יום ראשון, 26 ביולי 2015

*The SaMe thiNg

כאן בבלוג במהפכים ותהפוכות עסקינן, זו העבודה שלנו כאן בסטודיו וגם השמחה והסיפוק הכי גדולים. מי שעוקב כאן לאורך השנים יודע שהפרויקטים הכי מוצלחים הם אלה עם המהפכים הכי גדולים. היום יש פה 2 פרויקטים שהשתפצו בסטודיו באופן מקיף אבל המהפך...לא כזה גדול... מופתעים? תנו לנו להסביר ולהראות- יש מלא תמונות:
אלה זוג כורסאות הוינטאג' של עירית, שהגיעה אלי איתן הישר מרחובות
שם, רפד מקומי, ריפד לה אותן בבד קטיפה יוקרתי ויקר של רנבי, הן הגיעו אליי כמה שבועות אחרי, כשעירית הבינה שהיא לא יכולה לחיות עם זה בבית...
הרפד עשה עבודה לא טובה, לא מדויקת, עם א-סימטריה, כיווצים וטעות מחרידה שאסור לעשות בקטיפה - לחבר 2 חלקים בכיוונים הפוכים, רואים את הבדלי הצבעים? ככה זה כשעובדים עם בד קטיפה יש לה כיוון וחייבים להקפיד על זה. ועוד אי אלו ענינים שהתגלו שם.
למשל חפירה ארכיאולוגית מענינת על ציר הזמן - שיכבה ראשונה מתחת לירוק - בד ריפוד אפור בהיר, הבד הקודם של הכורסאות
מתחתיה שיכבה שניה, אופיינית לשנות ה-80, כעורה
שכבה שלישית הסתתרה תחת ספוג, שנות ה60-70 ורואים את הבד הכתום בפרונט? זה כנראה המקורי, בגב הסירו אותו.
אז זה היה מסע מרתק לאורך שנים, אופנות של בדים ו...רפדים עצלנים...אחרי הורדת כל השכבות, עם האבק שצברו כל השנים האלה, אפשר היה להתפנות למלאכת הריפוד והחידוש
עירית בחרה שוב בד קטיפה ירוק, הפעם מ"דומיין" בגוון יותר יפה מהקודם, יותר "חי", המלצתי להוסיף את הקדר בירוק זית שימסגר את הכל, אבל לא רק ליופי, בדגם הזה של הכורסה, הקדר גם משמש כגבול בין חלקי הגב - הקידמי והאחורי ומאפשר לבדים להצמד יפה, ללא כיווצים זה לזה.
אז בסופו של דבר עירית קיבלה זוג דומה למה שהיה, רק יפה יותר ומדויק יותר. אין פה מהפך גדול, אבל סיפור טוב ויוצא דופן, כן!


הפרויקט השני שייך לשירה שקנתה את הכורסה שלה דרך יד 2, היא נסעה עד ירושלים לקנות אותה במחיר לא זול בכלל בהתחשב במצב: העץ בחלקו היה שרוף, כאילו השאירו את הכורסה ליד תנור והמצב שלה היה נוראי, הכורסה פשוט התפרקה ככל שהורדתי את הריפוד.
למטה, בבסיס, חצי שרוף נמצאה מדבקת יצרן ברוסית מימי הסובייטים, יש לכורסה וותק של כמה עשרות שנים על פני האדמה.
אחרי פירוק הריפוד והתשתית, הזמנתי את עמיעד הנגר לסשן ניקוי, הדבקות והרכבת הכורסה מחדש. 
שירה לא רצתה שהכורסה תעבור שיוף וטיפול בעץ אלא להשאיר אותו ככה, שרוף ופגום.
גם היא בחרה בד קטיפה ירוק ליים, הפעם ב"רנבי" ואת הגימור בחרנו לעשות בקדר כפול, אלמנט שנתפר במכונה תפירה ומודבק לבד ולעץ, במקום נעיצת מסמרים
והנה הכורסה בשלמותה, אחרי הכל, נוחה, רכה ויפה.





