התרגשות גדולה ליוותה את תחילת העבודה על סט הכסאות של חן ודרור. הם היו מאוכסנים במחסן רחוק, זמן רב ועכשיו, לקראת מעבר דירה שחיכו לו זמן רב, הגיע הזמן לתת להם תשומת לב והרבה אהבה.
הכסאות היו שייכים לסבתה של חן. קיבלתי בזמנו תמונה של הכסאות בביתם המקורי ונראה שזה היה בית מלא בטוב טעם. מאז שהסבתא נפטרה, הכסאות היו אצל הדוד וכשהוא נפטר, הכסאות עברו למחסן ו...המתינו
אז כמו שאתם מבינים מהסיפור, מדובר בכסאות ממש עתיקים ואכן, הריפוד הישן נתן לי פייט רציני ועברו עלי ימים קשים ודואבים. תוכלו לראות בתמונה הראשונה כמה המושבים גבשושיים ולא ישרים, זה מעיד על מערכת קפיצים עתיקה שיצאה משליטה ויש להיפטר ממנה לחלוטין.
מלאכת הורדת הריפוד והתשתית העתיקה היתה לא פשוטה, היו שם קפיצים ורצועות יוטה וכמות מסחרית של מסמרים. מה שעוד התגלה, זה שבחלק מהכסאות, העץ ישן ומתפורר ורק הריפוד החזיק אותו שלם. כך שלמרות לוח הזמנים הצפוף שיועד למעבר הדירה, נאלצתי לשלוח את הכסאות לזאב הנגר למלאכת הדבקה וחיזוקים. במקום כל הבלאגן שהיה בפנים, בניתי תשתית מודרנית של רצועות קפיציות שתי וערב ומעליהן ספוג SK - ספוג משולב לטקס לנוחות מירבית.
ואז הבד... הבד הוא החלק הכייפי של הסיפור. אני זוכרת את השיחה הראשונה שלי עם חן בה סיכמנו שתינו בתמימות דעים שהכסאות הכבדים והעתיקים זקוקים לזריקת מרץ.
בד פארקר של שכטר, מגיע בשני גוונים מטריפים. הוא כ"כ צבעוני ובעל טקסטורה מענינת, כך שהבד קצת מרגיש תלת מימדי וכל כסא יצא קצת אחר. בנוסף ניקיתי את הכסאות בטינר 21 ואז עברתי עליהם, או יותר נכון, עשיתי להם אמבטיה של פוליבוי, מוצר שניתן למצוא בכל טמבוריה והוא מחזיר את הברק והגוון לעץ.
יש חמישה כסאות בסט ועוד אחד עם ידיות. הייתי ככ נלהבת מהתוצאה ומהבד היפה (כבר עבדתי איתו בעבר, אבל על פריטים שונים) ששכנעתי את אחותי לרפד את פינת האוכל שלה בו גם כן (בקרוב התמונות)
מה אתם אומרים, מתאים לכסאות?
וחן שלחה לי תמונות מהדירה החדשה, רגע אחרי שעברו, עם פינת האוכל המלאה.
לכבוד פסח אני עושה סדר בעשרות הפרויקטים שעברו פה תחת ידי בחודשים האחרונים, ברור שאני לא מפרסמת הכל, נכון? בוחרת לכם את היפים והמענינים שבינהם. והנה שתי עבודות שכבר עבר קצת זמן והגיע הזמן להוציא אותן מהארכיון.
ראשונים הם הכסאות של אסתר. זוג כסאות עתיקים מאוד, קלאסיים ומיוחדים.
את תמונות ה"לפני" אין לי, כי הם הגיעו אלי ככה, אחרי עבודת הרסטורציה והפוליטורה המושקעת והסופר מדויקת של שי אברהמי. הכסאות הגיעו אליו מפורקים ומתפוררים, הכל פורק, נוקה, הודבק, חוזק ונמשח במאות שכבות של פוליטורה משובחת בעבודת יד, שי גם תמיד מדייק את הגוון הסופי של העץ, בהתייעצות עם הלקוחות שלו. הוא תיעד לבקשתי את תהליך העבודה שלו בכמה תמונות
במקור היו לכסאות קפיצים אבל אני קיבלתי אותם ללא והיה צריך לבנות להם תשתית ספוג חדשה. זו היתה משימה מרתקת ומאתגרת! אם תתעמקו בתמונה תראו שהמושב נוטה בחלקו הקדמי מעט מטה, כלומר החלק שקרוב אלינו נמוך יותר מהחלק האחורי של המושב, זה מזמן אתגר בבנית המושב שכמובן צריך להיות ישר עם נטיה קלה הפוכה - גבוה יותר מקדימה דווקא. אז היה כאן פשוט פיסול בספוגים, ואף פירקתי ובניתי מחדש כדי לדייק את הזוית.
