*I didn't sEe it CoMing

פותחת את החודש הזה במחשבות על סתיו קריר, היום אני חולקת איתכם 2 פרויקטים שהשתפצו פה בסטודיו בחודש האחרון, בגוונים קרירים של כחול, בתקווה לימים קרירים יותר בקרוב (-:
נתחיל בכורסה היפה של יערה. ככה היא פנתה אלי, אני אוהבת פניות כאלה, בשביל זה אני כאן.

וזו הכורסה, עם הריפוד הנוראי

לא רק שזה היה הריפוד המקורי והישן של הכורסה, מעין קטיפה מגרדת כזו. גם העץ היה שחור ובעיקר, תשתית הקפיצים המקורית השתוללה וברחה לכל הכיוונים - רואים את המושב הגבשושי?

יערה בחרה עבור הכורסה בד ריפוד בסגנון גיאומטרי שכל כך אופנתי עכשיו וגם עובד מעולה עם כורסאות וינטאג'

זוהי קטיפה צרובה מ"שכטר" הצילומים הצליחו יפה לתפוס את הגוון הכחול המיוחד של הבד - משהו בין טורקיז לכחול נייבי.

העץ היפה של הכורסה קיבל חיים חדשים, כל השחור שויף ממנו ופתאום נחשף גוון אדמדם ויפה שהולם את הכורסה.

המושב כמובן חדש לחלוטין, כל הקפיצים הישנים הוסרו ונבנתה תשתית רצועות וספוג לטקס איכותי כך שהישיבה נוחה ולא שוקעת מטה, כפי שהיה קודם.
תתחדשי יערה, מתה על הכורסה שלך!!

הכורסה השניה היא של ריקי,  והיא מצאה אותה ברחוב!! הכורסה היתה במצב מחריד גם מבחינת העץ וגם מבחינת הריפוד.

גם כאן כל הריפוד הופשט לרמת שלד העץ, הכורסה עברה לחיזוק ופוליטורה אצל שי אברהמי הרסטורטור מציל הרהיטים

וחזרה פשוט מהממת, בוהקת בגוון פוליטורה אדמוני. אתם קולטים את ההבדל בעץ?

לריפוד ריקי בחרה כבר ממזמן בד קטיפה מדהים ב"דנדו", מי שעוקב אחרי העבודות שלי כבר ראה בוודאי את הבד הזה בעבר, אין מה לומר, הוא פשוט יפייפה. בגב הקפדתי ששני חלקי הריפוד יתחברו יפה זה לזה כך שתיווצר המשכיות של המבנה הגיאומטרי

וכך יצא מהכורסה המרופטת מהרחוב, פריט מהמם, יוקרתי וחד פעמי שכל בית היה מתהדר בו. תתחדשי ריקי!!! כיף לך שמצאת אותה!

*Belle and Sebastian - I didn't see it coming

*A Million YeArs

לכבוד פסח אני עושה סדר בעשרות הפרויקטים שעברו פה תחת ידי בחודשים האחרונים, ברור שאני לא מפרסמת הכל, נכון? בוחרת לכם את היפים והמענינים שבינהם.  והנה שתי עבודות שכבר עבר קצת זמן והגיע הזמן להוציא אותן מהארכיון.

ראשונים הם הכסאות של אסתר. זוג כסאות עתיקים מאוד, קלאסיים ומיוחדים.

את תמונות ה"לפני" אין לי, כי הם הגיעו אלי ככה, אחרי עבודת הרסטורציה והפוליטורה המושקעת והסופר מדויקת של שי אברהמי. הכסאות הגיעו אליו מפורקים ומתפוררים, הכל פורק, נוקה, הודבק, חוזק ונמשח במאות שכבות של פוליטורה משובחת בעבודת יד, שי גם תמיד מדייק את הגוון הסופי של העץ, בהתייעצות עם הלקוחות שלו. הוא תיעד לבקשתי את תהליך העבודה שלו בכמה תמונות 

במקור היו לכסאות קפיצים אבל אני קיבלתי אותם ללא והיה צריך לבנות להם תשתית ספוג חדשה. זו היתה משימה מרתקת ומאתגרת! אם תתעמקו בתמונה תראו שהמושב נוטה בחלקו הקדמי מעט מטה, כלומר החלק שקרוב אלינו נמוך יותר מהחלק האחורי של המושב, זה מזמן אתגר בבנית המושב שכמובן צריך להיות ישר עם נטיה קלה הפוכה - גבוה יותר מקדימה דווקא. אז היה כאן פשוט פיסול בספוגים, ואף פירקתי ובניתי מחדש כדי לדייק את הזוית.