* Belinda Carlisle - (We Want) The Same Thing






יום ראשון, 21 ביוני 2015

*All I wanna Do

לפעמים לקוחות מתנצלות בפני שלוקח להן זמן "להתניע את התהליך", אני תמיד מרגיעה אותן ש"כל דבר בעיתו" ואני כל כך מבינה שצריך להגיע הרגע הזה שמתחשק באמת להתעסק בפרויקט, עד שיש כוח להעמיס את הכורסה על האוטו, ללכת לחפש בד, להקציב לזה תקציב. 
כשהכורסה של עדי, שחיכתה יפה לתורה, נכנסה סוף סוף לתהליך החידוש וזה קרה אחרי שנה בערך של "לחכות להזדמנות המתאימה" ואז עוד כמה חודשים של "לחפש את הבד הנכון" ואח"כ פשוט חיכינו חודש וחצי ל"דנדו" שהבד שעדי בחרה סוף סוף יגיע כבר במשלוח  
ואז עדי ביקשה ממני לצלם לה כמה תמונות מהתהליך...אני מודה שבזה אני לא כל כך טובה, כשאני שקועה עד צוואר בתוך קרביים של כורסה, לא בא לי להתחיל למצוא זויות ותאורה טובה ולצלם, כי כל כולי בתוך העבודה וההשראה. אבל לפעמים זה קורה, במיוחד כשמבקשים ואז גם לי נשארת מזכרת מהתהליך
אפשר לראות שהכורסה הישנה הופשטה מכל שכבות הריפוד (היו כמה) והספוג הישן.
הבחירה של עדי בבד טורקיז עם קצת ברק ובבד הצבעוני היפה הזה לכרית הגב (שניהם מ"דנדו"- שבאמת לא מפסיקים להפתיע אותי במגוון ובצבעוניות)  הצליחה להביא לכורסה היפה הזו, עם רגלי הוינטאג' המחודדות והיפות, קלילות ושובבות, בניגוד אדיר לקטיפה החומה שהיתה שם קודם.
חדי העין מבינכם יבחינו שהכורסה קצת יותר רזה בידיות ממה שהיה קודם, וזה בגלל שתחת שכבת הריפוד החומה שאיתה היא הגיעה נמצאו עוד 2 שכבות ישנות של ריפוד ובאופן מחריד- כולן חומות.
 והכפתור, קריצה למה שהיה קודם.
 אז חיכינו - עדי ואני - לפרויקט הזה המון המון זמן, אבל באמת שכל דבר בעיתו וככה הכל לטובה.

הפריטים הבאים שהתחדשו להם כאן בסטודיו שייכים לאורנה ואורי. קודם כל הכסא הקטן והחמוד הזה ששייך לפינת איפור - טואלט שהיתה של הסבתא. לכסא יש כאלו פרופרציות מצחיקות שהייתי חייבת לצלם אותו ליד כסא רגיל
 
לכסא בחרה יערה, ביתם של בני הזוג שקיבלה את הטואלט במתנה, בד מדהים מדנדו, בסגנון של פריחה יפנית בצבעוניות יפה. כל כך מתאים לכסא
תראו כמה יפה הגב מאחור.
והפריט הבא זה כבר סיפור אחר. הכורסה הזו היתה שייכת לחברים שויתרו עליה בגלל עלויות השיפוץ ואורנה ואורי הרויחו.
זו תמונת ה"לפני" היחידה שיש לי. הכורסה היתה דהוית שמש, גשם וכמה שנים טובות בחוץ. תראו איך נראה העץ.
כשהתחלתי לקלף את הריפוד המתפורר התגלה לי שפעם, מזמן, הוא היה שחור לבן ודי מגניב.
אבל תראו מה היה שם במושב  - קפיצי נחש שהשתחררו וקרעי ספוגים שהתפוררו, אי אפשר היה לשבת על הכורסה הזו.
ככה נראה גוף הכורסה אחרי הפירוק של התשתית הפנימית הקלוקלת וכבר עם יחידת הרגליים שהגיעה אחרי טיפול יסודי ואוהב אצל שי אברהמי משחזר הרהיטים, שגם הפנה את בני הזוג אליי. זוכרים איך נראה העץ קודם? לכורסה נבחר בד אריג בצבע ירוק זית אפאפר, גם הוא מ"דנדו" והוא מתיישב מושלם על הכורסה הזו
זו לא סתם כורסה, זה הדגם המדהים של כורסת הנדנדה של פעם, זו שגוף הכורסה יושב על 2 כפיסי פלדה שיוצרים נדנוד מעלה מטה עדין ומרגיע. אין, אין דברים כאלה. בגב הוספתי 4 כפתורים כמו במקור, הם לא סתם שם, הם עוזרים להחזיק את הבד במקום בו הגב מקבל מעין עיקול -רואים את זה?
איזה פאן פאן פאן היה לי לעבוד על כל הפריטים האלה, אני ברת מזל!!