אתגר נוסף שהיה - אבקש מכם להתעמק שוב ולראות שבכסא אחד יש שוליים שנועדו לנעיצת הסיכות לריפוד ואילו השני, במקור היה ללא ריפוד בגב, המוטות שלו עגולים לחלוטין, אבל...הוא מישהו, אי פעם, כבר ריפד אותו ובעץ היפה היו כבר חורים, כך שלא היה מנוס אלא להמשיך באותו קו וליצור יש מאין את הריפוד בגב.
וכמובן לדאוג ששניהם יהיו בסופו של דבר - זהים.
לריפוד אסתר בחרה בד קטיפה עשיר, מהמם ויקר ב"רנבי" הפרחים רקומים בזהב פנימה. אין בד שהיה הולם את הכסאות המלכותיים האלה יותר
הגימור המתבקש בסרט קישוט נבחר להיות חום כמו העץ, כדי לא לקחת תשומת לב מהבד היפה.
הפרויקט השני הוא של דפנה שקנתה ב"יד 2" את דגם הכורסה האהוב עלי - כורסת הנדנוד האולטימטיבי - מי שעוקב כאן, כבר מכיר (-:
יחד עם הכורסה היא הביאה הדום ישן ווינטאג'י שהיה לה בבית והוחלט שיהפכו לסט
כל התשתית הישנה בשני הפריטים פורקה לחלוטין, הכל נעשה מחדש, כמו שצריך
את הבד, דפנה הזמינה באי ביי (או בETSY, בחיי שאני לא זוכרת), בהזמנה באינטרנט תמיד יש סיכון של גוון, מרקם ומגע. אבל הצליח לה והבד היה בדיוק מה שהיא ציפתה - בד ריפוד עם טקסטורה עדינה שלא עוברת בצילום ככ אבל תסמכו עלי (-:, הענין העיקרי בעיני זה הצבע - יש לבד גוון שבאנגלית נקרא TEAL והוא פשוט מקסים!
שני הפריטים עברו פוליטורה לאותו גוון כדי לדייק את ההתאמה בינהם, בעיני הם נראים לחלוטין תואמים, אוהבת שזה לא בול-בול.
והנה עם כרית הראש התואמת, לפינוק מקסימלי (-:
* A Million YeArs - Alexander אל תפספסו את הקליפ המושקע הזה
כמה משעממים היו החיים שלי אילולא היו באים מולי כל פריטי הוינטאג' המטריפים האלה בליווי הלקוחות הנהדרים שלי שמוכנים להשקיע בהם.
הנה כסאות המטבח של איילת, 3 זהים ואחד שונה ומקסים אך באופן משעשע גם הוא הגיע מהרחוב באותו שילוב צבעים של פעם.
כל ה4 נאספו מהרחוב. אפשר לראות את סגנון הריפוד של פעם, טרם ימי הספוג, בחומר המילוי הוא סוג של צמר כותנה אפרפר שיוצר תוצאה שטוחה ורזה ולא מפנקת.
בבית עם ילדים קטנים, כמו אצל איילת, היא בחרה לרפד את הכסאות בחומר דמוי עור\ויניל שניתן לניקוי בקלות. היא בחרה ללכת עם אותה צבעוניות כדי לשמר את העבר. שימו לב לקדר שמקשט את הגב.
כדי לרפד כסא כזה, רצוי לפרק את הגב שלו, לתוצאה יפה יותר. לא תמיד זה מתאפשר, פעם לא האמינו בברגים...
