*Stay with Me

כמה כיף לפתוח שנה חדשה בבלוג, עם רוח סתווית באויר, אחרי קיץ כל כך קשה, עם הכורסה היפה של נורית.
נורית מצאה את הכורסה היפה שלה בערימת גזם ואשפה בפינת הרחוב, את התמונה הראשונה שהיא שלחה לי, הישר מהרחוב קיבלתי ככה, עם בקשה להצעת מחיר לכורסה המסכנה

מי שעוקב אחרי הפרסומים שלי כאן בבלוג יודע שזה בדיוק מסוג האתגרים והמהפכים שאני הכי הכי אוהבת בעבודתי ובאמת לא היתה שמחה ממני כשהכורסה הגיעה אליי לסטודיו - מפורקת ושבורה, עם מלא שאריות דבק יבש, מהוהה ומרוטה כשכל התשתית של ריפוד המושב הולכת ישר לפח. מתחילים הכל מחדש.

נורית צירפה הדום וינטאג'י חמוד, עם אוזני עץ, שגם הוא נמצא אי פעם ברחוב, צבע העץ שלו לא תואם אבל לנו זה לא הפריע.

אז איך מתחילים כזה פרויקט מורכב שלא פחות מ3 בעלי מקצוע צריכים לעבוד עליו? מתחילים בפירוק הריפוד וכל מה שמתחתיו, לכורסה היתה תשתית קפיצים עתיקה, מאוד כבדה ושבורה לחלוטין, מדובר בהמון לכלוך ומיליון מסמרים שצריך להוציא, בסוף נשארים עם שלד עץ ריק. ואז מזמינים את הנגר- עמיעד המוכשר הגיע לבוקר של עבודה אצלי בסטודיו, הוא ניקה את הדבק, החליף את דיבלי העץ השבורים והדביק הכל יחד, זה נשמע פשוט אבל זו עבודה קשה ומדויקת ובתומה נשארה הכורסה עם מלא כליבות עליה למשך יממה.
ואז - הכורסה השלמה, כבר לא שבורה אבל עדיין מרופטת וגם ההדום נוסעים לאברהם איש הפוליטורה לשיוף וחידוש העץ וחוזרים אלי כמו חדשים - מבריקים ויפים. 
לנורית היה וויז'ן מדויק לגבי הבד וזה מאוד מוערך כי הכורסה היתה מפורקת לחלוטין והיה לא פשוט לדמיין. היא הלכה אחרי ההשראה שלה והזמינה בד מארה"ב דרך etsy.com, הבד הגיע תוך שבוע וחצי בערך, מקסים ומיוחד ואף עלה מחיר סביר למדי כ140 ש למטר כולל המשלוח לישראל. 
לכורסה היתה במקור גם כרית גב והכנתי עבורה כרית חדשה בדיוק בגודל, עם רוכסן שמאפשר להוריד את הכיסוי ולכבס במקרה הצורך. עכשיו רק חסרה כאן איזו כרית נוי מרובעת, בצבע אחר - אולי עם איזה פרח כתום לשבור את ההדפס הגיאומטרי.

ושוב הפרויקט הזה מוכיח כמה כיף "להציל" פריטים מהרחוב. אל תטעו, נורית השקיעה כאן סכום לא מבוטל בכלל, אבל תראו איזה יופי יצא לה!!

* Shakespeare's Sister-Stay with me

יותר מידי שעות עם VH1 בדירה החדשה שלי (סוף סוף יש לי יס) והשיר הזה לא יוצא לי מהראש

*Cherry Blossom Girl

האויר בחוץ מתחמם ואפילו פה בת"א אפשר פתאום לשאוף איזה משב אויר פרחוני וכמובן שמחוץ לעיר - חגיגה! בשבת, בדרך לפיקניק ביער בן שמן פתאום נכנס לתוך האוטו גל של ניחוחות פריחה וזה מהמם.

עבודות מקסימות של לקוחות מקסימות לא פחות זורמות לסטודיו וממלאות אותי בחדוות יצירה ובריחות רעננים.

הכורסה של קרן היתה שייכת לסבתה. בימים אלה אמה של קרן משפצת את הדירה של הסבתא בחיפה ושתיהן יעברו לגור שם בקרוב. כחלק מהתהליך השיפוץ הן מחדשות כמה פריטים שהיו שם הכורסה הזו היא אחד הפרויקטים.

כל זמן השיפוץ הכורסה אוכסנה באחד החדרים אך לא נשמרה היטב

היא הגיעה מלוכלכת ומאובקת עם כתמי צבע ובעיקר - רעועה ושבורה בכמה מקומות. והקש קרוע. חשבנו יחד על הענין והחלטנו לא לחדש את הקש אלא לבנות תשתית של ספוג וריפוד מעליו וכך להפוך את הכורסה ליותר 'כורסתית' ונוחה.