* Sheryl Crow - All I Wanna Do Is Have Some Fun

יום שלישי, 2 ביוני 2015

*You onLy live TwiCe

לפעמים אנשים שואלים אותי בפליאה - מי משקיע בפריטים ישנים, היום בעידן איקאה והמוצרים הזולים, בעידן של לזרוק ולקנות חדש, מי מביא לך עבודה לסטודיו? תמיד אני מתפלאת כששואלים כי לשמחתי יש לי ולרפדים אחרים הרבה עבודה, מסתבר שאנשים עדיין מקדשים את הערך של לחדש, להשתמש במה שיש, ולהתחדש במשהו ייחודי משלהם, שאין באף חנות.
אז הנה 2 דוגמאות לפריטים שחודשו כאן בסטודיו לאחרונה ולאנשים שמאחוריהם:
זו הכורסה של צופיה שנמצאה ברחוב. כשהיא שלחה לי את התמונה במייל הייתי בטוחה שזו כורסת וינטאג' אותנטית.
אבל ממבט שני, פנים מול פנים ראיתי שהיא מייצור מודרני לחלוטין, פשוט חיקוי של סגנון וינטאג'. היא בסה"כ בת כמה שנים ותחת הריפוד המוכתם והקרוע היא היתה במצב טוב, פשוט עברו עליה חיים קשים.
צופיה בחרה בד אריג נעים ומקסים בתכלת מ"דנדו" ואני הצעתי לשלב קדר צהוב ו2 כפתורים בגב, לתת לה איזו זריקת צבע ושובבות. וכמובן כרית מושב חדשה לחלוטין עם רוכסן מאחור שאפשר יהיה לכבס.
הקדר בצהוב חלמון, סובב סביב צורתו הייחודית של הגב.
ותראו איזה תושבת רגליים יפות יש לה - עם הX הזה באמצע.
אז הנה, זו היתה הדוגמה הראשונה לאנשים שבאים להשתמש בשירותי הסטודיו - אם מצאתם משהו ברחוב. והדוגמה השניה היא הפריטים של נורית, הם איתה הרבה שנים, כבר עברו חידוש אחד בעבר והגיע הזמן לרענן.
כורסה אהובה שכבר קצת שקעה והריפוד עייף
כשפתחתי את הריפוד גיליתי שאריות בדים ושאר ירקות בתוך המושב. הכל הלך לפח. אפשר לראות מקרוב באיזה מצב עגום העץ של הידיות נמצא.
ככה זה נראה רגע לפני ששלד העץ עבר לפוליטורה. והפריט השני - כסא קטן, כ"כ קטן שהייתי חייבת לצלם אותו ליד כסא רגיל, שתבינו
זה כסא של מצחצח נעליים שנפתח מהצד. נורית קיבלה אותו במתנה מחברה.
את הבדים לפרויקט  נורית בחרה ב"שכטר". לכסא שני בדים מאותה סדרה - חלק העליון עם מדליון ממורכז והחלק שמסביב בבד תואם עם אותה דוגמה.
הכורסה קיבלה גם היא שילוב של שני בדים: מקדימה בד ארוג בצבעוניות עדינה בדוגמת פישבון - סוג של זיגזג יפה
ומאחור בד עם מדליונים באותם גוונים שמורכזו לאפקט דרמטי.
שימו לב גם לברק ולצבע העמוק והיפה של העץ אחרי הפוליטורה.
אז מה אתם אומרים -  שווה לחדש?
(-:

*Nancy Sinatra - You Only Live Twice