אתגר נוסף שהיה - אבקש מכם להתעמק שוב ולראות שבכסא אחד יש שוליים שנועדו לנעיצת הסיכות לריפוד ואילו השני, במקור היה ללא ריפוד בגב, המוטות שלו עגולים לחלוטין, אבל...הוא מישהו, אי פעם, כבר ריפד אותו ובעץ היפה היו כבר חורים, כך שלא היה מנוס אלא להמשיך באותו קו וליצור יש מאין את הריפוד בגב.

 וכמובן לדאוג ששניהם יהיו בסופו של דבר - זהים.

לריפוד אסתר בחרה בד קטיפה עשיר, מהמם ויקר ב"רנבי" הפרחים רקומים בזהב פנימה. אין בד שהיה הולם את הכסאות המלכותיים האלה יותר 

הגימור המתבקש בסרט קישוט נבחר להיות חום כמו העץ, כדי לא לקחת תשומת לב מהבד היפה.

 הפרויקט השני הוא של דפנה שקנתה ב"יד 2" את דגם הכורסה האהוב עלי - כורסת הנדנוד האולטימטיבי - מי שעוקב כאן, כבר מכיר (-:

 יחד עם הכורסה היא הביאה הדום ישן ווינטאג'י שהיה לה בבית והוחלט שיהפכו לסט

כל התשתית הישנה בשני הפריטים פורקה לחלוטין, הכל נעשה מחדש, כמו שצריך 

את הבד, דפנה הזמינה באי ביי (או בETSY, בחיי שאני לא זוכרת), בהזמנה באינטרנט תמיד יש סיכון של גוון, מרקם ומגע. אבל הצליח לה והבד היה בדיוק מה שהיא ציפתה - בד ריפוד עם טקסטורה עדינה שלא עוברת בצילום ככ אבל תסמכו עלי (-:, הענין העיקרי בעיני זה הצבע - יש לבד גוון שבאנגלית נקרא TEAL והוא פשוט מקסים! 

שני הפריטים עברו פוליטורה לאותו גוון כדי לדייק את ההתאמה בינהם, בעיני הם נראים לחלוטין תואמים, אוהבת שזה לא בול-בול. 

והנה עם כרית הראש התואמת, לפינוק מקסימלי (-:

* A Million YeArs - Alexander אל תפספסו את הקליפ המושקע הזה

*All I wanna Do

לפעמים לקוחות מתנצלות בפני שלוקח להן זמן "להתניע את התהליך", אני תמיד מרגיעה אותן ש"כל דבר בעיתו" ואני כל כך מבינה שצריך להגיע הרגע הזה שמתחשק באמת להתעסק בפרויקט, עד שיש כוח להעמיס את הכורסה על האוטו, ללכת לחפש בד, להקציב לזה תקציב. 

כשהכורסה של עדי, שחיכתה יפה לתורה, נכנסה סוף סוף לתהליך החידוש וזה קרה אחרי שנה בערך של "לחכות להזדמנות המתאימה" ואז עוד כמה חודשים של "לחפש את הבד הנכון" ואח"כ פשוט חיכינו חודש וחצי ל"דנדו" שהבד שעדי בחרה סוף סוף יגיע כבר במשלוח  

ואז עדי ביקשה ממני לצלם לה כמה תמונות מהתהליך...אני מודה שבזה אני לא כל כך טובה, כשאני שקועה עד צוואר בתוך קרביים של כורסה, לא בא לי להתחיל למצוא זויות ותאורה טובה ולצלם, כי כל כולי בתוך העבודה וההשראה. אבל לפעמים זה קורה, במיוחד כשמבקשים ואז גם לי נשארת מזכרת מהתהליך

אפשר לראות שהכורסה הישנה הופשטה מכל שכבות הריפוד (היו כמה) והספוג הישן.