כנראה שהשיפוצניקים לא חסו עליה וחבל כי זו כורסה סופר איכותית, מיוחדת ווינטאג'ית עשויה בנגרות דנית שכבר לא עושים כאלה. מזל שאני מכירה את יפה מ"קרשים" שהיא נגרית בחסד ומשפצת רהיטים. היא הגיעה ואיבחנה את השברים ואת מוצאה של הכורסה מעץ טיק - עץ חזק מאוד ועמיד ובעיקר מאוד מאוד יפה. והיה קשה לראות את זה מבעד ללכלוך.

הכורסה עברה תהליך ארוך של הדבקות, השלמות ולבסוף שיוף וטיפול בנוסחה סודית של לכה, שמן טיק ווקס.

 פתאום יצא מהעץ איזה גוון אדמדם שכלל לא צפינו וזה היה מעולה והתאים בול לבד שקרן בחרה ב"עילית" בד בוקלה שמאוד מזכיר בד ריפוד של פעם, בתוכו שזורים כמה גוונים וזה נותן עושר שקשה לתפוס בתמונה.

שימו לב לכובעון הפליז שבקצוות של משענת הגב, גם הוא חודש ע"י יפה. פתאום רואים את הקווים העדינים והכל כך יפים של הכורסה הזו.

ועוד פרויקט מבית סבתא, הפעם של רותי - זוג הכסאות הישנים האלה, שהיו של סבתה של רותי הצטרפו לפרויקט גדול יותר של זוג כורסאות וספה - כולם היו שייכים לסבתא והיום עומדים בדירתה התל אביבית של רותי.

בכסאות כמעט לא משתמשים ורוב הזמן הם עומדים במרפסת ועל כן לא חידשנו את העץ והאמת שיש לעץ גוון ישן ומולבן שמשפצות רהיטים עובדות מאוד קשה כדי "לזייף" אותו, אז ככה זה בנטורל 

והנה שתיהן יחד

ושתיהן מתכתבות עם זוג כורסאות נוסף מבית סבתא של רותי שעשיתי עבורן כריות חדשות באותו בד אפור ויפה שרותי הזמינה באי ביי.

כמה נהדר בעיני שנכדות מחדשות את הפריטים של הסבתות שלהן!!

*AIR-Cherry Blossom Girl

*She's like a rainBow

אחחח, לונדון אהובתי, היא באמת הקשת בענן שלי.
ההיכרות שלי עם העיר הזו התחילה מזמן, זה היה המקום הראשון שאי פעם טסתי אליו, מיד אחרי הצבא, עם אמא. טיול מיוחד שכזה. אח"כ היו עוד כמה ביקורים קטנים אבל הרומן האמיתי שלי עם העיר הזו נסק לפני כמה שנים כשבנזוגי התחיל לעבוד עם חברה בריטית ונסע לשם תכופות ואני, עדיין בתור שכירה, הצטרפתי כל פעם שיכולתי לגנוב יום פה, יום שם.

זה התחיל בחשדנות רבה - יקר שם, אין אוכל טעים, היא גדולה מכדי לנגוס בה והמשיך באהבה גדולה שגובתה בחברים טובים והרבה בירה, גילוי חנויות היד שניה המעולות והסופר זולות וביקורים בחלקים נוספים של אנגליה כולל שיט בתעלות וסופ"ש בבית כפר של חברים. עם האוכל בא התאבון, תרתי משמע! ויש  בלונדון אוכל מדהים.

כבר שנתיים וקצת שלא היינו שם. כמה נסיבות משמחות התערבבו לכדי יצירת הנסיעה הזו שהתארגנה בסופו של דבר בשעה. ולמחרת כבר נסענו. זו בהחלט היתה אופרציה מאתגרת - להערך תוך יום מול כל הלקוחות המקסימות שלי והעבודות שממתינות כאן או צריכות להגיע לסטודיו. אז מיכל שלחה את בעלה מנס ציונה בתשע בערב לקחת את הכורסה שלה וגם כל היתר היו סופר מפרגנות!
מהרגע הראשון היה לי ברור שזו לא תהיה רק נסיעת שופינג ושווקים ואוכל טעים  ושאלך לבקר גם במקומות שקשורים לעבודה.
את Urban Upholstery הכרתי מהפייסבוק. מרפדיית בוטיק שעושה דברים בסגנון קצת שונה ומחוץ לקופסה. כתבתי לאנדראה הבעלים מייל, הצגתי את עצמי וביקשתי להפגש. הוא הגיב מיד בשמחה ובסקרנות וקבענו פגישה. כך מצאתי את עצמי נוסעת באוטובוס להאקני, בצפון מזרח לונדון, פוסעת עם האייפון דלוק על GPS ברחובות קטנים ואמיתיים ובלב מרכז מסחרי קטן, מצאתי את המקום.

