את הכורסה הגיע לאסוף אבא של איילת, הבעלים הקודמים של הכורסה, הוא מיהר מאוד ועדיין, הוא נעצר מול הכורסה ומיצמץ בעיניו כלא מאמין, זו אותה כורסה?

* קבלו במחווה של אהבה, קצת קיטש על הבוקר John Paul Young - Love is in air