בפוסט היום חיברתי עבורכם 2 סיפורי חידוש - סיפורי סבתא. 2 פרויקטים שונים מעבודות הסטודיו שמנציחים את הסבתות שלנו. אחת שלי הפרטית ואת השניה לא הכרתי אבל הרגשתי שאני מתחברת אליה דרך החומר.
בפרויקט הראשון, אחותי מיכלי הביאה אלי כורסה ישנה שהיתה של בתיה, סבתא שלנו, שעברה לא מזמן לבית אבות. הכורסה שהיתה בבית של סבתא שלי מאז ומעולם, היא סוג של רהיט סוכנות, משהו שהגיע אליה כשהיא עלתה לארץ בשנות ה70, יחד עם סט שלם של רהיטים באותו סגנון: שולחן, שידה, ארגז מצעים.
אי שם בשלהי האייטיז הכורסאות חודשו בבד שאני זוכרת מילדותי. עכשיו הגיע הזמן לחדש לכבוד המעבר לדירה של אחותי ולנער קצת את העיצוב.
מי שעוקב אחרי עבודות הסטודיו, יודע שיש לי חיבה עזה לשילובי בדים ולאלמנט הקדר - צינורית הבד שעוברת סביב הרהיט, כל פריט לפי המבנה שלו. אז כשמיכל וחגי הביאו אלי את הבד הצהוב היפה, עודדתי אותם בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים שנעשה פה קצת דיסקו
וכך נולדו הצדדים המודגשים שלא היו במבנה המקורי, תודו שזה יותר מעניין ככה..
לקינוח וכתמורה לעבודתי, קיבלתי תמונה של האחיין המעלף שלי, תומי, מבסוט מהכורסה וזו התמורה הכי הכי שווה.
בפרויקט השני, פנה אלי אורי עם גובלנים שנרקמו ע"י פנינה, הסבתא של אישתו. בעבר הם היו ממוסגרים ותלויים על הקיר, אבל אורי חיפש דרך אחרת להנציח את עבודת היד המדהימה ולתת לה כבוד.
היו 3 גובלנים שונים ולצורך הפרויקט, אורי בחר 2 כסאות שונים ממבחר הכסאות למכירה בסטודיו
שני הכסאות הם וינטאג' אותנטי עם בולי צנע שהתגלגלו אלי מכל מיני מקורות ונבחרו ע"י אורי דווקא בגלל שהם שונים ואפשרו משחק עם הגובלנים.
עשינו ישיבת סיעור מוחות בה תכננו בדיוק איזה גובלן יהיה בכל חלק ויצאנו לדרך. הצצה לתהליך הפירוק, הכסאות מופשטים מכל שכבות העבר
ונשלחים לחידוש העץ - שיוף ופוליטורה
ובינתיים בסטודיו, בזמן שהכסאות עוברים חידוש עץ, נערכתי עם בד שחור דומה למרקם ולבצע השחור של רקע הגובלן ותפרתי תוספות כך שהגובלנים יתאימו לגודל ומבנה הכסא.
עניני ההתאמה היו עבודת נמלים והייתי מאוד נרגשת וקצת עצבנית להתעסק עם הגובלנים, טעות קטנה והלך עליי. אבל בסופו של דבר תוספות הבד שתפרתי כמעט ולא נראות והכל התיישב בול.
למרות הקשיים זה היה אחד הפרויקטים שהכי נהנתי מהם אי פעם, העבודה עם הגובלנים היתה יצירתית וחד פעמית
הרגשתי שנתתי ליצירות האלה הנצחה של כבוד.
הכסא השני רופד ברובו בבד מ'רנבי' שאורי קנה מזמן וחיכה לפרויקט המתאים
ומאחור יש הפתעה
כדי ששני הבדים ישתלבו, ריפדתי את הפנל החיצוני הצדדי של הכסא - גם במושב וגם בגב, בבד שחור.