אנדראה הגיע מאיטליה, שם למד רפדות במשך 4 שנים ועבד בתחום עוד כמה שנים טובות. את UU הוא הקים עם פטרישיה בת זוגו שאחראית על כל המסביב. במקום פגשתי את אנדראה מתמודד עם 20 כסאות של חדר ישיבות יחד עם הלנה -סטאג'רית מהולנד שנמצאית בהתמחות בין השנה ה3 לרביעית שלה בלימודי רפדות באמסטרדם ובריאן שהוא בריטי ועובד עם אנדראה כבר שנה.

היה מאוד מאוד מעניין להפגש, לראות עם איזה כלים הם עובדים ואיזה דבק ואיך המקום נראה. גם הם מצידם הפגיזו אותי בשאלות על ישראל ותל אביב ורפדות כמובן. אישה צעירה רפדית היא לא מחזה נדיר כל כך באירופה.
משם גלשנו לנושא השיחה האהוב על רפדים בכל העולם - "דברים מוזרים שמצאתי בכורסאות" אנדראה ללא ספק העלה את הרף עם סיפור על חתול מת שמצא בתוך ספה. כן, כן. וגם המון מטבעות עתיקים שהוא שמח להראות לי וכלי רקמה עשוי צדף שהוא בטח בן איזה 100 שנה. טוב, אני מצאתי אסימון, זה גם משהו.
המקום הוא בעצם חנות עם חלל עבודה מאחור. חלל התצוגה מעורר קנאה ומציג בצפיפות צבעונית ומטריפה את העבודות למכירה.

אחרי שנפרדתי מהחבורה הבינלאומית בנשיקות וחיבוקים המשכתי לפגישה הבאה שלי - מסע קצר (יחסית) ברכבת לבאטרסי פארק בקצה השני של לונדון לBarnett upholsteries שם מלמדים רפדות - החל מסדנאות חווייתיות לחובבים וכלה בלימודי תעודה רציניים של 3 ו4 שנים. 

בחלל גדול ומצויד היטב עבדו כעשרה נשים וגברים על פרויקטי רפדות שונים ומשונים. שרה ובוב  מנהלים את המקום ובוב הוא המורה הראשי. אחרי שהוצעה לי באופן מסורתי כוס תה חמה, בוב עצר את כולם והציג אותי ואני הסתובבתי בין האנשים ושאלתי שאלות. גם כאן היו מאוד סקרנים לגבי ישראל ותחום הרפדות בארץ ואני מצידי הפגזתי אותם בשאלות כי בעצם ידעתי אבל לא מספיק הבנתי כמה התחום הזה מפותח באירופה ואנשים לומדים אותו לאורך זמן וברצינות.
יכולתי רק לקנא ואז להתעשת ולקוות שהסדנאות שאני מתכננת לפתוח בקרוב יתנו איזשהו מענה ראשוני לעניין הזה ועוד אנשים יוכלו להחשף לתחום המרתק הזה! שני המפגשים היו סופר מענינים ופוריים וגרמו לי לחוש שאני חלק מקהילה בינלאומית גדולה וחזקה. מרומם רוח!

נפרדנו בנשיקות ויצאתי לכתת את דרכי חזרה למרכז לונדון. עוד ערב ארוך היה לפני עם תכנונים לפגוש חברים יקרים לדרינקים וארוחת ערב.

כמובן שלא יכולתי בלי קצת שווקים ווינטאג', בספיטפילדס מרקט במזרח לונדון יש בשבת שוק וינטאג' כייפי וססגוני ואחריו הרחקנו עוד מזרחה לשוק ברודווי שהוא פחות ידוע ומתויר, אבל אנחנו כאמור כבר קצת מתקדמים. בכלל מזרח לונדון זה ה-מקום וכל הדברים המענינים כרגע מתרחשים שם. באיזורים שלפני 5-10 שנים אף אחד לא רצה לגור בהם. 

בין מפגש חברתי אחד למשנהו גם הלכנו לאטרקציה תיירותית שלא נמאסת - תה אחר הצהריים כולל הסנדוויץ מלפפונים והמון המון תה. כשקור כלבים בחוץ, גם שונאת תה כמוני יכולה ליהנות מקנקן או שניים. חוץ מזה אכלתי המון אוכל אסייתי, עשיתי שופינג מעולה ו- צילמתי המון! 

אני כבר מתגעגעת...

 * The Rolling Stones - she's a rainbow