הבחירה של עדי בבד טורקיז עם קצת ברק ובבד הצבעוני היפה הזה לכרית הגב (שניהם מ"דנדו"- שבאמת לא מפסיקים להפתיע אותי במגוון ובצבעוניות)  הצליחה להביא לכורסה היפה הזו, עם רגלי הוינטאג' המחודדות והיפות, קלילות ושובבות, בניגוד אדיר לקטיפה החומה שהיתה שם קודם.

חדי העין מבינכם יבחינו שהכורסה קצת יותר רזה בידיות ממה שהיה קודם, וזה בגלל שתחת שכבת הריפוד החומה שאיתה היא הגיעה נמצאו עוד 2 שכבות ישנות של ריפוד ובאופן מחריד- כולן חומות.

 והכפתור, קריצה למה שהיה קודם.

 אז חיכינו - עדי ואני - לפרויקט הזה המון המון זמן, אבל באמת שכל דבר בעיתו וככה הכל לטובה.

הפריטים הבאים שהתחדשו להם כאן בסטודיו שייכים לאורנה ואורי. קודם כל הכסא הקטן והחמוד הזה ששייך לפינת איפור - טואלט שהיתה של הסבתא. לכסא יש כאלו פרופרציות מצחיקות שהייתי חייבת לצלם אותו ליד כסא רגיל
 
לכסא בחרה יערה, ביתם של בני הזוג שקיבלה את הטואלט במתנה, בד מדהים מדנדו, בסגנון של פריחה יפנית בצבעוניות יפה. כל כך מתאים לכסא

תראו כמה יפה הגב מאחור.
והפריט הבא זה כבר סיפור אחר. הכורסה הזו היתה שייכת לחברים שויתרו עליה בגלל עלויות השיפוץ ואורנה ואורי הרויחו.

זו תמונת ה"לפני" היחידה שיש לי. הכורסה היתה דהוית שמש, גשם וכמה שנים טובות בחוץ. תראו איך נראה העץ.

כשהתחלתי לקלף את הריפוד המתפורר התגלה לי שפעם, מזמן, הוא היה שחור לבן ודי מגניב.

אבל תראו מה היה שם במושב  - קפיצי נחש שהשתחררו וקרעי ספוגים שהתפוררו, אי אפשר היה לשבת על הכורסה הזו.

ככה נראה גוף הכורסה אחרי הפירוק של התשתית הפנימית הקלוקלת וכבר עם יחידת הרגליים שהגיעה אחרי טיפול יסודי ואוהב אצל שי אברהמי משחזר הרהיטים, שגם הפנה את בני הזוג אליי. זוכרים איך נראה העץ קודם? לכורסה נבחר בד אריג בצבע ירוק זית אפאפר, גם הוא מ"דנדו" והוא מתיישב מושלם על הכורסה הזו

זו לא סתם כורסה, זה הדגם המדהים של כורסת הנדנדה של פעם, זו שגוף הכורסה יושב על 2 כפיסי פלדה שיוצרים נדנוד מעלה מטה עדין ומרגיע. אין, אין דברים כאלה. בגב הוספתי 4 כפתורים כמו במקור, הם לא סתם שם, הם עוזרים להחזיק את הבד במקום בו הגב מקבל מעין עיקול -רואים את זה?

איזה פאן פאן פאן היה לי לעבוד על כל הפריטים האלה, אני ברת מזל!!

* Sheryl Crow - All I Wanna Do Is Have Some Fun

*The living yEars

אחד הדברים האהובים עליי בעבודה שלי הוא שיתופי הפעולה עם בעלי מקצוע המשלימים את עבודתי, במהלך הזמן אספתי לצידי נבחרת של בעלי מלאכה מצוינים ואני תמיד שמחה לשלוח אליהם את הלקוחות שלי ושמחה לקבל מהם פרויקטים.
את הכורסה שתככב היום בבלוג, קיבלתי אליי משי אברהמי - המתמחה בשחזור רהיטים עתיקים ואיש מרתק עם משנה סדורה, בעל מקצוע מהמעלה הראשונה וחשוב ביותר - הוא ממש, אבל ממש, מת על העבודה שלו!