במקרה הזה הגב היה מספיק חזק לשאת את חילוץ המסמרים ולא להתפורר, כבר נתקלתי בעץ מתפורר שכל נגיעה רק הזיקה לו. כל תשתית הספווגים המושב ובגב, בארבעת הכסאות נבנתה מחדש שיהיה שמנמנים במראה ומפנקים לישיבה.
בתהליך הריפוד אפשר לראות את הסיכות שסובבות סביב הגב, תיכף הן יוסתרו במסמרי קישוט - זה מה שמסמרים עושים...מסתירים את הסיכות
במקור הכסאות האלה היו עם מסמרי פלסטיק שהוכנסו אחד אחד, היום אין כאלה בנמצא וסרט מסמרי ברזל הוא הפתרון היחיד שקיים. אם הכסא היה מרופד בבד, ניתן היה לתפור את הבד, בתפירה ידנית, בחוט ומחט. אך דמוי העור לא מאפשר את זה.
גם הכסאות האחרים קיבלו את אותו טיפול וכמובן שכולם עברו חידוש עץ - פוליטורה כהה שאיחדה את כל הארבעה לאותו גוון.
אז הנה הם, ארבעתם, אחרי, נראים כמו פעם, אבל הרבה יותר יפים ומפנקים.
מכירים את הסיפורים האלה על האנשים שמוצאים ציור של ואן גוך במחסן? איזו יצירה יקרת ערך בעליית הגג? ככה קרה לזוהר, הלקוחה שלי עם הכורסאות שלה. והסיפור שהיה כך היה: יום אחד אני מקבלת תמונות בוואטסאפ של הכורסה הזו, על כריות הגובלן הכעורות שלה
עם השאלה - האם כדאי לחדש את הכורסאות האלה? אני מסתכלת באייפון, משפשפת עיניים ועונה - בוודאי! ונראה לי שזה ERCOL. ואם זה באמת ארקול אז בטח ובטח ומהר תביאי אותן לפה!!
אז מסתבר שהכורסאות היו שייכות לסבתא של זוהר, אשה אלגנטית ובעלת טעם משובח. לאחר מותה הן אופסנו במחסן ועכשיו, לרגל שיפוץ דירה והתחדשות כוללת, נבחנה האופציה להביא אותן הביתה. אני, כמו שאתם מבינים עפתי על העניין - כן ארקול, לא ארקול, הן יפייפיות.
ככה הן נמצאו במחסן...
היתה התרגשות רבה וכמה ימים אח"כ זוהר הגיעה עם מעצבת הפנים הנהדרת שלה שלי לורבר פדן, עם הכורסאות ועם עוד פריט שתראו כאן בהמשך הפוסט. רמז - שווה להגיע לשם.
אז ארקול למי שלא מכיר זה מותג ותיק של רהיטים קלאסיים משובחים וניצחיים מאנגליה. הדגם הזה נקרא וינדזור וזו הקלאסיקה של הקלאסיקה. הן יקרות ויוקרתיות ובקיצור - בדיוק מה שהכי כיף למצוא במחסן...
אז הנה הגובלן מקרוב, במקום קדר היה תפור סרט של פרנזים כמו של פונפון, משהו מקסים ביותר.
במקום סרט הפרנזים שילבנו קדר כמובן. קלוז אפ לקדר ולבדים.
הנה שתיהן יחד, רגע לפני שנסעו לביתן החדש.
וזה הפרויקט השני של זוהר, היתה התלבטות גדולה אם להשקיע בפריט הזה, נראה לי שאפשר לסכם ש...כן!!! זו תיבת עץ גדולה המשמשת לאחסון. היא היתה מרופדת בדמוי עור חום כהה, עם כל מיני פרזולים, מסמרים ולוק של דאנג'ן באופן כללי. תחת ידי הקסם של שלי, המעצבת, נבחר שילוב בדים נועז ומרשים שיוצר מהפך מושלם.
מה שאהבתי בשילוב הזה, זה שמדובר בקלאסיקה של שחור לבן וההתפרעות היא בטקסטורות - למעלה פפיטה בדפוס צפוף ובגוף התיבה בד בדוגמה גיאומטרית שהמעוינים, אגב, רקומים עליו, מה שיוצר טקסטורה מאוד עשירה.