התמונות של זוג הכורסאות של גליה חיכו לא מעט זמן בארכיון כדי להחשף, לא יודעת למה, הן כל כך יפות ועבר עליהן מהפך מושלם ואפילו תעדתי כמה מהשלבים בדרך, אז הנה הן - 5 דקות התהילה שלהן פה בבלוג - כדאי לצלול איתי פנימה
הנה הכורסה, אחת מזוג, פעם הן היו יפות, לפני הרבה שנים
כריות הגב והמושב מיד הלכו לפח, הרגליים היפות נזקקו לשיוף ופוליטורה חדשה וכל יתר הריפוד הופשט עד העץ, כל הספוג המתפורר - לפח
וכשאנני אומרת מתפורר, זה לא סתם, רואים את האבקה הצהובה אול אובר? סיימתי לפרק את הכורסאות עם אבק צהוב באוזניים מעניין מה עלה בגורל רהיטי דולפין, ריהוט מודרני מהרצליה, איזה לוגו יפה... לפעמים כשאני מתמחרת ללקוחות עבודת ריפוד לפריטי וינטאג' במצב אותנטי, כלומר מתפורר, לא בטוחה שמבינים - כמה עבודה.. כל מה שפורק, עד השלד, צריך להווצר מחדש...ידיות, כריות...תשתית
הא! כאילו לא היה דבר! (-: שמחתי בבחירת הבדים של גליה שהיא אלגנטית ביותר, עם אפור סולידי בגוף והשתוללות מודרנית בכריות. הבדים מדנדו - נחלת בנימין ת"א
בידיות יש אלמנט שמתחבר חיצונית ומסתיר את הסיכות שמחברות את הבד, גאוני! וכמה יפה העץ אחרי הפוליטורה
גם מאחור הכורסאות יפות, יש להן מעין גב כפול עם מדרגה, פשוט דיטייל מיוחד וקסום
והנה הן יחד, עכשיו נראה אתכם גוללים חזרה מעלה, לראות איך הן נראו בהתחלת התהליך (-: *וכרגיל, מסיימת בשיר, אהוב עליי ביותר לאחרונה, מתה על הגרוב שלו, אבל הפעם לא הקליפ המקורי אלא ריקוד שיצר נדב צלנר, רקדן ישראלי מוכשר לצלילי השיר ומצולם פה, אצלנו בת"א, תציצו Good Intent by Nadav Zelner
פוסט עמוס בפריטים יפים ממתין לכם כאן, חגים, חופשים, מי זוכר כבר מה היה....פה בסטודיו ממשיכים בעבודה כרגיל: חידושי רהיטים וסדנאות ריפוד פתוחות ופרטיות שהן חווית יצירה מדהימה, מי שטרם התנסה - אני ממליצה בחום (-:
המון פריטים יפים עברו תחת ידי בשבועות האחרונים והצטברו המון תמונות של פרויקטים שחלקם, בהעדר מקום בבלוג, יחשפו ישירות בעמוד הפייסבוק של 'סיפור כיסוי', כדאי לעקוב. פרויקט מקסים שעבר תחת ידי הן הכורסאות של מייקל ואישתו, שעברו במשפחה מימים ימימה והגיע זמנן להשתדרג.
המראה שלהן מאוד ייחודי ולא נפוץ ובהתחשב במוצא הבריטי של מייקל, לא היתה מופתעת ממני לגלות בולי צנע בתוך הכורסה. תשתית הכורסה פורקה כליל ונבנתה אח"כ מחדש.
הכסאות יצאו מחוץ לסטודיו לטיפולו המסור של שי אברהמי הרסטורטור, לחיזוק ופוליטורה ושבו אליי. את הבד קנו הלקוחות ב"ליברטי" בלונדון וקיבלו אותו בפדקס. אתם יכולים לתאר לעצמכם שרעדה לי היד כשחתכתי את הבד הזה...
בד קטיפה עבה ועיכותי, בצבע טורקיזי עמוק שלא עובר עד הסוף בתמונות. את הגב מחברים מאחור בברגים, אחרי כל ההשקעה בשיפוץ פשוט לא יכולתי לתקוע ברגי פיליפס רגילים לתוך היצירה הזו..אז נזכרתי בדבר מקסים שראיתי פעם בחנות פרזול
וככה זה נראה עכשיו מאחור
והנה שתיהן יחד, יפות ומחודשות.
ואני ממשיכה בכורסה של יעל, שנמצאית איתה הרבה שנים, גם הבד ותשתית התיישנו אבל ובעיקר המבנה של הכורסה. עץ זה כמובן חומר טבעי, שכמונו, גם הוא מזדקן ונחלש.
וכך קרה שכשפרקתי את הריפוד הכורסה פשוט התפרקה... פה בתמונה, רגע לפני שהיא הפכה לערמת קרשים ועמיעד הנגר הגיע לטפל בה (היו גם תמונות אך הן מתו יחד עם האייפון, ינוח על מקומו בשלום)
אז קפצנו בזמן והנה הכורסה אחרי. יעל בחרה בד בגוון כתום עדין, כמו מישמיש מסביב לכל החלקים עובר קדר כפול, שמסתיר את הסיכות. זה מין סרט שנתפר במכונת תפירה עם רגל מיוחדת, סוג של אופרציה מיוחדת שדורשת המון השקעה, בכורסה של יעל היה צורך בכ 6 מ' של קדר כפול.
המון עבודה היתה לנו עם הכורסה הזו היא גם היתה בסטודיו כחודשיים עם כל התיקונים והענינים, אבל בסוף, בסוף יצא יפה, ונוח!
רק התחילה ההרשמה לסדנאות הריפוד של נובמבר וכבר אחת התמלאה, אבל יש עוד....שריינו לכם מקום