אז ענת ויזהר הפקידו בידיו של שי את הכורסה שהיתה שייכת לסבו של יזהר, שהיה ממקימי ביתניה - ניסיון ההתיישבות הראשון של תנועת השומר הצעיר בישראל ב1920 ואחר כך היה מעמודי התווך של ההתישבות הקיבוצית בישראל.

יזהר נזכר בחיוך בסבו יושב על הכורסה בביתו בקיבוץ רמת יוחנן, סיגריית "אירופה" ניצחית נעוצה בין שפתיו והוא נוקש בציפורניו על ידיות העץ של הכורסה. תראו איזה יפות הידיות האלה, למרות שפעם, מישהו, ללא סיבה מיוחדת, כיסה אותן בצבע שמן חום כעור.

הכורסה, שעמדה שנים באחסון, נותרה במצבה המקורי משנות ה50 עם בד דוקרני ומלא אבק, עם מלא מסמרים וקפיצים שבורים. היא הגיעה אלי בשלב ראשון לפירוק. הפשטתי אותה מהריפוד שלה ובדרך צילמתי את בולי הצנע שהסתתרו שם.

ואז היא הגיעה לבית המלאכה של שי וזה מה שהוא עשה לה

שי משחזר רהיטים עתיקים וזה אומר השתלות עץ ופורניר, תיקונים וחיזוקים של תשתית העץ, פוליטורה בשיטה מסורתית, גילוף וחריטה, שחזור של חלקים חסרים או שבורים ועוד.

שי עובד בתשוקה רבה למקצוע שלו ולאחרונה הוא חגג 20 שנה לבית המלאכה שלו "אז" הנמצא ברחוב בנבנישתי בת"א.
שי אומר שהוא חלם להיות משחזר רהיטים מילדות ובבגרותו הוא החליט להגשים את החלום ואי שם בסוף שנות ה80 בעודו בן 22 הוא התחיל כשוליה בבית מלאכה לשחזור רהיטים.

שי אומר שהיה בר מזל להגיע לאותו בית מלאכה שהיה הטוב ביותר בארץ באותה תקופה. 3.5 שנים הוא עבד קשה ולמד את רזי המקצוע ואז לקח לו עוד שנה של טיול בעולם להחליט שזה התחום שאליו הוא הולך להתמסר ליתרת חייו. וכך, ברגע מסוים על ההמלאיה בהודו, הוא הבין שכן, זהו זה, זה מה שהוא רוצה לעשות ומאז, כבר 20 שנה ככל שהאתגר גדול יותר, שי מבסוט יותר. השירות של שי הוא לא לכל רהיט ולא לכל כיס, אבל כשתגיעו אליו תדעו שהרהיט שלכם בידיים הטובות ביותר.

הכורסה חזרה אליי חזקה ויפה מאי פעם. שימו לב לצבע הטבעי והברק של העץ, זוכרים מה היה שם קודם?
הבד לכורסה נבחר ב'עילית' אבל לפני הבד הייתי צריכה למעשה לבנות את התשתית הפנימית, כל מה שמתחת לריפוד, מחדש.

לקדר שמקיף את הכורסה מלפנים ומאחור נבחר בד פסים מאותה סדרה שיתן פה איזה טוויסט קטן בעלילה.

בשביל הכיף הכנתי לענת ויזהר כרית מאותו בד פסים שיוכלו לזרוק על הספה ומזל שהיא נשכחה אצלי בסטודיו והיתה לי הזדמנות נוספת לפגוש את יזהר, לשמוע ממנו עוד על סבא שלו המיוחד ולשמוע גם שאימו, שלמעשה גדלה בבית עם הכורסה הזו, התרגשה מהתוצאה הסופית עד מאוד! אז מה עוד אפשר לבקש? (-:

*Mike & The Mechanics - The living Years