וכמובן, כתמיד, אלוהים נמצאית בפרטים הקטנים - עוד נגיעה קטנה של טורקיז בקדר ובכפתורים, שאמור לתת קריצה לכיוון הכורסאות התאומות.
אני הכי אוהבת את השינוי מהדמוי עור החום והלוק הכבד וה"עתיק" למשהו שהוא סופר מודרני וקליל
היא מתבססת על הסדנה שהעברתי ב"מעדניית הסדנאות בטבע" לפני חודש, היה מאוד כיף והתגובות של 40 הבנות שהשתתפו בסדנה היו כל כך נלהבות שאני ממשיכה איתה אצלי בסטודיו. באירוע היו כל מיני התאמות למסגרת הזמן של שעתיים. עכשיו, בסטודיו שלי בתל אביב, ללא אילוצים ובקבוצה קטנה ואינטימית אפשר לבוא ולחוות את הסדנה קצת אחרת: 3-4 שעות של חדוות יצירה, עם אקדחי סיכות עוצמתיים, כפתורי בד צבעוניים שתבחרו ותעשו לבד במכשיר המיוחד וארגז עץ גדול ומרשים שיכול להיות אחסון לצעצועים, נעליים, חומרי יצירה וכל מה שעולה בדעתכם, ובנוסף הוא בגובה מושלם לישיבה.
ובכלל עוד לא דיברתי על הקאפיטונאז' עצמו - טכניקת ריפוד מגניבה וקסומה שמניבה תוצאה מהודרת שכיף להכין וכיף להסתכל עליה אחר מעשה.
יום אחד, בשיא החורף, אני מקבלת וואטסאפ ממירב, לקוחת זהב ואישה מהממת עם תמונה של שני הכסאות האלה, אחד על השני, כפי שנמצאו ברחוב. היא שאלה אם כדאי? אני עניתי - רק אם בא לך עליהם, את צריכה אותם ויש לך מקום עבורם בבית וכמובן - אם בא לך להשקיע...
כעבור כמה ימים היא הגיעה איתם ועם עוד זוג כסאות שכבר נמצאו ברחוב ממזמן וחיכו לתורם
גם הכסאות האלה היו ישנים, מתנדנדים והעץ כך כך יבש וישן שנדרש כאן פתרון יצירתי - תיכף תראו. אבל הכסאות הראשונים היו שיא השיאים של הגועל נפש, באמת - אפילו אני...הם היו רטובים, רקובים ומצחינים. הנה אני והמסיכה - מפרקת...
לאחר הפירוק נתתי לכסאות לעמוד ולהתייבש כמה שבועות, אח"כ נשלחו לפוליטורה שהחזירה להם את הצבע ללחיים ולרגליים
חוץ ממסגרת העץ לא נשאר דבר והכל נבנה מחדש, הבדים היפים מ'דנדו' וקדר אפרפר סוגר יפה את הגב.
הזוג השני היה צריך פתרון יצירתי לעץ היבש וחסר הצבע. גם בגלל הצורה הייחודית של הרגליים, הרגשנו - מירב ואני שצריך לתת פה איזה טוויסט מגניב. אז מירב נשלחה אחר כבוד ל"קפזולה" ברחוב גאולה. למי שלא מכיר זו חנות של ספריי צבע עם פיגמנטים מעולים וחזקים שנועדו במקור לגראפיטי. הם מעולים גם לחידוש רהיטים. מירב בחרה 2 צבעים עזים והתאימה גם להם בדים ב'דנדו'. אני לקחתי על עצמי את השיוף והצביעה, זו היתה התנסות מענינת גם עבורי - לראות מה תהיה התוצאה של התזת הספריי על עץ ממש ישן וחסר חיים ואני חייבת לומר שזו היתה חוויה מדהימה - לראות כמה יפה עוטף הצבע את העץ ונהיה מלא חיים וברק. אני ממליצה!!
מאחור, במקום מסמרי קישוט (שאני שונאת) בחרתי סרט בד לבן והדבקתי סביב הגב. זה אילוץ של פונקציה - להסתיר את הסיכות וסרט בד ש"מדבר" עם עולם החומרים של הריפוד, הרבה יותר מתאים בעיני מברזל.
*Nouvelle Vague - Just Can't Get Enough - בגרסת א-קאפלה מגניבה
.jpg)
